”שוב אתה מגיע הביתה מאוחר?”
”מה לעשות? יש הרבה עבודה !”
”כן, אבל גם יש בית! וגם יש ילדים!”
”נו! ומי יפרנס אותם? מה את חושבת שאני עובד בחינם? אני מקבל על זה שעות נוספות!!”
”אבל אנחנו צריכים אותך בבית!!”
”כן, אבל גם צריך לממן את כל ההוצאות שאת מוציאה ומוציאה בלי חשבון, מישהו צריך להביא את הכסף הביתה!”
בשלב הזה של השיחה, השמים הם הגבול…
עד להיכן היא תמשיך? האם היא תיעלב ותשתתק? האם תענה לו בחזרה שבכלל לא אכפת לו ממה שקורה בבית? האם הוא ייפגע וישתתק? האם הוא ימשיך להקניט?
יש דבר אחד שבטוח לא יקרה, וזה הסיטואציה הבאה:
היא תעצור, תסתכל עליו ותאמר: “אני שומעת שאתה לחוץ מאד. האם באמת הפרזתי עם ההוצאות החודש?
הוא יסתכל עליה, ויענה לה בטון רך: ”האמת, שאני מצטער. סתם דיברתי מכעס. את לא באמת מוציאה הרבה כל כך”.
היא תאמר במבט מפוייס עם חיוך קל: “מצטערת שכעסתי, אני סתם מרגישה שקשה לי לבד עם כל העול של הבית”
הוא יאמר: ”אני מבין. את חושבת שעדיף שלא אעבוד שעות נוספות?”
ואז ייווצר דיון שפוי יותר, בו יישבו שניהם לחשוב מה ראוי ונכון לעשות, ואיפה כל אחד יכול להוסיף ולעזור לשני.
אבל זו כבר תמונה שונה לחלוטין…
רבות נכתב אודות מריבות בין בני זוג, כי בסופו של יום, הן נורמליות. בלתי נמנע כי מפגש בין שני עולמות עם שני רצונות שונים יוביל לקונפליקטים ומחלוקות. ננסה להאיר נקודה אחת אודות המריבה, או נכון יותר – ”ויכוח”. נקודה זו תעזור לנו כזוגות, להשאיר את חילוקי הדעות ברמת ה’ויכוח’ ולא להגיע ל’מריבה’.
מה מניע אותנו בתוך המריבה?
מחקרים רבים מראים כי לרגש יש משמעות רבה וחשובה בהסבר להתנהגות. אנו יכולים לראות תגובות שונות של אנשים לאותו אירוע, משום שהיסודות הרגשיים מהם אנחנו מופעלים שונים. לדוגמא: בעל שיאמר לאשתו ”אני צריך קצת זמן לבד”, יכול להיתקל במספר תגובות: ישנן נשים שיגיבו בחיוב ועם חיוך, ויאמרו לו שהן ממש מבינות אותו. אך ישנן נשים שיגיבו בלחץ, והן יתחילו לחשוב מדוע הוא משאיר אותה לבד. ההבדל בין התגובות יכול להיות נעוץ בחוויות רגשיות שעברו הנשים השונות בחייהן. ייתכן והתגובה השנייה מקורה בחרדת נטישה הטמונה באישה (הן מהעבר הן מההווה), ועל כן היא נלחצת מהאפשרות שהיא תישאר לבד, בעוד שהאישה הראשונה מרגישה יציבות בחייה ובעלת בטחון עצמי, ולפיכך לא נבהלת מהצורך שלו בלבדיות.
הרגש שאנחנו חווים בסיטואציה, גם יצבע את ההתנהגות והתגובות שלנו. ולכן, מאד חשוב לשים לב איזה רגש עולה בנו בסיטואציות שונות בתוך הזוגיות.
