התמכרות למסכים הפכה לתופעה נפוצה בקרב בני נוער רבים, עד שהיא כבר מזמן אינה נחשבת לתחביב חולף אלא לתופעה מורכבת הדורשת התייחסות רצינית. מהי הגדרה של התמכרות? מהם הגורמים לה? וכיצד נוכל להתמודד כהורים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע?
להתבגר בעולם הדיגיטלי
בשני העשורים האחרונים הפכו אמצעי המדיה השונים (מחשב, טאבלט וסמארטפון) לחלק בלתי נפרד מחייהם של משפחות רבות. במובנים רבים, הטכנולוגיה עיצבה עיצב מחדש את האופן שבו רבים משיגים מידע, מנהלים תקשורת בין אישית, מנהלים את חייהם ואף צורכים תקשורת ובידור. אנו נמצאים בעיצומו של עידן שאט אט מחליף את המציאות הפיזית במציאות וירטואלית.
ככל שאמצעים אלה נכנסים לחיים של מי שבוחר להשתמש בהם, הולכים ומיטשטשים הגבולות שבין המרחב הנפשי, האנושי והחווייתי למרחבים המדומים של העולם הדיגיטלי. טשטוש הגבולות משפיע באופן מעמיק על ילדים ומתבגרים שנולדים לתוך מציאות זו ועבורם היא מובנת מאליה. (סלע, 2019).
התמכרות מסכים – הגדרה
התמכרות, ככלל, מתייחסת לשימוש הולך וגובר בחומרים, או לדפוסי התנהגות שמביאים את המשתמש לתלות פסיכולוגית וגופנית. התמכרות דיגיטלית מתייחסת לדחפים או התנהגויות לא מבוקרים, מוגזמים ומטרידים הקשורים לשימוש במדיה שכתוצאה מהם קיימת פגיעה או מצוקה אצל המשתמש. בתוך כך, יש המכנים את ההתמכרות למסכים גם במונחים כמו: שימוש בעייתי במדיה, שימוש כפייתי או תלותי במדיה, התמכרות טכנולוגית או דיגיטלית. השונות במונחים משקפת, בין היתר, העדר הסכמה על ההגדרה של התמכרות דיגיטלית, על הכלים למדידתה, ועל טווח השלכות של שימוש מופרז. ישנם אנשי מקצוע החוששים כי החלת המונח “התמכרות” על שימוש יומיומי מוגבר בטכנולוגיה דיגיטלית עלול להיות בעייתי. מצד אחד הוא עלול להמעיט בערך הפגיעה עבור אלה שהשימוש אכן מוביל לליקוי תפקודי וחברתי משמעותי, ומנגד, להפריז ברמת הסיכון עבור אלה שלמרות השימוש המוגזם שלהם בטכנולוגיה, היא אינה מזיקה לתפקודם (הירש- יחזקאל, 2023).
הגם שטרם גובשה בקרב קהילת החוקרים הגדרה רשמית להתמכרות לאינטרנט, ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי (American Psychiatric Association) הגדיר את התמכרות לרשת כך: “דפוס התנהגות רפטטיבי שמוביל לפגיעה או מצוקה משמעותית. על אף הפגיעה, ההתנהגות איננה מופחתת על ידי האדם עצמו והופכת למציאות יומיומית שפוגעת משמעותית בתפקוד” (Chibbaro, et all, 2019).
הגורמים להתמכרות מסכים
המשיכה של המסכים טמונה ביכולתם לספק סיפוק מידי ואפשרויות אינסופיות לבידור. פלטפורמות מדיה חברתית מציעות חיבור מתמיד לחברים ומקום לביטוי עצמי. משחקי וידאו מספקים חוויות סוחפות ותחושת הישג, והנגישות והנוחות של המסכים הביאו לעלייה משמעותית בזמן המסך בקרב בני נוער רבים.
