“אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה’ באוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ “לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”.
לכאורה יש בפסוק זה כפילות לשון. אם התורה מצווה אותנו שלא יחל אדם את מה שהוא אומר, ממילא מובן שצריך לקיים את מה שאמר. מדוע חזרה התורה ואמרה כל היוצא מפיו יעשה?
על שאלה זו משיב גאון עוזינו החיד”א: התורה באה לרמוז שאם האדם ישמור לשונו מלדבר דבור אסור ויהיה נשמר מלדבר דברים בטלים ויקדש פיו, אז כל אשר יבקש מה’ ישמע תפלתו. וזה שכתוב לא יחל דברו – לא יעשה דברו חולין שלא ידבר דברים בטלים וכל שכן דברים האסורים. אז ככל היוצא מפיו יעשה ה’ וישמע תפלתו, ולא עוד אלא אפילו בלי תפלה, כל אשר יאמר יתקיים כמו רבי חנינא בן דוסא.
דלא יפלא האדם איך מדבר בעולם הזה השפל למטה ודיבורו עושה רושם למעלה, הלא תראה היין שהוא במרתף ומונח בחבית סתומה, בעת שדורכים הענבים, אף שהוא רחוק מאד היין שבחבית מתנועע והוא פלא. מזה נביא ראיה על הדבור שהוא פועל למעלה ולרמז זה “לא יחל דברו ככל היוצא” ר”ת “לידכה” בגימטריא יין, שמן היין נלמד השפעה של הדיבור! [חומת אנך]
הגאון מוילנא לא היה נעזר ברופאים – “מה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם”. פעם סבל מדל־ קת אוזניים קשה. מכיוון שלא הלך לרופא, סיפרו לו בני ביתו שיש אשה שמרפאת באמצעות לחש. הגאון הסכים שהאשה תבוא לביתו. הוא פנה אליה וביקש לדעת מה הלחש, אולי חלילה זה שם טמא. אמרה: הרי זה מקור פרנסתי היחיד, ואם אגלה את סודי אני עלולה לאבד את מטה לחמי… אבל כמובן אין לחשוש מהגאון שיעשה שימוש לרעה בלחש ויגלה אותו ברבים. גילתה האשה לגאון כיצד עובד הלחש: “אני נוטלת בידי כוס מים, מברכת ‘שהכל נהיה בדברו’ ושותה. זה הכל…וזה עובד!
שאל הגאון: מי גילה לך את הלחש הזה?- ריבונו של עולם וכך היא מספרת: הייתי ילדה יתומה, אבי נפטר. נשארתי ללא פרנסה. נכנסתי לבית כנסת, פתחתי את ארון הקודש ובכיתי לה’: אין לי פרנסה. פתאום אני שומעת איזו בת קול שאומרת לי: תגידי “שהכל נהיה בדברו” לרפואת בני אדם ותהיה לך פרנסה ברווח. ככה אני מתפרנסת כבר שלושים שנה…שמע הגאון את סיפורה ופרץ בצחוק, ומן הצחוק התפוצצה המוגלה שבאוזנו. הוא כבר לא היה צריך את הלחש כדי לרפא את אוזנו…שאלה האשה: “למה הגאון צחק?” ואז הוא סיפר: “אני הייתי הבת קול… הייתי שם בבית מדרש, ראיתי יהודיה בוכיה, לא יכולתי ללמוד. שמעתי שהיא צועקת ‘פרנסה, פרנסה’, אז אמרתי: ‘אם את צריכה פרנסה, תגידי ‘שהכל נהיה בדברו’, זה יעזור לך’. לא חשבתי מראש ולא תכננתי מראש לומר את הדברים, זה מה שיצא לי מהפה באותו רגע כדי להפיס את דעתה של האשה”. הגאון לא חשב ולא התכוון, אבל “ככל היוצא מפיו יעשה” – אחרי שהדבר יצא מפיו, הקב”ה קיים את דבריו. [יחי ראובן]
