הפסוק “נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח”. (דברים כד’ כה’) מלמד על חשיבות שנת הנישואין הראשונה ועל כך שנדרשת פניות ומרחב זמן להווצרות התנאים שיהוו חממה לרקמת החיים בבית החדש שזה עתה מתהווה בצעדים מהוססים ראשונים. הברכה הטמונה בניצול שנה זו לבניית הקן המשותף הינה מתנת חיים לשנים רבות שתבאנה אחריה.
מסיבת הנישואין ושבוע השבע – ברכות הינם אירועים מרוממים, מרגשים בתוך בועת זמן שנמוגה. מהרגע שבני הזוג הטרי נותרים לבדם, הם ‘יורדים מהאולימפוס’ במעבר חד אל מציאות חדשה ולא מוכרת. הבחור מגיע לביתו החדש היישר מהישיבה שבה בילה את רוב עתותיו בשנים האחרונות מוקף כל היממה בחברים מוכרים. היא רק סיימה סמינר או התחילה לעבוד ולעיתים גם משלימה לימודים, עדיין קשורה לבית הוריה ומרגישה מחויבות להמשיך לעזור ולהיות שותפה במתרחש שם.
המעבר לחיי שיגרה
בין בני הזוג מתחילים להיבנות היסודות הראשונים של מערכת יחסים מורכבת. טווח הזמן שעובר עד השלב שבו נולדים הילדים הוא חד- פעמי וחשוב מאד לנצלו להעמקת ההיכרות ולטווית החבור הנפשי ביניהם. ההסתגלות לאורח החיים החדש דורשת התמודדות רבת ענפים בתחום התקשורת הבין אישית, בתכנון הכלכלה, בארגון משק הבית וניהול הזמן. כל אחד מבני הזוג לומד להכיר את זולתו, את צרכיו, מערכת ערכיו, סדרי העדיפויות ואפילו מה הוא אוהב לאכול וללבוש. פן נוסף שמתרחש בו זמנית הינו תהליך הסתגלות למשפחות מוצא שונות, הנהגות ומנטליות לא מוכרים, ומאמץ ורצון למצוא חן.
המעבר של בני הזוג לחיי השגרה המשותפים ולמשימות היומיומיות מחייב באופן טוטאלי. היציאה לעבודה, בישול, כביסה ותחזוקת הבית אינם דומים לעזרה שהיו נותנים בעבר בבית ההורים. בבית שלהם אין מנוחה מהמחויבות – אין אמא או אחות שימלאו את מקומם בשעת הצורך, ומה שלא עושים, לא נעשה מעצמו. זהו שלב חשוב מאד להחליט על חלוקת תפקידים והגדרת תחומי האחריות של כל אחד מבני הזוג מתוך הבנה שבעתיד מול מצבי חיים משתנים הם יתנו כתף לעזרה לפי המתבקש.
בשלות ומוכנות
גם כאשר בני הזוג מוכנים ורוצים להינשא הם לא בהכרח תמיד לגמרי בשלים לכך. הבחור או הבחורה רצו מאד להינשא אך לאחר הנישואין הם לא הפנימו לגמרי את העובדה שהם נשואים. העובדה נתפסת באופן תאורטי, כשלהבנתם, החיים ממשיכים באותו מסלול רק עם שינויים קלים. פעמים רבות חוסר בשלות זו מובילה להתנהגויות שפוגעות בבן הזוג והוא חש אכזבה וכשלון. ישנם מצבים שבן הזוג הצעיר לא יודע כיצד לתמרן בין ציפיות בן זוגו לציפיותיו שלו ולציפיות הוריו. אין לו עדיין את הניסיון ואת הכלים הנפשיים לתמרן בין שני הקטבים. הוא נכנס לקונפליקט ולתחושת נאמנות כפולה, הוא אינו מבין כיצד לבנות את גבולות משפחתו מה שעשוי להוביל למערבולת רגשית, מתח ומועקה מיותרים בין בני הזוג. השנה הראשונה הינה הזמן להקשיב לקול הפנימי ולא להדחיק תחושות שליליות שהצטברותן תהפוך עם הזמן לפצצה מתקתקת. כדאי לשוחח עם המדריך חתנים או מדריכת הכלות, או כל אדם אחר שסומכים על עצתו וניסיון חייו. לפעמים עצה טובה נותנת פרופורציה והסתכלות רחבה.
אדם צעיר וחסר ניסיון נוטה לעיתים לראות את המציאות במבט דיכוטומי של שחור או לבן. הסתכלות זו נותנת נופך דרמטי ומקצינה את תמונת המצב. רגישות קטנה עשויה לתפוח למימדים שגורמים לראות את בן הזוג באור שלילי ולכן חשוב לפעמים לגשת ליעוץ מקצועי. תהליך ההתפכחות לעיתים כואב. המציאות שונה מהדמיון ומהציפיות. בני הזוג עלולים למצוא את חלומותיהם הוורודים מתנפצים, וזה הזמן דווקא להשקיע יותר, ליזום שיחות, להקשיב אחד לשני וללמוד להבין אחד את שפת זולתו.
לעיתים בני הזוג פשוט מדברים שפות שונות. היא מצפה לשפת הרגש והוא עונה לה תיאורטית שכלית, הוא מנתח את המצב כמו בדיון גמרתי ואינו מבין מדוע היא פגועה. אך תהליך ההסתגלות מביא את ברכת ההשלמה מתוך ראיית הטוב. ההבנה העמוקה שאין שלימות תעזור להתמקד ב”יש” ולהוביל לצמיחה משותפת תוך כדי מציאת איזון בין ה’ביחד’ לבין הצורך לשמור על הזהות העצמית. לבני הזוג חשוב להרגיש משפחה ולחזק את המשותף ובמקביל הם לומדים לכבד את הדעה האישית השונה של כל צד. השנה הראשונה מלמדת למחול, לסלוח אחד לשני על טעויות ואי הבנות שנבעו מחוסר ניסיון חיים, היא מלמדת שכדאי לתת הזדמנויות נוספות אחד לשני ליתר הבנה ותמיכה הדדיים. זהו זמן יקר לאסוף חוויות משותפות נעימות שימתיקו את החיים המשותפים לאורך השנים.
