סטוריטלינג הינו כלי שמטרתו להעביר מסרים בצורה מרתקת וזכירה תוך כדי פנייה לרגש.
נרטיב הוא סיפור שמתאר את הדרך בה אדם (או קבוצה) מבנה את הסיפור שלו ונובע מהפרשנות שלו למציאות.
סטוריטלינג הוא סיפור חיצוני שאנו בונים במכוון כדי להעביר מסר ונרטיב הוא סיפור פנימי שמבוסס על פרשנות ותפיסה סובייקטיבית.
בשנת 2020 התוודענו למציאות חדשה בחיינו בשם: קורונה. מגיפה כלל עולמית שטלטלה ושינתה את חיי כולנו. היא הוציאה אותנו מהמשרדים ומכל מקום ציבורי אחר והכניסה אותנו הביתה לזמן שהיה נראה אינסופי, שמעולם לא חווינו. ההפרדה בין בית-עבודה היתה די דיכוטומית עבור רובנו עד הקורונה: בעבודה עובדים, בבית עושים דברים שקשורים לחיים האישיים.
המצב החדש שנכפה עלינו בצורת עבודה מרחוק, יצר סיטואציה שבה ההפרדה הסתיימה. באותם ימים פגשנו במציאות הארגונית תופעות משונות ומשעשעות שמתרחשות בעת קיומן של פגישות עסקיות ב-Zoom או ב-Teams בהן מנהלים ומנהלות מעבירים ישיבות וברקע חולפים חלק מבני המשפחה בפיג’מה, או חתול שנכנס למסך פתאום. החיים שלנו הפכו לחשופים יותר, משותפים יותר, גם אם בחרנו לשים רקע וירטואלי מאחורינו, עדיין, ההקשרים התערבבו, השעות והזמנים השתנו, וגם האינטראקציות החברתיות במקומות העבודה הפכו לוירטואליות. עובדים רבים במשק יצאו לחל”ת והתקופה הזו גרמה לחשיבה מחודשת על החיים בכלל ועל חיי העבודה בפרט.
באותו זמן הרבה מאוד אנשים חיפשו עבודה. כבעלת ניסיון רב בתחום משאבי אנוש מצאתי את עצמי מעבירה הרבה מאוד הרצאות בזום על כתיבת קורות חיים, הכנה לראיונות, לינקדאין ונטוורקינג. התחלתי לכתוב קורות חיים עם מחפשי ומחפשות עבודה באופן פרטני והבנתי שתהליך הכתיבה לא יכול להיות טכני בלבד. ככל שפגשתי עוד ועוד מועמדים ומועמדות, הבנתי שכדי שקורות החיים, שהם מסמך די מוגבל (עמוד אחד לרוב) שאמור להעביר את מי שאני, יצליחו לעבור את המגייס או המגייסת, חייב להיות בהם משהו אחר, שמביא ערך מוסף שאינו גנרי.
הבנתי שעליהם לשקף א ד ם. נ ש מ ה.
משהו ייחודי, ולא גרסת העתק-הדבק של משהו שקראתי בקורות חיים של קולגה. עליהם לספר סיפור. סיפור קצר, שיגרום למועמד.ת להרגשה שהוא/היא מצליח.ה להעביר את הייחודיות שבו, ולמגייס.ת לעניין חדש ולסקרנות. ממש באותו האופן שהקורונה ביטלה את ההפרדה בין בית-עבודה ומחיצות מסוימות נפלו, כיועצת קריירה, היה לי ברור שבשיחות ייעוץ אני מאוד מתעניינת בחיים המקצועיים ובחיים האישיים. זאת מתוך הבנה שבתוך מכלול חייו של האדם מסתתרים כישורים, ניסיון, תפיסות ותובנות רלוונטיות.
הסיפורים שמרכיבים את חייו של האדם הם חומר מרתק שבאמצעות שאלות נכונות ומדויקות ניתן לייצר ממנו קורות חיים עם פסקת “אודות” שונה וייחודית, הצגה עצמית מרתקת שגורמת לרצות לדעת עוד, פרופיל לינקדאין שקשה להתעלם ממנו. בתהליך של ייעוץ תעסוקה אנו מנסים להבין את משמעות הסיפור עבור הנועצ.ת כמו גם עבור האדם שמראיין אותו או קורא את קורות חייו.
מארק סביקס (Mark Savickas), פסיכולוג מוביל ומומחה בתחום ייעוץ קריירה, פיתח את תיאוריית בניית הקריירה (Career Construction Theory). גישה זו מציעה פרספקטיבה ייחודית על ניהול קריירה, תוך התמקדות בנרטיב האישי ובמשמעות שהפרט מייחס לקריירה ולחוויות החיים שלו. סביקס (2011) מתמקד בתהליך שבו אנשים יוצרים זהות מקצועית, בונים מחדש את סיפור חייהם, ומשתמשים בעבודה כדי להביא משמעות לחייהם.