מה קורה לבני הזוג כשהם מרגישים חוסר הערכה? ניתן לראות שבני זוג המרגישים שאינם מוערכים על ידי בני או בנות זוגם, נוטים להיות יותר ביקורתיים ופגיעים. אם ננתח את המקרה של חיים וחגית שצוטטו בפתיח המאמר, נבין שחגית מרגישה שחיים אינו מספיק מעריך את מה שעובר עליה במשך היום כולו בעבודה ואחר כך עם הילדים. מבחינתו, היא בבית והוא בעבודה, ולכן הוא זה שצריך לנוח כשהוא מגיע הביתה והיא זו שצריכה לטפל בצרכי הבית השוטפים. תפישה זו מקננת בקרבה וחגית מחכה להערכתו של חיים על אחריותה. כשזה לא מגיע, חגית פגועה ומתחילה להיות ביקורתית.
חיים לעומת זאת, באמת עובד קשה, אבל יכול להגיע מוקדם יותר הביתה. אלא שבבית הוא תמיד נתקל בפניה הזועפות של אשתו ובטרוניא שבקולה על כך שהוא לא עושה מספיק בתוך הבית. גם הוא מרגיש לא מוערך וזה פוגע בו. מתוך כך, הוא מתחיל להגיע באיחור הביתה מדי יום, כי בבית הוא מרגיש שרק מבקרים אותו.
וכך נוצר לו מעגל קסמים שלילי. חיים מגיע מאוחר בגלל הביקורת, וחגית מבקרת בגלל שחיים מגיע מאוחר.
את הניתוח הזה, בני הזוג לרוב לא עושים בעצמם. הם מידי עסוקים במה שנראה על פני השטח. הם יתעסקו באיחור שלו הביתה, בפרנסה ובכסף שהם מוציאים, בכך שהיא עובדת רק עד הצהריים, או שהעבודה שלו יותר מעניינת מאשר הבית. אנו נמצא הרבה טענות של בני הזוג זה כלפי זו ולהיפך. אך נדירים הם הפעמים שהם יעצרו להבין באמת מה גורם לשני לכעוס או להיפגע. כשאדם פגוע, או מרגיש לא מוערך, לרוב זה מה שמניע אותו בתוך הוויכוח והוא נמצא בתוך החוויה שלו בלבד. היכולת לצאת מתוך החוויה האישית ולשמוע מה שיש לצד השני לומר, ומה הכאב שנמצא שם, היא יכולת שצריך לבנות ולסגל.
לכן, בעת כעס, מומלץ לעצור ולשאול – למה הוא מתנהג כך? למה היא כל כך כעוסה? או במילים אחרות – לא להתעסק עם המילים שנאמרות, אלא עם מה שעומד מאחוריהם. ויותר מכך, לא להתעסק רק עם החוויה שלנו, אלא להבין שיש מולנו מישהו עם חוויה משלו.
ואיך עושים את זה?
החוכמה טמונה ביכולת לעצור. אם נוצר וויכוח, יש לנשום עמוק ופשוט לעצור. ואז יש לחשוב על מה בעצם הוויכוח, ולנסות להקשיב באמת אחד לשני, לשמוע את מה שהוא או היא מבקשים. אם היא אומרת שקשה לה עם הילדים, אז להבין את הקושי, ולחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות כדי לעזור. אם הוא אומר שהוא חייב לצאת לעבודה להרבה שעות בגלל אחריות הפרנסה, ניתן לעצור ולחשוב ביחד מה הצרכים שלנו באמת, ומה קודם למה.
אבל ביסוד הכל – להבין שיש כאן חוויה משותפת, שכל אחד בא עם כאב משלו. כשכל צד מנסה להבין את הכאב של השני, אז ניתן לראות כיצד הקשיים מתחילים להסתדר באמת.
אנו צריכים לזכור שלרובנו יש רצון כנה של חיים טובים ומאושרים ביחד, של הבנה והדדיות. גם כשמשהו לא מסתדר, צריכה להנחות אותנו האמונה שביסוד הקשר יש שניים שבאמת רוצים האחד בטובת השני.
