תראפיה באמנות היא שיטה לטיפול רגשי באמצעות אומנות. השיח הטיפולי נעשה באמצעות האמנות, ובמקביל, בהתאם לצורך ולתנאים, ניתן לשלבו עם שיח תראפויטי.
יתרון התראפיה באמנות הוא בכך שהעבודה דרך אומנות מאפשרת העלאת תכנים רגשיים ללא ה”פילטר” המחשבתי המופעל בשיח טיפולי וורבלי, והתוכן עולה מתוך היצירה ומעובד דרכה.
כמו כן, התראפיה באמנות מאפשרת עבודה על מרכזי מוחיים שונים האחרים על פונקציות תפקודיות שונות ובכללן יכולת ויסות רגשי, איפוק וכדומה.
אחד התחומים בהם ניתן למצוא יתרון לתראפיה באמנות על פני טיפול פסיכותראפויטי הוא טיפול בילדים בעלי נטיה לאלימות[1].
שימוש באלימות יכול לנבוע מסיבות שונות ובכללן חוסר יכולת להבעה עצמית באופן מילולי. הקושי בהבעה הרגשית יכול לנבוע מסיבות רגשיות, סביבתיות, אורגניות וכדומה.
השיח האומנותי מאפשר למטופל להביע את עצמו ללא מילים, יכולת המסייעת הן לתהליך הטיפולי והן לשיח עצמי והעלאת תכנים מודחקים.
השימוש בחומרי האומנות מאפשר למטופל להביע את עצמו באמצעים הבאים:
- באמצעות התוכן המועלה ביצירה – בהקשר זה נציין, כי לעיתים התוכן מועלה בצורה מודעת, במיוחד כאשר המטופל מורגל בשפת התראפיה, אך פעמים רבות מדובר בהעלאת תכנים מתוך תת המודע ללא תכנון מראש. יודגש, כי גם כאשר אין שיח טיפולי על היצירה, מתרחש תהליך תראפויטי המתחיל בעצם העלאת התכנים וממשיך בתובנות עצמיות של המטופל.
כאשר המטופל אינו וורבלי, מבחירה או שלא, המטפל יכול לשקף את מה שהוא רואה, הן מבחינה תכנית והן מבחינת אופן העבודה. נוכל לומר לילד לדוגמא: “אני רואה שעבדת בעדינות רבה” או “ראיתי שבחירת הצבעים נעשתה בהחלטיות רבה.” השיקוף מצד המטפל מאפשר הן את קידום השיח הטיפולי והן את תובנות המטופל.
במקביל, השיקוף נותן למטופל תחושה שמבינים אותו ונותנים תיקוף לעולמו הפנימי. היבט זה חשוב מאוד בטיפול בילדים אלימים, הן מפאת העובדה שבד”כ הפידבק אותו הם מקבלים מהסביבה הוא שלילי – דבר העשוי להעצים את האלימות, והן מפאת כך שפעמים רבות האלימות הראשונית נובעת מחוסר מודעות עצמית או מתסכול כלפי סביבה שאינה נותנת תחושת הכלה והבנה.
תחושת ההכלה הראשונית במסגרת השיח האומנותי היא החומרים הנענים לרצון הילד. הציור הנרקם על הנייר והמביע את עולמו הפנימי או חומר הכיור הנענה לרצון הילד ומסייע בעדו להביע את תכניו – מעבירים לילד תחושת קיימות ותחושת הכלה. לדוגמא הנייר המכיל את הצבע שהוא למעשה עיבוד לרגשותיו של הילד. בשלב הבא תגובת המטפל ליצירה נותנת לילד תיקוף נוסף לרגשותיו ולמקומו, מה שבדרך כלל חסר פעמים רבות לילדים אלו.
- הבעה באמצעות צבעים – רבים מהילדים האלימים אינם מודעים לרגשותיהם, לא יודעים לשיימם או לבטאם. גם אלו מהילדים האלימים שהינם בעלי יכולת לביטוי רגשי עשויים לקבל “שדר” סמוי או גלוי מהסביבה לפיו החצנת רגשות אינה “גברית” מספיק ואינה ראויה, כך שבפועל הם נמנעים מהבעת הרגשות. הרגש המודחק עשוי להתפרץ בצורת אלימות. כל צבע מבטא מעצם מהותו רגש אחר והעבודה עם הצבע מאפשרת למטופל באופן תת מודע להתחבר לרגשותיו ולהביע אותם. העיסוק בצבע מקביל לעיסוק ברגשות ומהווה במובן מסויים תחליף לשיח הוורבלי.
מעבר לעיבוד הרגשי באמצעות הצבע הילד יכול להשלים את החסר ברגשותיו באמצעות בחירת צבעים השייכים לאותם רגשות, לדוג’ לצבע הטורקיז השפעה מרגיעה. ילד סוער יכול להשתמש בצבע טורקיז להרגעה עצמית. לצבע הירוק השפעה אופטימית. הילד המתוסכל והממורמר יכול להשתמש בצבע צהוב לשמחה עצמית. השלמה זו יכולה להתבצע באופן תת מודע, דהיינו הילד מרגיש מתוך תת המודע שלו שכעת נכון עבורו לבחור בצבע מסויים או באופן מודע – כאשר המטפל מציע להשתמש בצבע מסויים, אשר לדעתו עשוי להועיל לילד. כמובן שניתן ללמד את הילד את משמעות הצבעים השונים ולהציע לו לבחור בהם בעת הצורך בהתאם למצבו הרגשי.