העקרונות המרכזיים בתאוריה זו:
- הקריירה כסיפור חיים: לפי סביקס, הקריירה אינה רק צירוף של תפקידים מקצועיים, אלא סיפור אישי המשקף את מי שהאדם שואף להיות.
- שאלת הזהות: הוא מדגיש את השאלה “מי אני נהיה בעבודה שלי?” יותר מאשר “מה אני עושה בעבודה שלי?”.
- ייעוץ קריירה נרטיבי: מטרת הייעוץ היא לסייע לנועצים לזהות ולהבין את הדפוסים המרכזיים בסיפור חייהם, כדי לקדם צמיחה מקצועית ואישית.
על הדיכוטומיה בין ייעוץ אישי לקריירה
סביקס מדגיש שלמעשה אין הפרדה מוחלטת בין ייעוץ אישי וייעוץ קריירה, מכיוון שמסלול הקריירה של האדם קשור עמוקות בזהותו, בתחושותיו ובאמונותיו. תיאוריית בניית הקריירה מציבה את האדם במרכז התהליך, תוך התמקדות בנרטיב שלו ובמשמעות שהוא מעניק לחוויות חייו. סיפור החיים הוא הכלי המרכזי להבנת הקריירה, שכן הוא מאפשר לנועצ.ת לבנות משמעות וליצור זהות מקצועית דינמית ומתחדשת.
איך לעשות שהקורות יהיו חיים
אחד הדברים שמעניין לדעת בכל שיחת ייעוץ ראשונה הוא: מה עושה לך טוב בחיים?
נרצה לתת לנועצ.ת מקום לספר על חוויות חיים מיטיבות. נרצה לראות היכן מתגלה הניצוץ בעיניים ומתי הפנים משתנות. לפעמים התשובות יכולות להימצא באיזור התעסוקתי, אך פעמים רבות נמצא אותן במקומות אחרים שמכניסים אותנו לעולמות תוכן חדשים.
הדגים לימדו אותי לנהל פרויקטים – תיאור מקרה
עבדתי עם מנהל פרוייקטים מחברה טכנולוגית. כששאלתי אותו מה עושה לו טוב בחיים הוא סיפר לי שהוא צולל באופן מקצועי.
שאלתי אותו: האם יש קשר לדעתך בין ניהול פרויקטים לחיים מתחת למים? הוא הופתע מהשאלה, אך מיד החל לספר לי על תהליך הצלילה.
הוא תיאר בפניי איך הוא מתכנן יציאה לצלילה: הוא מגדיר את מטרת הצלילה, מהן נקודות הפתיחה והסיום. לפי המרחק הוא יודע כמה חמצן עליו לקחת. הוא יודע עם מי הוא יוצא לצלילה, מהם הסימנים ביניהם מתחת למים, היכן ואיך מזעיקים עזרה אם יש צורך. למרות כל זאת, כמעט תמיד דברים משתבשים ויש מצבים שיש למצוא להם מענה בזמן אמת. יחד עם זאת, חשוב לזכור ליהנות מהדרך.
הקשבתי לו נדהמת. האם לא זה בדיוק מה שניהול פרויקטים עוסק בו?
מטרה מוגדרת, תכנון מוקפד, לוחות זמנים, גאנטים – ולמרות זאת, בלת”מים (אירועים בלתי מתוכננים) שמחייבים חישוב מסלול מחדש, מציאת פתרונות יצירתיים בזמן אמת, צריך לזכור לקחת אוויר (חמצן), וגם ליהנות מהדרך…
ההקבלה והמכנים המשותפים הללו התגלו רק כשהלכנו למחוזות אחרים. הכישורים שדרושים לו בעולם הצלילה זהים לאלו שדרושים לו בעולם ניהול הפרויקטים והוא מטפח אותם שנים רבות. אך עד לאותה שיחה הוא מעולם לא ידע על כך ולא ראה את החיבור החזק. אם היינו נשארים רק באיזור המקצועי, גם אני לא הייתי מתוודעת למידע יקר הערך הזה.
זה חומר מדהים לסיפור שאפשר לספר בעל פה או בכתב שיכול לייצר עניין וייחודיות של אותו מועמד. פיתחנו אותו לכדי הצגה עצמית שיכולה לשמש בעל פה או בכתב, שמביאה לידי ביטוי את הכישורים הכל כך רלוונטיים שלו שמגיעים מהעולם התת-ימי: “הדגים לימדו אותי לנהל פרויקטים”, זהו לב הסיפור שלו. אי ההפרדה בין “חיים אישיים” ל”עבודה” וגישה ייעוצית הוליסטית מאפשרת ופותחת פתח לייעוץ מעצים שמאפשר לנועצ.ת לעבור תהליך משמעותי בו מתגלות החוזקות שלו.
