לכל אדם בחיים יש מסע וסיפור אשר מלווה אותו מילדות ועד זקנה. כל אירוע מצטרף אל שרשרת אירועים אשר מעצבים את סיפורו האישי והייחודי של כל אחד ואחד. בתוך מסע זה אדם נע בין העבר לעתיד, כשהוא נושא עמו חוויות העבר ובמידה רבה חוויות אלה משפיעות על ההווה והעתיד.
משפט סיני עתיק אומר: “בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה – וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו.”
נראה כי ניתן היה להוסיף לפתגם זה: “ובשל טראומות מן העבר אדם מתקשה לתפקד ולחוות את ההווה”.
החוקרים “שייבר וחזן” (1988) חקרו את האופן בו מקשרים מבוגרים את מערכות היחסים שלהם עם בני אדם אל מול הזיכרונות של יחסיהם עם הוריהם, ומצאו כי מבוגרים שחוו הורות בטוחה תומכת ועקבית נטו לתת יותר אמון בזולת, ופחות סבלו מחרדת נטישה וקינאה. לעומתם אנשים שלא חוו הורות תומכת ועקבית דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדת נטישה, קושי לבנות מערכות יחסים עם הדדיות, יצירת אמון, קינאה ועוד.
סלמה פרייברג (1975) במאמרה “רוחות רפאים בחדר הילדים”, כתבה כי חוויות העבר הקשות והנשכחות של ההורים מפריעות בפיתוח התקשרות עמוקה עם תינוקם. בכדי שהורים יוכלו לשמוע את בכיו של התינוק, עליהם קודם לשחרר ולהוציא את בכיים וכאבם האישי.
דוגמאות מהשטח: נער שחווה בעבר דחייה חברתית, עבר מסגרת ושוב חווה דחייה. יתכן ולנער זה יש קושי במיומנויות חברתיות, אימפולסיביות וכד’ אומנם במקרים רבים חווית הדחיה מן העבר יוצרת חרדה לעתיד, וכך הוא נכנס למעגל של “נבואה המגשימה את עצמה”. כשהוא נפגש עם חברה חדשה המוח נכנס לרומניציה (הרהור חזרתי) של מחשבות שליליות כגון: האם אצליח להשתלב, האם ידחו אותי שוב וכד’… רמת המתח והלחץ עולים עוד לפני המפגש עם החברים, וכך נוצרת נטייה לפרש אמירות ותגובות של החברה באופן שלילי ופוגעני, להגיב בהימנעות מקשרים חברתיים או בתוקפנות אשר גורמת לחברה להתרחק ממנו, והמעגל חוזר חלילה.
דוגמא לפוביה ליום מסוים: לעיתים עלול אדם לפתח פוביה ליום ספציפי בשבוע או לתאריך מסוים עקב אירוע טראומתי שארע לו באותו יום. זיכרון האירוע חוזר והוא מעלה את הלחץ והחרדה אשר מפריעים לתפקוד. אך בזה לא תם סבלו של אותו אדם, נניח ואותו אדם סובל מלחץ וחרדה ביום שישי, לרוב למחרת תבוא השבת ותגיע מנוחה, אך כבר מיום ראשון מתחילה לכונן בליבו טירדה מהלחץ שעתיד לחזור ביום שישי, וככל שהשבוע מתקדם הלחץ גובר, באופן זה מצוקתו של אותו אדם גוברת בשל זיכרונות העבר ודאגות העתיד.
מנוחת הנפש: הרב פרידלנדר בספרו “שפתי חיים- עבודת המידות חלק ב’ ” מביא מס’ פרמטרים למנוחת הנפש, ריכוז בהווה, שליטה על דחפים (דחיית סיפוקים) והפרדה בין ההשתדלות (עשיה) לתוצאה.
- ריכוז בהווה– הרב פרידלנדר מביא בשם הגר”א (שפתי חיים עמ’ יז): “על האדם לחשוב שיש רק אדם אחד בעולם- הוא עצמו, ויש לו שעה אחת לחיות- השעה העכשוית… ואם יחיה בתחושה כזו ויתרכז לגמרי בהווה אז יצליח”. כאשר אדם מבין שיש לו תפקיד ושליחות ייחודית והוא מרכז את כוחות בהווה, הוא מצליח לנצל אותם באופן מיטבי. אך אם הוא טרוד מן העבר ומן העתיד, הוא מאבד אנרגיה וחש בלבלול.