אחד התרגילים המאפשרים עבודה אינטנסיבית בצבע אחד הוא ציור טונולוגי – ציור בו אנו משתמשים בגוונים (טונים) שונים של צבע אחד. לדוג’ ציור שכולו בגווני הירוק – וכך אנו יכולים לדוג’ לקבל שמים ירוקים, אדמה ירוקה וכו’. הציור הטונולוגי מתבצע מתוך שימוש בצבעים מסוגים שונים באותו ציור, כגון גואש, פנדה, לורדים, צבעי קרש (עיפרון), פסטלים, עטים צבעוניות וכד’, כאשר מכל חבילה נבחר הצבע נשוא הציור.
- הבעה באמצעות חומרי היצירה – חומרי יצירה שונים מאפשרית חוויות שונות – כך לדוג’ השימוש בצבעי קרש מאפשר תחושת שליטה, והשימוש בצבעי גואש[2] תחושת שחרור. במקביל להבעה באמצעות תוכן היצירה, העיסוק בחומרים מאפשר גם חיבור לתחושות, בדיקתן ועיבודן. אומנם, בד”כ במפגש התראפויטי אנו מעודדים את הילד לבחור בעצמו את הפעילות, אך לעיתים, בהתאם לצורך ולדינאמיקה הנוצרת, ניתן להציע פעילות מובנת העובדת על פונקציות שונות, כגון ציור טונולוגי או עבודה דווקא בחומר מסויים וכד’.
- באמצעות שימוש בצבעים הילד יכול לבצע סובלימציה (עידון) לרגשותיו. את רגשות התסכול והזעם המביאים לאלימות ניתן לנתב להטחת צבעים בדף, צעקה על הדמות המצויירת וכדומה.
- לצד יכולת ההבעה וההכלה באמצעות האומנות ישנן פעילויות המעניקות רוגע כגון צביעת מנדלה מוכנה או הכנת מנדלה על ידי הילד, צביעת ציור מוכן וצביעה בתוך מסגרת. כל אלה מעניקים רוגע משום שאין כאן העלאת תכנים מתת המודע העלולים להציף רגשית. גם עבודה בגווני פסטל שבעלי אפקט של רוך ורוגע יכולים לסייע.
- עבודה באמצעות משחק – בכדי לדבר באופן ספציפי על הבעיה ללא צורך בקישורה הישיר אל הילד ניתן לשחק בבובות/תיאטרון בובות וכד’, כאשר בד”כ התכנים שיעלה הילד יסבו סביב עולמו הפנימי ותמת הטיפול.
בנוסף לתכנים המועלים ולחומרי היצירה הנבחרים, גם ה”סטינג”[3] משמש ככלי חשוב עד מאוד בעבודה עם הילד האלים. לסטינג יש חשיבות בכל תהליך של טיפול רגשי, אך בעבודה עם ילדים אלימים ישנה לכך חשיבות כפולה, היות שהסטינג כמו מחזיק את הילד שאינו מצליח להחזיק את רגשותיו באופן עצמאי. כמו כן, לסטינג יש יכולת להשרות רוגע. לכן בעבודה עם ילדים אלו יש להקפיד שבעתיים על סטינג תקין ובאם נאלץ לשנות את הסטינג רצוי לדבר עם הילד על הסיבות לכך ועל התחושות שעולות בו כתוצאה משינויו. שיח זה עשוי לעורר אצל הילד השלכה למקרים דומים מחייו, כולל אלו המביאים אותו למצבי אלימות. כך לדוג’ ניתן לראות בילדים ששינוי פתאומי במערכת השעות גורם להם לאלימות פיזית או מילולית בשיעור שהוחלף.
לסיכום, הטיפול באמנות מהווה כלי יעיל ולעיתים קרובות יעיל יותר מכלים רגשיים אחרים, לטיפול באלימות. הטיפול באמנות מאפשר למטופל ל”התרחק” מעצמו ולבחון את ההתנהגות האלימה כאילו בלי קשר אליו ובכך ל”עקוף” את אי הנעימות שעשויה להיות נלווית לשיח אודות האלימות שבהקשר אליו.
——————————–
ביבילוגראפיה
- מאמר: תראפיה באמנות בהיבט ניורוקוגנטיבי / רותי הרפז.
- מחשבות על חדר המשחקים / סקירת מאמרה של בטי גוזף.
[1] הערה: במאמר זה נדון בילד האלים היות ובד”כ טיפול באלימות באמצעות תראפיה באמנות מתבצע עם ילדים, אך הדברים תקפים גם לטיפול במבוגר האלים.
[2] הערה: גואש עלול להציף רגשית ולכן לא מומלץ לעבוד איתו במפגשים הראשונים וכמו כן, לא מומלץ לעבוד איתו בעבודה עם מטופלים מאותגרים נפשית או מוצפים מאוד.
[3] “סטינג” – סטינג משמעו המסגרת הקבועה של טיפול רגשי – מקום, זמן ומהלך קבועים. לסטינג יש משמעות להחזקה הרגשית של המטופל ויש חשיבות גדולה לשמור עליו. הסטינג מהווה למעשה אחד מאמצעי העבודה בטיפול הרגשי ומוחזק הן ע”י המטפל והן ע”י המטופל.
