שגרת חוסר שגרה משפיעה באופן משמעותי על פיתוח מיומנויות חינוכיות, כפי שמסביר מיכאל שטריק, פסיכולוג חינוכי מומחה. מגיל צעיר מאד ילד מפתח תלות בשגרה, המקנה תחושת ביטחון ויציבות. כאשר שגרה זו מופרת, עלולים להיווצר קשיים רגשיים והתנהגותיים. עם זאת, בכל משבר טמונה הזדמנות לעצב מפת דרך שתהפוך פחד ותסכול לתכני העצמה ותקווה, תוך התמקדות בהעלאת הדימוי העצמי של הילד וחיזוק הקשר האישי. המאמר מפרט כיצד ניתן לבנות שגרה חדשה המעניקה לילד תחושה טובה בעצמו, ומציע דרכים לפתח מיומנויות למידה ותהליכי התמודדות עם אתגרים, גם בתקופות של חוסר וודאות. השגרה מקנה לרבים מאיתנו תחושת ביטחון. כיצד משפיעה שגרת חוסר שגרה על פיתוח מיומנויות חינוכיות? מיכאל שטריק, פסיכולוג חינוכי מומחה במאמר מקצועי ומעשי. מגיל צעיר מאד ילד מפתח תלות בשגרה. השגרה מתקבעת בגילאים הצעירים בהם הילד בוחן גבולות ועושה מעשים המפרים את הכללים על מנת לבחון את תגובת הוריו. ככל שתגובת ההורה עקבית, הילד ירגיש מוגן ובטוח. מאידך, ככל שהתגובה משתנה, כך ייכנס הילד לבלבול וחוסר איזון. הוא יזמין, בהתנהגותו העוקבת, את התגובה הבאה שתכריע בין התגובות השונות עד שיסגל לעצמו את האיזון המתבקש. כאשר אין איזון ועקביות, עלולות להיווצר אצל הילד קשיים רגשיים והתנהגותיים.שגרה מרגיעה כי הילד יודע למה לצפות. היא כוללת סדר, מבניות ועקביות המעניקים תחושה טובה ויציבות ומסייעת בפיתוח תובנות של התנהגות מוסרית.ההתנהגות המוסרית של ילד קטן עד סביבות גיל שלוש עשרה מבוססת על חיקוי ו/או ריצוי – מציאת חן בעיני גורמי סמכות. אין לילד הבנה מוסרית מפותחת, אך יש לו התנהגות מוסרית, שמקבלת עידוד מהמשוב של הסביבה המחנכת. בנוסף, השגרה מלמדת אותו תכני התמודדות עם העולם ואתגריו.בעת האחרונה נקלענו להפרת האיזון, ולפגיעה משמעותית בשגרה אליה הורגלנו. הרגלים שהופנמו לאורך שנים ונעשו מובנים מאליהם, נעלמו באחת, בלי התראה מוקדמת, המוכר הפך להיות געגוע וניסיוננו להחליף את השגרה הנעלמת עם שגרה חדשה לא נקלט בקלות כמטבע עובר לסוחר. יש המון חריכות, שבאות לידי ביטוי בהתנגדויות פעילות או בשב ואל תעשה. יש בנו, ההורים, תחושת חוסר אונים מול האתגר ותחושת תסכול בעקבות ההשקעה המרובה הנדרשת כדי להגיע להישגים זעירים.למזלנו, תפיסת עולמנו מנחה אותנו שבכל משבר יש תועלת. אם ננשום עמוק ונתגבר על תחושת חוסר האונים, נוכל לעצב לעצמנו מפת דרך שתכתיב את יחסנו לילדנו בעת המשבר, ותהפוך את תחושות הפחד והייאוש לתכני העצמה ותקווה.בזירה ההורית והחינוכית נחוץ לזכור שהמטרה הראשונה במעלה היא להעניק לילד תחושה טובה בעצמו, ולהעלות לו את הדימוי העצמי. העלאת דימוי עצמי תחזק אותו מול תקלות וכישלונות ותעזור לו להרגיש שהוא יכול לבחור להיות חלק מפתרון במקום להיות תקוע כחלק מהבעיה או הקושי.