וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם.. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה’ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.
אומר רש”י, ‘לדורותיכם’ נאמר על הזמן של ירמיהו הנביא, שראה את בני דורו שאינם עוסקים כל כך בתורה, והיה מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה? היו אומרים, אם נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס? הוציא להם את צנצנת המן, ואמר להם ירמיה הנביא, “הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'” (ירמיה ב, לא) ‘שִמְען’ לא נאמר אלא ‘רְאוּ’, בזה התפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון לראיו.
לכאורה מה הקשר בין לימוד תורה לפרנסה – מה התלות של פרנסה בלימוד תורה?
על כך יש להביא את דברי הגמרא במסכת ברכות (ד:) אמר רבי אלעזר אמר רב אבינא: כל האומר מזמור שבתהילים (פ’ קמה) “אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ” בכל יום שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן עולם הבא! ומבארת הגמרא: שחשיבות במזמור זה משום, שהפסוקים מסודרים בו לפי סדר האותיות א’ ב’ ארוממך אלוקי המלך” הוא א’, “בכל יום” ב’, וכן הלאה. וכן יש במזמור זה פסוק שנאמר בו “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”, שהוא שבח הכנת מזון לכל חי.
ולכאורה מה החשיבות כל כך של כב’ אותיות שהפסוקים מסודרים בסדר הזה.
והנה במדרש כאן על הפסוק שבפרשה של הנני ממטיר לכם לחם מביא המדרש את הפסוק של שלמה המלך שאומר: “לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי” (משלי ט). אמר הקדוש ברוך הוא מי גרם לכם לאכול מן המן ולשתות מהבאר מפני שקבלתם את החוקים ואת המשפטים, כמו שנאמר בפרשתנו “וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה”, וַיִּצְעַק אֶל ה’ וַיּוֹרֵהוּ ה’ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם “שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט” וְשָׁם נִסָּהוּ, שבמרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין, הווי אומר בזכות לחמי לחם תורה נטלתם לחמו של מן, ובזכות יין שמסכתי שהיא יינה של תורה, שתיתם מי הבאר שנאמר ושתו ביין מסכתי.
דהיינו שכל זכות קיום עם ישראל הינה בזכות התורה וכל השפע של הפרנסה באה בגלל קיום תורה והמצוות, וזה העניין של אמירת תהילה לדוד, הואיל ויש בה כ”ב אותיות התורה הרי היא מרמזת לכוח התורה, ויש בה גם את הפסוק של פותח את ידך, שעניינו שהקב”ה משפיע המזונות לבריותיו, ששתי דברים תלויים זה בזה דע”י התורה באה ההשפעה של המזונות, ולכן האומר תהלה לדוד בכל יום ומשריש בעצמו יסוד זה ממילא יהיה בן עולם הבא שאפילו בשעה שצריך לעסוק בדרך ארץ לא יהיה שקוע בה שיזכור תמיד שבזכות כח התורה הוא שזוכין להשפעת הפרנסה.
מעשה באברך שפנה אל מרן הגראמ”מ שך זצוק”ל והביע בפניו רעיון שיאפשר לו להגדיל הכנסתו בלא לפגום בלימודיו ולעסוק במלאכה כלשהיא בשעות הלילה יעץ לו הרב שך שלא יעשה כן אבל הלחץ זה הדחק פעל פעולתו והאברך מימש רעיונו כעבור פרק זמן שב וסיפר בתמיהה על תופעה מוזרה אמנם הכנסתו גדלה בצורה משמעותית אך מאידך גיסא לא באה הרווחה המיוחלת והוא שקוע בחובות יו תר מבעבר הכיצדנ השיבו מרן אין כאן כל פליאה בדבר פשוט שיני ת מצבך מהנהגה להנהגה והסביר אברך שתורתו אומנותו יש כלפיו הנהגה מיוחדת בבחינת לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן מכילתא בשלח לומדי התורה מתפרנסים בברכת שמים מצנצנת המן שנגנזה למשמרת לדורו ת ואז שורה הברכה גם בפרנסה המצומצמת אבל כאשר שיני ת מצבך ובחרת בהנהגה של השתדלות ועיסוק במלאכה בחרת בהנהגה הטבעית ובה באמת אין די בעבודה של שעתיים בלילה בעבודה של שעתיים בלילה ויש להתייגע הרבה יותר כדי להתפרנס ברווחה….
