וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר…
בעת שאברהם אבינו התפלל לפני הקב”ה וביקש על אנשי סדום הוא המעיט את עצמו ואמר ואנכי עפר ואפר, ולכאורה יש לתמוה האם יתכן שאברהם אבינו שעליו “נאמר אברהם עבדי” החשיב עצמו לעפר ואפר?
כפי הידוע הכוח המניע את האדם הוא הגאווה הטבועה בו, אדם שאין בו גאווה הוא אדם אבוד, משום כך ישנם פסיכולוגים שבעת שהם מטפלים בילד פגוע רגשית, ראשית כל הם משתדלים להשיב לו את ‘ההכרה העצמית’ מתוך התפיסה שרק כאשר הילד מכיר בערך עצמו הוא יכול להשתקם. אם כן מדוע אברהם החשיב את עצמו לעפר ואפר?
התשובה לכך כפי שמובא בשם רבי ישראל סלנטר נהג להזהיר ולעורר תמיד עד כמה יש לבטל את מידת הגאווה המביאה לכל החטאים כמאמר שלמה המלך במשלי “רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת”. (פרק כא פסוק ד).
ביאר רש”י רום עיניים גסות הרוח ורחב לב חפץ למלאות תאוות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם.
פעם אחת נכנס רבי ישראל סלנטר לבית המדרש והבחין בקבוצה מתלמידיו הוגים בתורה כשכל אחד משבח את רעהו ואת סברותיו כשנשאל האם זו תורה לשמה? השיב רבי ישראל שאמנם זו לשמה, “אבל זו לא תורה”! האם כל אחד צריך לתת הסכמות לשני, וכי אדם מחויב להסכים לדברי חברו, גם כשהוא אומר סברה עקומה?
לאחר מכן הביט רבי ישראל בקבוצה נוספת של תלמידים ושמע אותם לומדים “בריתחא דאורייתא” כשהם מכנים זה את זה בכינויי גנאי, אתה שוטה, אתה עם הארץ, אינך יודע ללמוד, כשנשאל בשנית האם זו תורה לשמה? נענה רבי ישראל ואמר זו אמנם תורה, “אבל לא לשמה” כי התורה הזו נשארת כאן בבית המדרש ואינה עולה למעלה.
הדרך הנכונה היא להתבונן בדברים לגופם ולבחון את אמיתתם מותר לאדם להתווכח ולעמוד על דעתו בעת הלימוד אך בזמן הוויכוח אין לבטל את השני אל תכנה אותו טיפש ושוטה ואל תחשוב בלבך כי רק אתה.
אדם המתגאה על אחרים מגלה זה מראה כי הוא סובל מרגשי נחיתות, כאשר רופא יודע כי הוא הרופא הטוב ביותר אין לו כל סיבה שלא להקשיב לרופאים צעירים ממנו. פעם אירע מקרה ברופא מומחה שאבחן חולה מסוים כסובל ממחלת כליות במקום נוכח רופא מתמחה שטען כי לדעתו החולה סובל מבעיה אחרת, אך הרופא הבכיר בחר להתעלם מדבריו מה היה קורה לו היה חושש לדבריו של הרופא הצעיר ומורה לבצע את הבדיקות הנדרשות, אולי הוא באמת צודק, אבל הרופא הבכיר סבר כי אין זה מכבודו לייחס חשיבות לדעתו של רופא זוטר, הסיבה לכך שאדם גדול מסרב להקשיב לדעתו של אדם הנחשב כקטן ממנו נובעת מכך שבליבו ישנם רגשי נחיתות, הוא יודע שחברו לא רופא גדול ומשום כך הוא לא רוצה להקשיב לדעתם של אחרים.
הנביא בישעיהו [י”א – ט’] אומר “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”, מה הדימוי בין הדעה לבין כיסוי המים לים, אומר רבי חיים מוואלוז’ין במקום העמוק והנמוך ביותר בים, אליו נכנסים הרבה יותר מים. כך, על פי רוח הענווה ונמיכות הדעת, זוכה האדם לתורה, וכמו אברהם אבינו ומשה רבנו ע”ה שהיו אדוני הנביאים ואבות החכמים, ולא נשתבחו אלא בענווה, וכל מה שזכו הוא בעבור ענוותנותם.
