זוגיות הנישואין, הינה ישות חיה ונושמת העוברת תהליכי התפתחות, שינויים ותמורות. על מנת לבנות את בניין העדי עד שלנו, עלינו להשכיל לחדש ולהתחדש בבחינת “המחדש בטובו בכל יום תמיד”. מסתבר שברכת האירוסין היא לא רק ברכה לזוג הטרי אלא יסוד ובסיס הקשר הזוגי שנכון לכל אחד מאיתנו ובכל שלב של חיינו המשותפים.
במחקר מטה-אנליזה שסקר באופן אינטנסיבי את הספרות המחקרית-קלינית של שלושים השנים האחרונות נעשה ניסיון לאתר את המרכיבים והתכונות של נישואין מוצלחים ומאושרים בהשוואה לבעייתיים. המחקר שנערך במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה בדק את השאלה: מה עושה נישואין שניתן להגדירם כנישואי שי”ח, קרי, נישואין המאופיינים על ידי שביעות רצון גבוהה, יציבות וחוסן.
במחקר עלו עשרות מרכיבי יסוד לנישואי שי”ח כשאחד מהם הוא שבני הזוג לא מקבלים את קשר הנישואין כברור מאליו, אלא דואגים לפתחו ולטפחו בקביעות בבחינת “המחדש בטובו בכל יום תמיד”. קשר נישואין, גם אם הוא טוב מספיק, דורש הזנה וטיפוח מתמידים, שאם לא כן יחדל מלהתפתח וייסוג לאחור במקום להימצא על מסלול התפתחות וצמיחה פרוגרסיביים (עם הפנים קדימה), ממש כמו פרח הדורש דאגה ומסירות על בסיס יומיומי קבוע ומתמשך בגידולו.
נהוג לאחל לזוג מתחת לחופת כלולותיהם, וגם קודם לכן במסיבת האירוסין, שיזכו וחיי הנישואין שלהם יהיו “בנין עדי עד” – ביטוי הלקוח מסדר ברכות האירוסין. הפרוש המקובל המתלווה לברכה זו מאחל לבני הזוג המרוגשים שביתם ייכון עדי עד. אך ניתן גם להרחיב ולומר שיש בה בברכה זו התבוננות וכוונה עמוקה באשר לאופי ולהתפתחות קשר הנישואין. ניתן ללמוד מברכה זו כי קשר זה איננו מגיע לידנו כדבר מוכן אליו נכנסים אל המוגמר, כאל אירוע “אינסטנט” וחד פעמי, אלא יש לבנות, לפתח ולטפח את קשר הנישואין באופן תמידי וקבוע. כלומר הברכה הנאמרת לבני הזוג היא לא לקבל את ברית הנישואין כקשר ברור מאליו, אלא עליהם לראות בברית זו בסיס עליו יפתחו ויטפחו את הקשר ללא הפסקה בבחינת עדי-עד.
קשר הנישואין איננו מהות סטאטית, עומדת וקבועה, אלא תהליך של זרימה, התחדשות, התפתחות ותנועה מתמדת קדימה. אלה המקבלים את הנישואין כדבר “שלם” מלכתחילה עלולים להיכנס למין רגיעות ושאננות שיש בהן פסיביות ואי-עשייה. אלה המבינים כי השלמות בקשר הנישואין הינה פוטנציאל שיש לממשו, יגשימו שלמות זו בעשייה מתמדת; כזהו קשר של “בנין עדי עד” שאינו שוקט על שמריו.
בעניין זה מיחסים לססובר רבה את הסיפור הבא: אחד מתלמידי הרב, שזה עתה נישא, שאל אותו עד מתי הוא, החתן, נמשל למלך. השיב לו הרב בתבונה רבה: כל זמן שתראה באשתך מלכה ותתנהג כלפיה בהתאם, אתה תהיה משול למלך. הבעל קובע את קווי המתאר האישיים שלו, והיחס כלפיו מוחזר על פי הדרך בה הוא מתנהג כלפי רעייתו, “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” (משלי ). גם כאן רואים ביטוי ברור למהות הדינאמית, המתפתחת והמשתנה של קשר הנישואין. זוהי התפתחות שאין לה שיעור. הפסקת ההשקעה בטיפוח והתחדשות הנישואין גורמת לתחושת עצירה שמשמעותה מחנק, חסימה ונסיגה אחורה.
