אם נבקש מאנשים שונים לתאר את תחושת השייכות לבית הולדתם הם ישתמשו לצורך התיאור בחושיהם, באסוציאציות ציוריות, ובקולם תעלה נימה נוסטלגית. יהיו אנשים שלשמע המילה שייכות לבית יעלה באפם ריח של לחם הנאפה בתנור, או של תבשילי שבת. אחרים ידמיינו לעצמם נעלי בית נוחות, ובגד שקל ללבוש ולפשוט. צלילי שיר ערש או זמירות שבת יצטלצלו באוזני האחרים ורובם יפליגו בגעגוע אל מחוזות ילדותם. מהו רגש השייכות, כיצד הופך בית למקור של שייכות, וכיצד ניתן לחזק ולהעמיק תחושה זו, על כך ועוד – במאמר הבא.
על תחושת השייכות הבסיסית הרחיבו את הדיבור פסיכולוגים ידועים: מאסלו בפירמידת הצרכים, קוהאן בהתייחסותו למיטביות, לנדזי בתיאוריה על כשירות חברתית ועוד. השייכות היא רגש בסיסי, המהוה קרקע ראשונית להתפתחות מיטיבה. העובר בתוך רחם האם שייך כולו, אך עם הלידה הוא נזרק ממקום של בטחון מוחלט אל עולם זר ומנוכר. ההורים הם אלו שבאופן אינטואיטיבי, מתוך נטייה טבעית הטבועה בהם, מספקים לילד את תחושת השייכות. הם מחבקים ומנשקים, דואגים שלתינוק יהיה חם ונוח, שיהיה לבוש כראוי, ושמזונו יסופק לו בהתאם לצורך, ובאופן כללי דואגים לביטחונו ולרווחותו. ישנן תרבויות בהן התינוק צמוד לאמו 24 שעות ביממה, אם זה במנשא או בדרכים אחרות, ויש תרבויות בהן הילד מיד מושכב במיטתו ורק בשעות האכילה והטיפול בו מתקיים מגע בין הילד לאמו. ההבדל נובע ממסורת של דורות והקשר תרבותי אך ברור ששייכות בסיסית נדרשת לצורך התפתחות בריאה וברב רובם של המקרים היא מסופקת לתינוק באופן אינטואיטיבי על ידי ההורים.
ככל שהתינוק גדל הוא מתחיל לתור את העולם. הוא מתיידד עם הקירות ועם חדרי הבית, הוא זוחל, נוגע, בודק בסקרנות כל חפץ הנקרה לדרכו, ובעקר מזהה ומכיר את יושבי הבית ואף לומד להבחין בינם לבין זרים. כך הוא בעצם פוגש את משכן חייו. שייכותו מוסיפה להתפתח כאשר מחד מאפשרים לו לקיים את הקשר הזה עם העולם שסביבו ומאידך הוריו ממשיכים להיות המקור לביטחון ורווחה. באופן כזה התינוק צולח בשלום את השלב הראשוני והכל כך קריטי בבניית תחושת השייכות.
ככל שהילד גדל, תפקיד ההורים בנושא הופך למכוון יותר. ניתן להצביע על ארבעה מרכיבים שמשפיעים על תחושת השייכות: אוירה, שיח, מעורבות וגבולות.
אוירה היא הרקע לכל המתרחש בבית. האם יש נעימות בבית? האם היחסים בין ההורים הם יחסים סבירים המנוהלים בכבוד הדדי? האם קיימת ביקורת בוטה, הטחות אשמה מתמידות בין דיירי הבית? כל אלו משפיעים לטוב ולרע על תחושת השייכות. ילד שחש באווירה עכורה ירצה לשהות יותר מחוץ לבית – אצל חבריו, סבותיו ואחרים, ובשלב מסוים בגיל ההתבגרות יבחר לו מחוזות אחרים, רחוקים ואף מסוכנים להסתובב בהם. לעומת זאת ילד שחש בנעימות, בקבלה ובכבוד בין בני המשפחה יהיה חלק רצוי וחיובי ממערך זה ויחוש תחושת שייכות. השקעה באווירה מיטיבה הכוללת גם השקעה בסדר, בניקיון ובאסטתיקה, היא בעצם השקעה ביצירת שייכות.
השיח הוא האופן בו בני הבית מתַקשרים זה עם זה. האם זהו שיח זורם ופתוח? עד כמה יש צעקות? כיצד נפתרים קונפליקטים במשפחה והאם משוחחים עליהם? האם מבררים חילוקי דעות? האם ניתן לדבר על רגשות? האם הילד נחשב לשותף לשיח? האם הוא מביע את דעתו ביחס לדברים שנוגעים אליו כגון ביגוד, בית-ספר, חברים וכדומה, האם הוא בר שיח בעניינים הקשורים לכלל המשפחה? האם משוחחים איתו גם על דברים פחות נעימים כגון ח”ו כאשר יש משבר במשפחה: אבא פוטר מהעבודה, אמא חולה וכדומה. האם נשמרים סודות “אפלים” מפניו או שיש בבית כישורי שיח המאפשרים לשוחח בשפתו על המתרחש במשפחה? האם כשילד מתנהג שלא כשורה יש בֵרור מתעניין, או האשמה מיידית? שאלות אלו יביאו לבדיקה עצמית של השיח המתנהל בבית על מנת לבחון האם הוא שיח בונה או מזיק, והאם הוא תורם להרגשת שייכות או מחבל בה.
מעורבות: מעורבות היא האופן והמידה שבה הילד מרגיש שותף ונוטל חלק במתרחש בבית, החל ממטלות של תחזוקת הבית ותפעולו, וכלה בשותפות: באירועים המשמחים יותר והמשמחים פחות. מסתבר כי האקסיומה האומרת ש”ככל שהילד יקבל יותר כך יגדל להיות אדם טוב ומאושר יותר” הוכחה כלא נכונה. ככל שילד תורם, נוטל חלק במטלות הבית, שותף עם כולם ונושא באחריות הן ביום-יום והן בשעות משבר הוא חש שייך, מעורב ושותף. על ההורים מוטלת האחריות לרתום את הילדים מגיל צעיר לתרומה למשפחה על ידי סידור הצעצועים, שמירה על האח הקטן ותורנויות שונות סביב המטלות המשפחתיות היומיומיות בהתאם ליכולותיו והתפתחותו.
גבולות: אלו הם החוקים המחייבים את בני המשפחה השונים בהתאם לגילם. גבולות כוללים בין היתר סדר יום קבוע, שעה סבירה לקום וללכת לישון, קביעת גבולות לשהייה מחוץ לבית ועוד. כל אלו הם חלק מבנית השייכות המשפחתית. בית פרוץ ללא כללים וחוקים הוא בית ללא “קירות תמך”, בית “נזיל”, שאין בכוחו להכיל ולספק תחושת ביטחון והגנה, קשה מאוד יהיה להרגיש בו תחושת שייכות .
ההתייחסות אל ארבעת המרכיבים הללו מאפשרת לבחון את עצמנו, עד כמה אנו מקיימים אותם. ככל שניתן את הדעת אליהם, נשקיע בהם, נצליח בע”ה לגרום לילדינו להרגיש חלק, להרגיש שייכים ולגדול בריאים בנפשם ושמחים במשפחתם.