קיימים מספר גורמים המובילים בני נוער להתמכר למסכים. ראשית, אפקט הדופמין- בהתמכרות למשחקי מחשב ובהתמכרות לרשתות החברתיות יש גורם מרכזי התורם לכך – שחרור הדופמין במוח. דופמין הוא מוליך עצבי המשפיע על המוח ומעורר רגשות הנאה ואושר. המסכים, במיוחד הרשתות החברתיות ומשחקי הווידאו, גורמים לשחרורו, כאשר כל תגובה חיובית, מחמאה או עליית רמה במשחק יכולים להוביל לשטף של דופמין, שמחזק את הרצון לחזור אל המסכים שוב ושוב.
שנית: אסקפיזם ומנגנון התמודדות- עבור חלק מהמתבגרים (וגם המבוגרים), התמכרות למסך עשויה לשמש כבריחה מבעיות בעולם האמתי או כמנגנון התמודדות עם מתח, חרדה או בדידות. העולם הדיגיטלי מספק הפוגה זמנית מאתגרי היומיום, אך הבריחה אל המסכים בדרך כלל רק מחמירה את הניתוק, מה שמוביל למעגל הרסני של חרדה חברתית ובדידות. כמו כן, הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד משמעותי בחייהם של בני הנוער, שמרגישים לפעמים שהערך העצמי שלהם תלוי באישור שהם מקבלים מהסביבה. הפחד מלהחמיץ דברים (FOMO) דוחף אותם להישאר דבוקים למסכים, לחכות לכל תגובה ולהיות מעודכנים בנעשה בצורה אובססיבית. הצורך המתמיד באישור חברתי והפחד להישאר בחוץ רק מחמירים את ההתמכרות למסכים (אתר רטורנו, ח”ש).
תסמינים העלולים להתפתח עקב התמכרות למסכים
מתבגרים מציגים סימנים ברורים-לעין כאשר השימוש שלהם במסכים יוצא משליטה והם מפתחים התמכרות. אלו הם הסימנים העיקריים בהם ניתן לחזות בקרב בני נוער שמתמודדים עם התמכרות למסכים:
- שימוש במסכים בתדירות הולכת וגוברת.
- איבוד עניין בתחביבים ובפעילויות שבעבר אהבו.
- ירידה ניכרת ומשמעותית בתפקוד ובציונים במסגרת החינוכית
- תגובה של חוסר-שקט, תסכול, כעס ועצבנות כאשר מונעים מהם או שאין להם את היכולת להשתמש במסכים.
- נטייה להתבודדות והימנעות מהשתתפות בסיטואציות ופעילויות חברתיות.
- ויתור על שינה ואכילה מסודרת בשביל עוד קצת זמן-מסך.
- הפגנת חוסר מוטיבציה לעסוק בכל פעילות שאיננה מערבת מסכים.
- נטייה לשקר לעיתים קרובות בכל הנוגע לתדירות השימוש במסכים השונים. (המדריך הישראלי להתמכרויות, ח”ש).
השפעת התמכרות המסכים על בני הנוער
לוין (2022) מציינת מגוון השפעות שליליות של התמכרות המסכים על בני הנוער. ביניהם:
נתק חברתי– הרשת נותנת תחושה של ריבוי קשרים וחברים אך למעשה המצב אינו זהה במציאות החיים הפיזית. זו מעין אשליה שגורמת לעיתים ובעיקר לנוער לבודד עצמם בגלל שהצורך החברתי נענה.
פגיעה בריאותית – נפשית- אין מחקר חד משמעי הקובע כי ההתמכרות מזיקה לבריאות הנפש, ישנם מחקרים לכאן ולכאן. עם זאת, אנו יכולים לראות שבאופן עקיף תופעה התמכרותית מאופיינת בחוסר איזון, ניתוק של האדם מצרכיו וקשרים אנושיים שעלול ליצור עם הזמן קושי נפשי.
פגיעה בקוגניציה– חלק מהמחקרים מצביעים על כך ששימוש ממושך ובלתי מבוקר במסכים עלול לפגוע בתפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון לטווח ארוך או יכולות למידה. אם נבחן זאת באופן הגיוני נראה ששימוש באמצעים דיגיטלים ממלא עבורנו תפקודים שונים שפעם היה עלינו לבצע בעצמנו כמו לזכור מספרי טלפון של מכרים או לנווט בדרכים עם מפה. באופן טבעי תפקודים אלו עלולים להישחק ולהתנוון עם העלייה של התלות שלנו וההתמכרות למסכים.
