ויֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה’ “כַּחֲצֹות הַלַּיְלָה” אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם….
רש”י מביא את דברי הגמרא ברכות (ד.) ששואלת, מדוע משה אמר “כחצות” שהיא לשון מסופקת, ולא אמר “חצות”?
הגמרא משיבה, שאף שמשה רבינו יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש שמא יטעו איצטגניני פרעה מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: משה בדאי [שקרן] הוא! לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא ייתפס כבדאי.
כל המפרשים שואלים, איך אפשר להבין זאת אחר שראו כולם בריש גלי שכל דברי משה מתקיימים במלואם וכל מכה ומכה שאמר באה ולא נפל מדיבורו דבר. וכן מכת בכורות באה כפי שאמר, אלא שלא באה בדיוק ברגע שאמר להם. וכי מפני זה שייך לקרוא לו משה בדאי, בשעה קשה כזאת עוד היו רשעים שהתבוננו על שעוניהם לראות האם אמנם השעה שעת חצות או שמא רגע או שניים קודם לכן?
התשובה לכך היא שהמצריים היו במטרה לחפש תירוצים איך לא להאמין, ולמטרה כזו כל טענה שטותית מספיקה לומר “משה בדאי”. כפי שרואים כיום לדאבוננו אצל הכופרים בתורה שבאים עם טענות שטותיות מחמת שאינם מאמינים, ועומדים אנו משתוממים הרי הם חכמים גדולים ואיך מפני שאלות שטותיות שתירוצם ברור ופשוט אינם מאמינים, אלא ששאלות אלו אינן שאלות אלא תירוצים לאי אמונתם ואפי’ שאלות שטותיות מספיקות להם להמשיך בדרכם התועה.
רואים עד היכן כוחה של בחירת האדם. אם מחליט האדם ח”ו לבחור ברע אפי’ מול עיניו יראה במציאות ובחוש את אמיתות התורה ואת השגחת ה’, עדיין אם ירצה יבחר ברע. מאידך גיסא גדולה מידה טובה ממידת פורענות, שאם בוחר בטוב אפי’ אם ח”ו שרוי בחשכה גדולה והוא מגשש כְּעִוְר באפילה ויש הסתר פנים ח”ו מאד, אם ירצה יכול לבחור בטוב ולהאמין שהוא יתברך משגיח על כל דבר בעולם קטן או גדול.
מעשה שהיה עם מרן הגר”ח מולוזין זצ”ל, שפגש פעם את אחד מתלמידי הישיבה אשר לאחר כמה שנות לימוד יצא לתרבות רעה ועזב את הישיבה. שאל הבחור את הרב שאלות באמונה.
שאלו הגר”ח זצ”ל האם כשהיית בישיבה גם היו לך ספקות וקושיות אלו? ענהו הבחור לא. כשלמד בישיבה לא עלו על ליבו ספיקות באמונה. אמר לו הגר”ח א”כ אין אלו שאלות אלא תירוצים שהנך רוצה לתרץ עצמך על כך שפרשת מדרך החיים, ועל כן הינך שואל קושיות בכדי לתרץ את עצמך.
סיים הגר”ח ואמר, אני אינני נוהג לתרץ אלא רק קושיות ולא תירוצים. (מעובד ע”פ ספר אוצרות התורה).