- שליטה בדחפים (דחיית סיפוקים): כל אדם נברא עם כוחות מנוגדים. מצד אחד הוא מחפש כבוד ומצד שני יש בו דחפים ויצרים שאם לא יגביל אותם הוא יאבד את הכבוד. כאשר אדם מצליח להשתמש בתכונותיו באופן מדוד הוא מגיע להרמוניה בן הכוחות שיש בו כמו אדם הרוכב על סוס ומנהיגו, מאידך כאשר נותן ליצרים והדחפים לנהל אותו הרי מוצא עצמו מונהג ומובל על ידם.
מסופר (מחנך לדורות עמ’ 156) שבישיבת ‘קעלם’ היו התלמידים מקיימים תרגילים לשבירת הרצון, והתאמנו על מידת הסבלנות תוך שמירה על מנוחה פנימית כגון: יום שהגיע מכתב אפילו שהמתינו עבורו זמן רב נהגו שלא לפתחו ביום שהתקבל, באופן זה תרגלו שליטה עצמית, דחיית סיפוקים ויכולת להיות ממוקדים בהווה.
- הפרדה בין המעשה לתוצאה:
כאשר אדם מפריד בין המעשה לתוצאה, הוא פועל מתוך תחושת שליחות והבנה של מה נכון לעשות בכל רגע נתון. הוא מבין שהתוצאה אינה באחריותו, הוא מייחל שיצליח אך יקבל את התוצאה אשר תהיה. באופן זה אדם מצליח לשהות בהווה ברוגע, אינו דואג, ולא לוקח על עצמו אשמה, הוא שלם עם הפעולות שלו ולא מודד את עצמו לפי התוצאות.
מיינדפולנס (קשיבות ): זוהי שיטה שנמצאת בהליך גובר של מחקר והתעניינות בקרב קהילות טיפוליות. על פי הגישה, מטרת התרגול היא לפתח באדם קשיבות ותשומת לב לחוויה בהווה ללא ביקורת ושיפוטיות, וכך לחיות חיים רגועים ושלווים יותר. למיינפולנס מגוון תרגילים לפיתוח מודעות בהווה: התמקדות בחושים, במה אני רואה עכשיו, אלו צלילים אני שומע, לשים לב לטעמים והריחות, תרגול של נשימות עמוקות, מיקוד באוויר שנכנס ויוצא, העברת הקשב לתחושת גוף ורגשות שעולים בזמן הנשימות, מתן שם לרגש ותחושה ועוד.
במחקרים רבים (מכון טמיר לפסיכותרפיה) נמצא שתרגול יומי בקשיבות מעלה את המודעות עצמית והיכולת לדחות סיפוקים, מפחית מתח, חרדה ודיכאון, ומתעורר יכולת לחמלה עצמית (פחות רגשות אשם) וחמלה לזולת.
דווקא בעת הזו כשאנו מוצאים את עצמנו עוברים שוב ושוב ממצב של שגרה לחירום ומחירום לשגרה, היכולת שלנו לפתח חיבור להווה מתוך מנוחת הנפש נותן כוח ועוגן עבורנו ועבור הסובבים אותנו. כך נוכל לעבור את הסערה מתוך חיבור לרגשות, קבלתם באופן מווסת בזמן הצפה רגשית, ופניות לביצוע את התפקידים המוטלים עלינו.
————————————–
מקורות:
- מריו מיקולינסר, סגנון התקשרות בבגרות ואסטרטגיות של ויסות רגשות – הנחות עבודה וסקירת ממצאים, פסיכולוגיה, ז, 33–48, 1998
- מחנך לדורות: הליכות ומפעליו של גאון המוסר רבי אליהו אליעזר דסלר, הוצאת סיפריתי-גיטלר, ב”ב
- המרכז למיינדפולנס: https://mfn.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%A1/
- מכון טמיר מאמר על מיינדפולנס: https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/mindfullness.html
- פרידלנדר, שפתי חיים- מידות ועבודת ה’ חלק ב’, מונטז’ לוחות דיגיטליים והדפסה לאור בע”מ
- Shaver, P. R., & Mikulincer, M. (2008). Attachment. In H. T. Reis & S. Sprecher (Eds.), Encyclopedia of human relationships (Vol. 1, pp. 125-129). Thousand Oaks, CA: Sage
- Fraiberg S. Ghosts in the Nursery: A Psychoanalytic Approach to the Problems of Impaired Infant-Mother Relationships,” with Edna Adelson and Vivian Shapiro. Journal of the American Academy of Child Psychiatry 14 (1975)