פגיעה פיזית– ישנם ממצאים חד משמעיים על פגיעה באיכות השינה והיווצרות הפרעות שינה עקב שימוש במסכים בסמוך לשינה. קיים גם סיכון לפגיעה אורתופדית הנוצרת בשל תנוחות סטטיות שמאפיינות את השימוש במסך. סטטיות יתר בהחלט יכולה לפגוע משמעותית בגוף שזקוק לתנועה וסטטיות איננה טבעית ובריאה לו.
דרכי הטיפול
ישנם חוקרים הסבורים כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive behavioral therapy) מתאים לסייע למתבגרים שהתמכרו לרשת. על בסיס שיטת טיפול זו, יכולים אנשי החינוך והייעוץ לפעול בשלושה מישורים מקבילים: לחשוף ולהסביר את התופעה לממונים עליהם ולחברי הסגל; לשתף את הורי התלמידים ולעזור לתלמידים שסובלים מההתמכרות ברגישות ובפיקחות (Chibbaro, et all, 2019). חשוב שהשיח יתבצע בהתאם לאופי האוכלוסייה, סוגי החשיפה ואופני ההתמודדות המקובלים בקהילה.
אנשי חינוך צריכים להיות מעורים, יודעים ומוכנים להתמודדות עם התופעה. זאת על ידי ידע רלבנטי ומעשי, מיומנויות לזיהוי ותקשורת עם ההורים. רצוי שבמוסדות שבהם אכן יש חשיפה למסכים, ליצר שיח על התופעה להכווין ברגישות, בהיגיון ובתבונה תלמידים שעלולים לפתח התמכרות ולהתריע במצבי סיכון לגורמי הטיפול הרלבנטיים. (Chibbaro, et all, 2019).
לסיכום נראה כי הספרות המחקרית מצביעה על שלל סכנות והשפעות שליליות הנגרמות משימוש תדיר ברשתות חברתיות, אבל מתבגרים רבים מסרבים להכיר בכך ורואים ברשת פלטפורמה חיונית המספקת מעטפת חברתית תומכת. לפיכך, הורים, אנשי חינוך, מטפלים וכל מי שעובד עם מתבגרים צריך לשים לב לפקוח עין ולשוחח עם המתבגרים על חייהם ברשת החברתית. חשוב שיבינו שהרשת החברתית אינו מרחב נפרד מהחיים האמיתיים ולפעולותינו שם יש השלכות, לעיתים קשות. אם צריך, יש לעודד אותם לשנות את דרכם – במידה וזו פוגעת בבריאותם הנפשית (שלהם או של אחרים) או ביחסיהם החברתיים.
———————————
ביבליוגרפיה
הירש- יחזקאל, ג’ (2023). התמכרות דיגיטלית בקרב בני הנוער בישראל. עמ’ 1-90.
המדריך הישראלי להתמכרויות (ח”ש). התמכרות למסכים. גרסה אלקטרונית: https://addictions.co.il/
לוין, ש’, נ’ (2022). דבוקים למסך: כל המידע על התמכרות למסכים. אתר חיבורים: המכון הישראלי לטיפול בחרדה. גרסה אלקטרונית: https://hiburimnamal.co.il/
סלע, י’ (2019). אני מחובר, שמע אני קיים. התמכרו בני נוער לאינטרנט וכיווני הטיפול בתופעה. פסיכואקטואליה- ארגון הפסיכולוגיים בישראל. עמ’ 37-41.
רטורנו, (ח”ש). התמכרות בני נוער למסכים. גרסה אלקטרונית: https://retorno.org.il/.
Chibbaro, J., Ricks, L. & Lanier, B. (2019). Digital awareness: A model for social counselors. Journal of School Counseling, 17, 1-27.
Fredrick, S. S., Nickerson, A. B., & Livingston, J. A. (2022). Adolescent Social Media Use: Pitfalls and Promises in Relation to Cybervictimization, Friend Support, and Depressive Symptoms. Journal of Youth & Adolescence, 51(2), 361–376. https://10.1007/s10964-021-01561-6