בקרב עדות המזרח עד לא מזמן היה מקובל להינשא בתוך המשפחה. הגמ’ ביבמות סב/ב מציינת לשבח איש שנושא את בת אחותו, עליו הכתוב אומר “אז תקרא וה’ יענה, תשוע ויאמר הנני”. אולם עם התפתחות המדע והטכנולוגיה הוכח מעל כל ספק שנישואי קרובים מגבירים את הסיכון למחלות גנטיות בצאצאים.
ההסבר לכך נעוץ שאצל בני זוג קרובי משפחה, החומר הגנטי [DNA] זהה, מכיוון שהם צאצאים של אותו אב. המשמעות של זהות בד.נ.א היא, שבמידה ואבי השלשלת היה נישא בגן של מחלה קשה [מוטציה] שני בני הזוג עלולים לרשת את אותה נישאות ועלולה להיווצר לידה של ילד בעל מחלה קשה.
חשוב לציין שגם אם שני בני הזוג נשאים של אותה מחלה, זה אינו בהכרח מביא להולדה של ילדים חולים, אלא מגביר את הסיכון: סיכוי של 25% ללידת ילד חולה, 50% ללידת ילד בריא נשא של המוטציה, ו-25% ללידת ילד בריא שאינו נשא של המוטציה.
ככל שקרבת המשפחה יותר רחוקה כך קטנים הסיכויים שהד.נ.א. זהה, וככל שהקרבה יותר קרובה כגון בני דודים ראשונים, דוד ואחיינית, יש יותר סיכון למחלות תורשתיות בצאצאים. הנישאות עצמה אינה מחלה אולם איתור מוקדם של נישאות אצל אחד מבני הזוג זהו שלב ראשון בדרך לאיתור הנישאות שיתכן שנמצאת אף אצל בן הזוג, המטרה של בדיקות גנטיות טרום נישואין היא למנוע מצב של הולדה של ילדים חולים, מה שעלול להתרחש כששני בני הזוג נישאים באותה נישאות של אותה מחלה.
מוטציה גנטית יכולה לעבור בעץ המשפחתי במשך דורות, מבלי לבוא לידי ביטוי, מאחר ושני בני הזוג לא היו נשאים של המחלה. למעשה, הנתונים מצביעים על כך שרוב הזוגות שנולדים להם ילדים חולים במחלה גנטית, היו ללא סיפור רקע משפחתי דומה.
ממומלץ להימנע מנשואי קרובים. במידה ובני הזוג החליטו להינשא, ניתן להציע בדיקות סקר מורחב לשני בני הזוג במטרה לאתר נישאות משותפת, חשוב להדגיש שאין בכך ביטחון של 100% אך זה עשוי להקטין משמעותית את הסיכון בנישואי קרובים.
בנוגע למחלות גנטיות הקשורות לשיוך עדתי ובין עדתי, כבר נודע בשערים קריאתם של גדולי ומאורי הדור, ובראשם אורו של עולם מרן הרשל”צ הגר”ע יוסף זצ”ל לפעול למען הגברת המודעות, והחשיבות בביצוע בדיקות גנטיות.
לכן ראוי ונכון לבצע בדיקות גנטיות אף לבני עדות המזרח וספרד ובפרט שישנם מחלות חשוכות מרפא הנמצאות דווקא בעדות המזרח וספרד וארצות הבלקן, מתוך דאגה לדור הבא, בהבאת ילדים בריאים לעולם, ובכך אנחנו אף תורמים לשלימות ויציבות המשפחה.
לסיום בפרשת אשה כי תזריע המדברת בענין טומאת לידה של יולדת, התורה כותבת את מצות מילה “וביום השמיני ימול בשר ערלתו” ושואל האו”ח מה השייכות של מצות מילה לאם היולדת, הרי את מצות ברית המילה מבצעים ברך הנימול, וכיצד זה מתקשר ליולדת.
אפשר לומר שהתורה מדגישה שעל היולדת האם, כהורה, מוטלת החובה לדאוג לכך להביא צאצאים בריאים לעולם, ובכך יהיו אותם צאצאים ראויים לכרות ברית עם הקב”ה ביום השמיני, ולכשיגדלו יוכלו למלאות את ייעודם ותפקידם הרוחני המוטל עליהם.
