לימוד משל המלך בשדה, המובא על ידי בעל התניא, מאיר את ימי אלול ויום כיפור בכך שהוא מדגיש את הנגישות המיוחדת של הקב”ה לכל אדם בתקופה זו. בניגוד לימים רגילים בהם נדרשת התעלות רוחנית כדי להתקרב לאלוקות (כמו מלך בהיכלו), בחודש אלול המלך 'יוצא לשדה' ופוגש את כולם בסבר פנים יפות, מה שמאפשר לכל אחד להתקרב אליו בקלות רבה יותר. קשר זה מתבטא בפסוק “אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים”, כאשר ראשי התיבות 'אלול' מסמלים את 40 הימים שבין אלול ליום כיפור, תקופה שבה האדם מעורר את עצמו להתקרב להשם בתשובה. רקע היסטורי לכך הוא סליחת הקב”ה לעם ישראל ביום כיפור לאחר 40 ימי תפילה של משה רבינו, שהחלו בראש חודש אלול, לאחר חטא העגל ושבירת הלוחות. ימים אלו הם ימי מחילה וסליחה מיוחדים, המאירים בהם י”ג מידות הרחמים, ומעניקים כוח לקבל החלטות משנות חיים בכל תחומי החיים.