הגישה הנרטיבית בייעוץ קריירה רואה בקריירה סיפור חיים המתפתח לאורך הזמן. סביקס טוען שהמשימה של היועץ היא לעזור לנועצ.ת לזהות את “העלילה” של סיפור הקריירה שלו.ה ולבחון איך ניתן להשתמש בסיפור הזה כדי להוביל אותו להחלטות מקצועיות ולפעולות משמעותיות. לדבריו, “הקריירה היא הדרך שבה אנו נותנים משמעות לעצמנו באמצעות עבודה” (Savickas, 2011).
לעיתים עולה נרטיב או סיפור של הנועצ.ת במהלך תהליך היעוץ שניתן להבין שיש לו השפעה הרסנית בלתי מודעת לתפיסת האדם את עצמו ולתחושת הערך העצמי שלו.
דרך שאלות על בחירות מקצועיות או על קורות החיים מתגלה פתאום תפיסה שמחייבת אותנו כיועצים לשים לב אליה, לשקף אותה, ולהציע נקודת מבט חדשה.
להודות על האודות | תיאור מקרה
מועמד שעבד בעולמות הטכנולוגיה בתפקידי פיתוח בכירים וייעוץ, הגיע עם קורות חיים שההשכלה היחידה שרשומה בהם היא קורס טכנולוגי בכיר. משהו נראה מוזר. אותו מועמד עלה לארץ ממדינה שמאוד מאופיינת בחשיבות שהיא מייחסת להשכלה הגבוהה ולתארים מתקדמים. כשהגענו לדבר על ההשכלה, הוא נשאל האם למד דברים נוספים. הוא סיפר שיש לו תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במשפטים. הופתעתי מאוד. שאלתי אותו מדוע לא ציין אותם בהשכלה.
שמעתי ממנו על בושה (מילה שהוא השתמש בה) בהקשר לתארים האקדמאים שלו. הוא התבייש בכך שלא למד תואר טכנולוגי וחשב שעדיף להשמיט את התארים האחרים ולציין קורס טכנולוגי. ביקשתי ממנו לספר לי למה למד כלכלה ומשפטים. הוא סיפר שגדל בעיירה קטנה באירופה. באוניברסיטה באותה עיירה אלה היו שני המקצועות הכי יוקרתיים שהיו. לא היו לימודי מדעי המחשב. אנחנו מדברים על תקופה של לפני כ-15 שנה או יותר, כשהיה בן 18.
שיקפתי לו את הבושה שהוא חווה והצעתי לו נקודת מבט חדשה שהיא זו שבה אני שומעת את הסיפור שלו. אמרתי לו שאני שומעת שהיו לו מספר אפשרויות והוא מיצה את כולן.
הוא השתמש במקסימום הקלפים שהיו לו: בתור נער בן 18 שחי בעיירה קטנה שאלו היו האפשרויות בה, הוא בחר באפשרויות הטובות ביותר, וגם עשה יותר מתואר אחד. שני התארים שעשה סיפקו לו כישורי חיים והבנה עסקית משמעותית שחשובה לתפקידי ניהול שעושה כיום.
היו לו דמעות בעיניים.
לימים סיפר לי שהרגעים האלו ביעוץ היו מהרגעים המשמעותיים ביותר שחווה ואלו שינו אצלו את תחושת ההערכה והביטחון העצמי. הוא עבר ממצב של בושה למצב של הכרת תודה ל”אודות” שלו, לסיפור שלו ולבחירות המקצועיות שעשה. זמן קצר לאחר מכן הוא מצא עבודה בחברה טכנולוגית מצוינת.
סיכום
ראיית האדם כמכלול יוצרת עושר ומפנה אותנו לפרטים חדשים שיכולים ללמד המון על הנועצ.ת. ההפרדה בין המקצועי לאישי היא מלאכותית. שאילת שאלות על החיים המקצועיים והאישיים מהווה בסיס ללמידה על כישורים ותפיסות של הנועצ.ת שמהן אפשרי לייצר סטוריטלינג שיקדם אותו בתהליך.
השאלות האלה יכולות גם ללמד אותנו על הנרטיב של המועמד שלעיתים מצריך שיקוף או נקודת מבט חדשה שתאפשר חיזוק ההערכה העצמית או הסתכלות מחודשת של הנועצ.ת.
מקור
Savickas, M. L. (2011). Career counseling. American Psychological Association
