בפרשתנו התורה מספרת על שני דפוסי התנהגות של חטאים גדולים שעשתה האנושות בזמנו של נח. האחד פותח את פרשת נח, והשני חותם את פרשת נח.
הראשון “דור המבול”, “וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס”. דור המבול חטא בעניינים שבין אדם לחברו כמו גזל, ועריות.
השני “דור הפלגה”, “וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”. דור הפלגה חטא בעניינים שבין אדם למקום בצורה חמורה ביותר עד כדי ניסיון להילחם בה’ יתברך בצורה פיזית כביכול.
איזה מהם חמור יותר? במחשבה ראשונה היינו אומרים שחטא דור הפלגה חמור יותר. כי שם יש כפירה מהסוג הנורא ביותר – להילחם כנגד הקב”ה, לעומת דור המבול שבו נחתם דינם על הגזל. לחטוא כנגד בורא עולם לכאורה חמור הרבה יותר מלחטוא כנגד אדם בשר ודם, אולם כאשר נראה את העונש הקל יחסית שנענשו בו דור הפלגה שרק התפלגו מול עונשם הקשה של דור המבול שנשמדו, נבין שהקב”ה רואה את הדברים אחרת…
רש”י עומד על כך ושואל וכי איזה עונש קשה יותר של דור המבול או של דור הפלגה? אלה לא פשטו יד בעיקר, ואלה פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, אלה נשטפו ואבדו מן העולם ואלה לא נאבדו מן העולם.
התשובה לכך, כותב רש”י, מפני שדור המבול היו גזלנים, ומריבה שהיתה ביניהם גרמה לכך שנאבדו. אילו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם כמו שנאמר בדור הפלגה שפה אחת ודברים אחדים לא היו נאבדים, למדת ששנואה המחלוקת וגדול השלום.
מדוע עבירות שבין אדם לחברו חמורות יותר בעיני הקב”ה? הסביר הגאון רבי אבא שאול חדד זצ”ל בספרו פני שאול, כשהאדם חוטא בינו לבין המקום באופן שרק בוראו יכיר בחטאו, יתכן כי יאריך הבורא יתברך אפו עמו מחמת טובו שאין לו גבול, או מחמת זכות אחרת שיש בידו, הבורא יסלח לו.
אך אם יגזול ויעשה לרעהו רעה והדבר יתפרסם, הלא פגע בכבוד הדר מלכותו יתברך שכן כתוב חביב אדם שנברא בצלם כי בצלם אלקים עשה את האדם. על כך גדול הקטרוג מאד ונורא העונש חלילה וכבר אמרו על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
עוד יובן זאת ע”פ המדרש ספרי (פרשת נשא) רבי אלעזר בנו של ר’ אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז), אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו (הושע י ב), הא למדת גדול השלום ושנוי המחלוקת.
לפי זה יובן דור הפלגה אע”פ שמרדו בקב”ה אבל כיון שהיה שלום ביניהם לא היתה יכולה לשלוט בהם מדת הדין, אולם דור המבול שעברו על גזל ונעשתה מריבה ביניהם ונתרבתה המחלוקת והשנאה בין איש לרעהו מחמת הגזל ממילא היה כח למדת הדין לשלוט בהם ולהפרע מהם גם על חטא עבודה זרה וגלוי עריות. יה”ר שנזכה לאחדות וגאולה שלמה.