עקב כך, כשאנחנו בונים את השגרה החדשה, נשאל את עצמנו, האם בתוכה יש הזדמנות לילד להרגיש טוב עם עצמו. אם כן, זה יגביר את רצונו להתמיד. במידה שלא, הוא ינסה לברוח או להתחמק. למידה היא חוויה שאמורה לשרת את המטרה של הקניית תחושה חיובית וטובה לילד. חוסר למידה או כישלון בלמידה מביאות ילד לתחושה שלילית בעצמו ורתיעה מלהתמודד בהמשך. הנעת הלימוד מושתתת על חוויות של הצלחה עם נקודות רחוקות של כישלונות. התמודדות עם כישלון נעשה מוצלח כשהכישלון בא לאחר רצף של הצלחות.בנוסף להצלחה לימודית יש עוד אלמנט חשוב שמשפיע על תחושה טובה של הילד בעצמו. אלמנט זה הוא הקשר האישי בינו ובין הגורם סמכות, ההורה או המורה. לפעמים דמויות הסמכות מרבות בחינוך על חשבון הקשר האישי. כפייה, מרות, עימותים, עונשים, השפלות וכעסים הם לפעמים רעשי רקע שליליים כשמנסים להקנות לילד הרגלים חינוכיים נכונים. באחוזים גבוהים, ניסיונות חינוך אלו משיגים בדיוק את ההפך, ו”יצא שכרו בהפסדו”. אם מקפידים שהחוויה הלימודית תלווה בקשר אישי תומך, מכיל, מעריך ומכבד, אזי, הילד יצא עם תחושת אהבת הלימוד, שתוביל לתוספת מוטיבציה בהמשך.לסיכום, למידה או מודעות של הילד ללמידה של עצמו, קשר אישי, שרואה את הילד בעין טובה וחיובית, הדן אותו לכף זכות ומקבל אותו בסבר פנים יפות, יהוו תשתית מוצלחת לקחת כל שגרה, ולכונן אותה כחלק מזרימת ההתפתחות הלימודית והרגשית של הילד.אם הפנמנו את המסר הזה, נוכל להסיק שנפלה בחלקנו הזדמנות. לאחר אין ספור שנים בשגרה השמה דגש על “המצווה”, הזנחנו את “הכשר המצווה”. נעשינו מומחים בהעברת חומר לימודי, מהקל אל הכבד, עם ציפייה שהרגלים ומיומנויות למידה יבואו ויתפתחו מאליהם כתוצאה משגרת הלמידה. כל אלה נעשו מובנים מאליהם בלי הקדשת מחשבה נוספת לעיצובן, פיתוחן ושיפורן. כלי השינון, הניתוח, הסיכום וכלים נוספים לא תמיד הועברו צורה מובנית, כדי שהם יהיו זמינים, יעילים ושימושיים לכל תלמיד. תלמידים מובילים מצאו את הדרך לפתח כלים אלו בעצמם וזה העניק להם יתרון על אחרים שהתקשו בקצב הלמידה, בשינון, ניתוח וזיכרון.מיומנויות למידה מתחלקות לשניים. מצד אחד יש את המוקדים הקשורים לתוכן כגון סיכום קטע, ניתוח מהלך, קריאה תועלתית, רשימת הארות, תמצות, הבנת דבר מתוך דבר, השוואות, הבחנות, מעקב אחר שקלא ותריא, בדיקת מקורות, ניסוח קושיה ועוד.ומאידך, יש מוקדים אחרים המשרתים את הלמידה וההתמדה. למשל: איך ממשיכים למרות שעייפים? איך קובעים יעד הספק? איך קובעים זמן סיום למטלה? איך מקשיבים לזולת במפגש חברותא? איך משלימים כשהיעד לא הושג במסגרת הזמן או קביעת ההספק? איך מכילים טעות, הערה תיקון? איך מכילים דעה סותרת לדעה שלי? איך חוזרים על חומר כמה פעמים? איך חוזרים, פיזית ומנטלית, לאחר הפסקה? איך משפרים זיכרון? איך עומדים בזמנים? איך משלימים עם אכזבות וכישלונות? איך לומדים מטעויות? איך מאבחנים בין עיקר וטפל? איך משפרים ריכוז? איך מפתחים הרגלי עוקף קשיי קשב? תרגיל: לתת לילד לעשות 3 מטלות במקביל. באמצע מיקוד על מטלה אחת להפנות אותו למטלה אחרת ואז לחזור למטלה הראשונה.
