כולנו יודעים שהזוגיות של ההורים משפיעה על הילדים, אך מחקרים חדשים מספקים תשובה לשאלה ההפוכה, איך משפיעים הילדים על חיי הנישואין של הוריהם?
מדענים חוקרים כבר שנים רבות כיצד ויכוחים בין ההורים וקשיים בחיי הנישואין יכולים להשפיע על מצבם הריגשי הפסיכולוגי והמנטלי של הילדים, אך הרבה פחות תשומת לב ניתנה לשאלה ההפוכה, כיצד משפיעים ילדים ובמיוחד אלו ה”מיוחדים” שבהם על איכות חיי הנישואין של הוריהם.
את הנושא בחן הפסיכולוג בריאן ווימבס בעבודת מחקר שערך במעבדתו. במחקר, הביא ווימבס למעבדה הורים והצמיד להם ילדים שאינם שלהם. חלקם אומנו לשתף פעולה במטלות שונות אותן יבקש מהם לעשות יחד עם “ההורים” וחלקם אומנו להעמיד פנים כילדים ‘קשים’ ומסרבי שיתוף פעולה. בהמשך נתן ווימבס להורים ולילדים תרגילים שונים בהם היו ההורים צריכים לשתף פעולה עם הילדים כאשר חלק מהתרגילים כללו פעולות המצריכות ריכוז כגון משחק הדורש מחשבה אסטרטגית ותכנון, פתרון תרגילים במתמטיקה בעוד ההורים צריכים היו לכתוב שיקים במקביל, ולבסוף – סידור החדר בו שהו. הילדים ה”טובים” שהתבקשו לשתף פעולה התמידו במשימותיהם, שיחקו בתורות ושקדו על פתרון התרגילים ולעומת זאת, הילדים ה”קשים” שהתבקשו לא לשתף פעולה חתרו תחת ההורים במשחק, קשקשו על הניירות והפריעו באופן כללי.
ווימבס צילם את האינטראקציות בין ההורים לילדים במטרה עיקרית לבחון כיצד התנהגות הילדים משפיעה על הדרך בה ההורים עבדו ותיקשרו אחד עם השני. ווימבס מצא שההורים שנתבקשו לעבוד עם הילדים הקשים נטו פי ארבע להחליף ביניהם ביקורת שלילית או להתעלם אחד מהשני מאשר ההורים שהיו עם הילדים ה’קלים’. כלומר שהטיפול בילדים הקשים גרם לכך שההורים היו יותר שליליים זה לזו. זאת ועוד, בהמשך המחקר נתברר שהורים שיש להם בבית ילד עם בעיית קשב וריכוז (ADHD), נטו להיות פי שלשה יותר שליליים זה כלפי זה בזמן שטיפלו בילדים במעבדה, למרות שהם קיבלו ילדים ‘קלים’ וזאת לעומת הורים ללא ילדים עם ADHD בבית . כלומר, עצם היותם הורים לילד עם בעיית קשב וריכוז גרם להם להיות שליליים יותר אחד לשני. במילים אחרות ניתן לסכם ולראות כי הורים לילדים עם ADHD שחוקים יותר מבחינה פסיכולוגית ויש להם פחות יכולת להגיב בקור רוח לאתגרים.
נתונים אלו אוששו על ידי מחקר נוסף שנעשה על ידי בריאן ווימבס ועמיתו וויליאם פלהאם שפורסמו בכתב העת לייעוץ ופסיכולוגיה קלינית, בו נבדקה השפעת ילדי ADHD על נישואי הוריהם. המחקר מצא שלזוגות עם ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז יש סיכוי גדול פי שניים להתגרש מאשר זוגות שלא. הסיבה נראית פשוטה, ילד היפראקטיבי או חסר קשב יכול להעמיס מתח רב על המטפלים בו וליצור ויכוחים בין ההורים: “הורים לילדים עם ADHDמדווחים על פחות שביעות רצון מחיי הנישואין, מנהלים ריבים לעיתים קרובות יותר, ומשתמשים בפחות מילים ‘חיוביות’ וביותר מילים ‘שליליות’ בזמן דיון בסוגיות הנוגעות לילדים, מאשר הורים לילדים בלי, במיוחד אם לילד יש בעיות התנהגותיות” קובעים פלהאם ווימבס בעבודתם. “מה שאנחנו מראים זה שהם (- הילדים) יכולים לעורר הרבה מתיחות ולהוביל לחוסר שביעות רצון מחיי הנישואין ולגירושין”. פלהאם וווימבס מסכמים את מחקרם ואומרים “המשמעות היא שאין לטפל בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מבלי לערב את ההורים בתהליך”. מסקנה זו למעשה מציינת שיש לראות את קשיי המשפחה בראייה “מערכתית” כך שיש השפעה ויחסי גומלין בין התנהגות הילדים למצב הזוגיות של ההורים.
שרלוט ג’ונסון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה של בריטיש קולומביה מלמדת שעל מנת להימנע מקרע בחיי הנישואין כתוצאה מהטיפול בילד, על ההורים לגבש עמדה חינוכית אחידה כלפי הילד ולעבוד כצוות.
מסקנת מחקרים אלו היא כי על משפחה חזקה בריאה ומתפקדת כראוי בנויה כשבמרכז נמצאים זוג הורים התפקדים היטיב כבני זוג ולא רק כהורים וזאת על ידי בילוי זמן משותף יחד וחיזוק הקשר שלהם, לחזק ולהתחזק איש מרעהו ולהוות משען וכתף תומכת בקשיי היומיום. כך יצליחו בני הזוג לתפקד גם כהורים ולהתמקד בהתמודדות עם בעיית הילד ולא ב”קצרים” שנובעים ממנה. על כן מומלץ לכל בני זוג המטפלים בילדים עם בעיות, לפנות להדרכה וייעוץ זוגי על מנת לחזק את תשתיות הקשר שלהם ברכישת כלים לתקשורת והתנהגות יעילים כלים לפתרון קונפליקטים ודרכים להתמודדות בזמני לחץ כך שהזוגיות שלהם תעמוד איתנה למרות הקשיים בגידול הילדים.
תיאור המחקר ותוצאותיו נלקחו ממאמר שפורסם באתר NRG בתאריך: 6/3/09
