פרשת ויקרא

פרשת ויקרא

מאת הרב הגאון חגי שושן

תכלית הקרבת הקורבנות התעלות האדם

בפרשתנו התורה מצווה על הקורבנות – אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

כשהנביא ישעיה (פרק א פסוק יא) מוכיח את בני ישראל על עוונותם הוא אומר להם לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי, וכן הנביא ירמיהו מוכיח בלשון דומה (ירמיהו פרק ז פסוק כא – כב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר: כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח:

לכאורה יש לתמוה. הלא חלק נכבד מחמישה חומשי תורה עוסק במעשי הקורבנות ותורת כהנים ובמיוחד חומש ויקרא. איך אומר הנביא לא דיברתי ולא ציוויתים?

מבאר המגיד מדובנא בדרך משל: סוחר אחד נוכח לראות כיצד סוחר אחר שהיה ידיד קרוב לאביו אינו פוקד את בית מסחרו, והוא רואה שהסוחר מתעסק עם שאר הסוחרים בעיר ורק עמו הוא לא בא במסחר. הוא היה מיצר וכואב על כך מאד וחיפש עצה איך לגרום לכך שגם איתו יסחור. משלא מצא פתח גמר בנפשו ללכת לאותו סוחר ולדבר עמו גלויות הלך אליו ואמר לו הלא ידיד נאמן היית לאבא ומדוע אינך פוקד את בית המסחר שלי? נענה הסוחר ואמר צודק אתה בדבריך. מכאן ואילך אשתדל למלא את בקשתך ואסור לבית המסחר שלך, ואכן מאותו יום מדי עוברו על פתח בית המסחר, היה נכנס אליו ודורש בשלומו ובשלום משפחתו כדרך רעים וידידים קרובים, והיה מגלגל עמו שיחה על דא ועל הא. אבל כל מה שקשור למסחר לא הגיע ואפילו לדבר על כך לא רצה אלא המשיך לעשות את עסקי המסחר שלו עם שאר סוחרי העיר כפי שנהג בעבר.

יום אחד פקעה סבלנותו של הסוחר ואמר לו טיפש שכמותך וכי סבור אתה שבקשתי ופניתי אליך כדי שתבקר אצלי ותפטפט עמי בדברים בטלים הלא כוונתי הייתה שתעסוק עמי במסחר…..

כך גם ענין הקורבנות. וודאי שהקרבתם בבית ה' היא ענין קדוש ונעלה, ברם תכליתם ומטרתם של הקורבנות שעל ידם יתעלה האדם וישמר. אבל כאשר מרוקנים את התוכן והמשמעות הפנימית של המצווה אומר הנביא ישעיה מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, שהרי התכלית והמטרה לא הייתה להסתובב בחצר המקדש סתם כך אלא להתעלות בעבודת ה' על ידי עבודת הקורבנות. וכך אומר גם הנביא ירמיה שתכלית הקרבת הקורבנות כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. (תלמי יחיאל).

להורדת קובץ המאמר