המסקנות העיקריות מהבנת זוגיות כמבחן הדדי הן שהיא טומנת בחובה פוטנציאל להתבוננות אמפאטית בזוגיות רווית עימותים, ומאפשרת להבין התנהגויות “בעייתיות” כחיפוש אחר מזור ותיקון. ה”מבחן ההדדי”, כדרך להבנת מערכת יחסים זוגית, מאפשר למטפל ולבני הזוג להיחלץ ממבוי סתום, למרות שאין להסיק שכל ההתנהגויות בין בני הזוג הן בהכרח מבחן הדדי. הניסיון הטיפולי מלמד שהתבוננות כזאת מאפשרת למטפל ולבני הזוג להיחלץ ממבוי סתום.———————————————–מקורותהנדריקס ה. (1992). לבסוף מוצאים אהבה. תל-אביב: אחיאסףראקר ה. (2010). העברה והעברה נגדית. תולעת ספריםFreud S. (1920). Beyond the pleasure principle. Stand. Edit. 18 London: Hogarth PressVogel R. (1999). A control mastery approach to short-term couple therapy. In: J. M. Donovan. Short-term couple therapy. New York: Guilford PressWeiss J. (1993). How psychotherapy Works: Process and technique. New-York: Guilford PressWeiss J. Sampson H. & the Mount Zion Psychotherapy Group (1986). The psychoanalytic process. New York: Guilford Press[1] מחקרי תהליך בוחנים ב”זכוכית מגדלת” את רצף ההתרחשויות בין המטפל למטופל, בשונה ממחקרי תוצאה הבודקים את יעילות הטיפול.[2] אמונות אלה מכונות על-ידי וויס ועמיתיו “אמונות פאתוגניות”.[3] הקורא המצוי בספרות הפסיכואנאליטית יבחין בוודאי בהקבלה שבין שתי צורות מבחן אלה לבין סוגי “העברות” על-פי ראקר (2009).[4] שמות בני הזוג, הרקע וכל פרט מזהה אחר, שונו כדי שלא לפגוע בפרטיות המטופלים.[5] חשיפת האמונות השגויות מתאפשרת לא רק מתוך סיפור חייו של המטופל, אלא מתוך בחינת היחסים של המטפל והמטופל, ורכיבים נוספים שקצרה היריעה מלפרטם.
