וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי, וירכיבהו ברחוב העיר, ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו (ו, יא)
הגר”א מוילנא מקשה לכאורה למה היה צריך להיות הנס של מרדכי רוכב על הסוס, והמן קורא לפניו ככה יעשה וכו’, לכאורה אין לסיפור הזה קשר למהלך הנס שהרי המן עדיין נשאר משנה למלך גם לאחר שהרכיב את מרדכי על הסוס. ועיקר הנס נעשה ע”י אסתר בשעת הסעודה שהמן נפל על המיטה, ואחשוורוש חשב שהמן בא לכבוש את המלכה אסתר.
ליישב זאת כותב הגר”א הנה בתפילה, בברכת על הצדיקים אנחנו חותמים ברוך אתה ה’ “משען ומבטח לצדיקים”, והשאלה היא לכאורה זה כפילות לשון “משען ומבטח” זה אותו דבר.
אלא שהאמת צריך היא שכל אדם צריך להיות לו בטחון בקב”ה, אבל בשעה שחושך יכסה ארץ ולא רואים שום אור, וקשה להגיע לביטחון, ואז הקב”ה מאיר קצת ישועה לצדיקים כדי שיוכלו להתחזק ולשמוח, ומזה יבואו להידבק במידת הבטחון וזה הפירוש משען” הקב”ה נותן “משען ומשענת” כדי שיהא מזה “מבטח” צדיקים.
גם כאן במגילת אסתר התכלית של סיפור רכיבת מרדכי על הסוס להביא קצת “משען” שיגרום שמחה לכלל ישראל, במה שראו גדולת מרדכי וכדי שיבטחו בה’ “והביטחון בה’ הביאה את הגאולה” אף שעדיין לא הייתה גאולה שלימה, שהרי מרדכי שב לשקו ותעניתו. וכמו שכותב האור החיים הקדוש בפרשת בשלח, שזאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון, כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים.
וזה שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי כי נפול תפול, וכי מה הייתה כוונתם בזה, האם רצו לזרות מלח על הפצעים, וכן מה שנאמר בהמשך עודם מדברים ויבהילו להביא את המן, מה הייתה הבהלה, ומה עזרה הבהלה לנס.
אלא שכמו שהשמחה לצדיקים מביאה בטחון וישועה ,כמו כן להפך תחילת נפילה מה שהרשע נופל בלבו זה מביא לו נפילה גדולה, כמו ששלמה המלך אומר (י כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן.
וזה מה שרצו חכמיו להסביר להמן אם מזרע היהודים וכו’, אשר “החילות לנפול” נפול תפול, שרצו שלא ייפול ברוחו וניסו לחזקו ולהסביר לו שהסיפור על גדולת מרדכי יעבור, ואין לו להיבהל וליפול מזה בכדי שיתחזק שלא ליפול מזה, כדי שלא יפול לגמרי, ואילו היו מצליחים בזה המן היה חוזר לתקפו ולא היה אפשר היה לשוברו, וזה היה הנס שבעודם מדברים עימו ויבהילו את המן ולא גמרו לחזקו, והלך בשיברון לבו וכך נעשתה נפילתו בסעודה, והייתה גמר מפלת., והשי”ת יראנו נפלאות כבימי מרדכי והדסה אמן. (מועבד ע”פ ספר שמחת פורים).