נאמר בפרקי אבות “עשה לך רב וקנה לך חבר”. חבר צריך לקנות בעשייה מתמדת של מעשים מקרבים, אוהבים ותומכים. “חבר” לא מגיע “מוכן להפעלה” על פי רצונות ושאיפות. יש צורך להשקיע בהתמדה ובמעשים מקרבים על מנת להגיע לדרגה גבוהה של “ביחד” המבוסס על אחווה ורעות. כל שכן ב”חברות” שבין איש לאשתו שהיא החברות החשובה והמשמעותית שיש לו לאדם, ה”נקנית” ונרכשת דרך התפתחות והתמסרות לתהליך מתמשך של נתינה והתקרבות. על בני הזוג להשקיע בהתמדה על מנת לרכוש סטאטוס של אחווה ורעות בקשר הנישואין ובכך להתפתח ליחידה מלוכדת, חזקה ויציבה דרך השקעה מתמדת זו בזה, זה בזו, ושניהם גם יחד בזוגיותם.
הבניה המתמדת של קשר הנישואין לוקחת בחשבון, בראש ובראשונה, את ההתפתחות של הזוגיות לאורך מעגל חיי הנישואין והמשפחה. זוגיות הנישואין, הינה ישות חיה ונושמת העוברת תהליכי התפתחות, שינויים ותמורות. בכל אחד משלבי התפתחות זו בני הזוג נדרשים לעשייה מתמדת במטרה לממש ציפיות ומשימות השייכות לכל אחד משלבי ההתפתחות. השלב הראשון בהתפתות זו הוא שלב יצירת קשר הנישואין. בשלב זה שני בני הזוג מתגייסים יחדיו לבנות ולפתח תשתיות חשובות של תקשורת הולמת וכישורים ויכולות לפתרון אי- הסכמות וקונפליקטים.זהו שלב בו השניים משקיעים אנרגיה רגשית רבה אל תוך הזוגיות במטרה להתחיל את עיצובה המתמשך לבניין עדי-עד. משימות בנייה נוספות קשורות בהצבת גבולות ברורים בין הזוג שנישא לבין משפחות המוצא משני הצדדים כמו גם בינם לבין חברים ועבודה. גם בכגון זה בני הזוג נדרשים לעשייה מתמדת על מנת לפתח, לשמר ולתחזק קשר נישואין של שי”ח. התבוננות בשלב השני של ההתפתחות הזוגית, שלב הרחבת המשפחה, בעיקר לאחר הולדת הילד הראשון, מראה אף היא את המשך העשייה הבלתי פוסקת של בני הזוג הנדרשים לסגל לעצמם את מעמד ההורות בנוסף להיותם בעל ואישה. שוב אנו חוזרים למוטיב של העשייה הבלתי נגמרת של אותו בניין עדי-עד, שעדי-עד מפתחים אותו. כך גם בשלב בו בני הזוג משלחים את ילדיהם שבגרו להקים כל אחד ואחת מהם את ביתם. אותה תנועה מתמדת של עשייה והתפתחות תמשיך גם בשלב בו בני הזוג חוזרים להיות “לבד ” בשלב “הקן המתרוקן”. שלב זה ממשיך ודורש מבני הזוג לא לנוח על זרי הדפנה, אלא דווקא ההיפך – לחזק את תא הזוגיות ולהשקיע עוד ועוד בשימור ופיתוחו.
בפעם הבאה בה תברכו בני זוג שנישאו בברכת “בניין עדי-עד” הדגישו בפניהם את החידוש בברכתכם: מי יתן וישכילו לבנות את ביתם עדי עד על מנת להבטיח שאמנם עדי עד ייכון ביתם ושהשכינה תדור אף היא עדי- עד במשכן נישואיהם.
