וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: (מח פס’ כב)
תרגום אונקלוס פירש את המושגים ‘חרבי’ ו’קשתי’ שלא על פי דרך הפשט: “בצלותי ובבעותי – בתפילתי ובקשתי”.
בשנת תשל”ז רצתה הממשלה לחוקק חוק המתיר הפלות. מי שכיהן כשר המשפטים אז, שמואל תמיר ז”ל, היה מראשי התומכים בחוק זה. מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל החליט לשלוח משלחת אל השר ולנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו.
הרב פנה לרבי מיכל שטרן, רבה של “עזרת תורה”, אשר פנה אל רבי רפאל לוין, בנו של הצדיק רבי אריה לוין זצ”ל. מאחר שהרבנים ידעו כי רבי אריה לוין היה אהוב מאוד בקרב חוגי הממשלה אשר שר המשפטים נמנה עליהם, הם קיוו שהימנותו של בנו על חברי המשלחת תדבר אל ליבו של השר.
יומיים לפני הפגישה המיועדת, התקשר רבי רפאל לוין אל כל חברי המשלחת ושח להם: “דעו, כי פגישה זו היא פגישה גורלית מאוד, ומי יודע מה יהיה, עליכם להרבות בתפילה”.
לאחר יומיים נפגשו הרבנים עם שר המשפטים אשר התרגש לראות הרב רפאל לוין ואמר: “הו, רבי אריה הוא הרי הרב שלנו” וכיבד את רבי רפאל להציג את בקשתם לפניו.
רבי רפאל ביקש לספר סיפור קטן שאירע עם אביו: באחד הימים נקשו על דלת ביתו שני בני זוג אשר חזותם החיצונית העידה עליהם שאינם שומרי תורה ומצוות. משנכנסו פנימה שטחו לפניו את שאלתם: זה לא מכבר הרתה האשה, ובעלה, אשר החליט כי לימודי הרפואה שלו אינם עולים בקנה אחד עם הולדת ילדים, מבקש שהיא תפיל את עוברה. האשה מתנגדת לכך בכל תוקף. מאחר שנתגלעו ביניהם חילוקי דעות, החליטו לגשת אל רבי אריה לוין כדי שיכריע בנידון. ישב רבי אריה שעה ארוכה עם בני הזוג ותיאר להם את גודל המעלה בהבאת ילד יהודי לעולם… והוסיף לדבר על ליבם כשהוא פורט על נימים רגישים ומתאר עד כמה יועיל להם בן זה לעת זקנתם. דבריו היוצאים מן הלב נכנסו ללב הבעל והוא החליט לקבל את דעת הרב ולהימנע מהפלה.
רבי רפאל לוין הרים את עיניו אל שר המשפטים, שמואל תמיר, ואמר: “המשכו של הסיפור היה, כעבור חודשים אחדים נולד לבני הזוג בן, ושמו נקרא בישראל: שמואל תמיר…”.
שר המשפטים נדהם. הוא מיהר להתקשר לאמו ושאל אותה: “האם כך אכן התרחשו הדברים?” מעבר לקו ענתה לו אמו בהתנצלות: “אכן כן, עליך להבין אותנו, הזמנים אז היו אחרים… קשים מאוד…”.
הוא ניתק את השיחה באומרו לחברי המשלחת: “אל דאגה. כל עוד אני הוא שר המשפטים חוק זה לא יעבור בכנסת!”
כאשר יצאו הרבנים המרוצים החוצה, שאל רבי מיכל שטרן את רבי רפאל לוין: “הרי הסיפור הזה היה ידוע לך גם לפני שלושה ימים, כבר אז ידעת שיש בידך את הקלף המנצח. אם כן, למה צלצלת אלי וביקשת שאתפלל? למה סבור היית שהמצב הוא כה קשה וצריכים להתפלל? הרי ‘נשק יום הדין’ היה בידך” השיב לו הרב לוין: “סיפור פה, סיפור שם… אך לולי התפילות לא הייתה לנו שום הצלחה. וכי חושב אתה שהסיפור הצליח? לא ולא! דע לך כי התפילה שלנו ניצחה ובלעדיה לא היה הסיפור, מוצלח ככל שיהיה, משיג את מטרתו. (מתוך ספרו על מרן הרב עובדיה יוסף של בעל המעשה הרב מיכל שטרן ע’ שנח).
