רציתי לשאול
שאלות מתוך פורום המומחים באתר י.נ.ר
שמי לאה, ואני מסיימת שנה רביעית בסמינר. רוב חברותי כבר נמצאות ב”שידוכים”, שתיים אף התחתנו בשנה האחרונה. אני מוצאת את עצמי קצת “בחוץ”- אני מוצאת לי כל מיני סיבות לסרב להצעות שמגיעות אלי כמו חוסר זמן, חוסר התאמה עוד לפני ששמעתי וכו’.
לאחרונה הגעתי למסקנה שכל הסיבות לסירובים הללו הן רק תירוצים. אימי היא אדם קשה. תמיד הייתה מלאת ביקורת, רודנית וחסרת סבלנות כלפי אבי וכלפינו הילדים. הדברים הגיעו לעיתים לתופעות של אלימות פיזית, עד שאבי עזב את הבית כשהייתי בת 15 והורי התגרשו. לפעמים אני מגלה בעצמי התנהגות דומה לשלה – אני מתפרצת כלפי אחיותיי הצעירות, כועסת, ומלאת ביקורת על חברותי, מורותיי והאנשים הקרובים אלי.
אני פוחדת שכשאתחתן, אחזור על המודל של אימי שאותו ראיתי בבית, ומשפחתי תסבול כמו שאנחנו סבלנו, וזו הסיבה שאני מסרבת להיכנס לתהליך של בחירת בן זוג. האם יש לי תקווה? האם אוכל להשתחרר וליצור בית חם יצור בית חם ואוהב למשפחתי?
באופן כללי, ההנחה היא שאדם בוחר את בן / בת זוגו על פי המודל אותו ראה בילדותו. גם ההנהגה שלנו ביחסי אנוש בכלל, ובזוגיות בפרט, נובעת ומונחית מחיקוי היחסים והמערכת הרגשית ששררה בין ההורים ואליה נחשפנו בשנות חיינו הראשונות. לעומת זאת, כאנשים מבוגרים, יש לנו בחירה חופשית. אנחנו יכולים לשנות, לתקן, ובמקרים רבים להפוך את הנסיון הקשה שעברנו לקרש קפיצה לצמיחה רגשית, אישית וזוגית.
התנאי הראשון להצלחה הוא מודעות. לעיתים קרובות, לצד האפשרות של חיקוי ההתנהגות שלילית של ההורים, נוכל לראות דווקא אימוץ של התנהגות הפוכה. לדוגמה: ילד שחווה ביקורת ונוקשות בילדותו, עשוי לפתח יחס זהה בבגרותו, אך הוא עשוי גם לפתח התנהגות הפוכה שתכלול מתירנות יתר, רכות ופינוק, שגם בכך קיימת בעיתיות מסויימת של הקצנה, ובמקרים רבים היא אינה טובה יותר מהמודל שממנו הוא מנסה לברוח. אך אם בן או בת הזוג יכירו בתכונה זו ויידעו למתן אותה, הרי שהיא תהפוך לכלי חיובי בהנהגת הבית, ביחס בין בני הזוג, ובחינוך הילדים.
נדגים את הדברים במקרה הבא: זוג הגיע לייעוץ, עם תמונה דומה לזו שמתוארת בשאלתך. המתחים נבעו בעיקר מכך שהאשה היתה נוקשה, ביקורתית, עם ציפיות כמעט בלתי אפשריות מהבעל והילדים. לעומתה הבעל היה נוח, מעניק אהבה, ומעלים עין משובבות וחריגות מהסדר הנוקשה של הבית שהונהג על ידי האם. התברר, שהאב גדל במשפחה בה אביו היה אדם מרוחק ומתנכר. המגע בין האב לבן התבטא בהתעללות נפשית, השפלות, ואלימות. האם היתה אשה חולה וחלשה שלא יכלה להתנגד לו. לעומת זאת, האם גדלה במשפחה בה האב היה דמות חונקת, הן במידת הדאגה לבית ולילדים, והן במסגרת הנוקשה שהוא הנהיג בבית. אכיפת המשמעת על ידו התבטאה בהטפות וביקורת מילולית, ולפעמים אפילו בצורה פוגעת ואלימה.
הבעל אימץ התנהגות הפוכה מזו של אביו, בזמן שהאשה אמצה את התנהגותו של אביה. במסגרת השיחות, התברר שהילדים של בני הזוג היו ילדים למופת. המסקנה המשותפת הייתה שלמרות הניגודים בין ההורים, ואולי דווקא בגללם, הילדים ידעו לבחור את הטוב מכל אחד מההורים בנפרד, וליצור לעצמם מגוון של רגשות, תובנות והנהגות. כשההורים הכירו בכך, הם הבינו שהכלה של כל אחד את התכונה המנוגדת בזולתו, הייתה יכולה לפתור בעיות רבות לאורך השנים, ואף ליצור שילוב ולמידה עצמית אחד מהשני.
דבר נוסף שחשוב להדגיש הוא חשיבות ההדרכה וההכוונה בראשית וטרום הנישואין. בהיעדר הכנה והכוונה נכונה בני הזוג מפתחים ציפיות להרמוניה זוגית, וחווים תסכולים ואכזבות כשהציפיות אינן מתממשות. הדרכה זוגית לפני ובשלבים הראשונים של בניין הבית חשובה לכינון מערכת יחסים בריאה, תומכת ומספקת, בעיקר בעולם בו אנו חשופים לאידיאולוגיות של רדיפת אחר סיפוק האני והעצמי. הדבר מקבל משנה תוקף בקרב זוגות שעברו תהליך של התקרבות ליהדות שגם חוו את העולם הזה במידה זו או אחרת לפני שעשו את התפנית המבורכת של חיי תורה ומצוות.
נסכם את הדברים בכך שנבין שמצד אחד שהדברים אותם חווינו כילדים ילוו אותנו לאורך החיים. אבל מצד שני, יכולת הבחירה והמודע שלנו בשילוב עבודה פנימית עם עצמנו ועם בן זוגנו, עשויה להפוך את המצב ולהביא לשינוי מבורך. דווקא המודעות לכך שחוויות הילדות שלנו היו שליליות ואיננו רוצים לחזור עליהן, מאפשרת לנו לרצות לשנות. כשחסרה המודעות הזו, אנו מוצאים את עצמנו מגיבים בצורה אוטומטית ומתנגדים לשינוי כי אנו בטוחים בצדקת דרכנו. כיהודים מאמינים, אנו יודעים שהקב”ה רוצה רק בטובתנו. אמנם לפעמים הניסיונות שאנחנו עוברים הם לא פשוטים, אבל “קשה” זה לא בהכרח “רע”. וכשאנחנו מצליחים להתקדם עוד צעד אחד קטן, הסיפוק והתגובה של בן הזוג יכולים להוות עבורנו תמריץ להמשיך ביתר שאת וביתר עוז לשנות את הדברים שאותם צריך, ולחזק את החיובי בחיי הזוגיות שלנו.
