פרשת נח

כשעם ישראל מאוחד אין השטן יכול להרע לנו

תמונה של הרה"ג חגי שושן

הרה"ג חגי שושן

ראש בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" יועץ הלכתי לראש"ל ונשיא מועצת הרבנות, רב קהילת משכן אברהם ביתר עילית.
תמונה לפרשת נח

בפרשתנו התורה מספרת על שני דפוסי התנהגות של חטאים גדולים שעשתה האנושות בזמנו של נח. האחד פותח את פרשת נח, והשני חותם את פרשת נח.

הראשון “דור המבול”, “וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס”. דור המבול חטא בעניינים שבין אדם לחברו כמו גזל, ועריות.

השני “דור הפלגה”, “וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”. דור הפלגה חטא בעניינים שבין אדם למקום בצורה חמורה ביותר עד כדי ניסיון להילחם בה’ יתברך בצורה פיזית כביכול.

איזה מהם חמור יותר? במחשבה ראשונה היינו אומרים שחטא דור הפלגה חמור יותר. כי שם יש כפירה מהסוג הנורא ביותר – להילחם כנגד הקב”ה, לעומת דור המבול שבו נחתם דינם על הגזל. לחטוא כנגד בורא עולם לכאורה חמור הרבה יותר מלחטוא כנגד אדם בשר ודם, אולם כאשר נראה את העונש הקל יחסית שנענשו בו דור הפלגה שרק התפלגו מול עונשם הקשה של דור המבול שנשמדו, נבין שהקב”ה רואה את הדברים אחרת…

רש”י עומד על כך ושואל וכי איזה עונש קשה יותר של דור המבול או של דור הפלגה? אלה לא פשטו יד בעיקר, ואלה פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, אלה נשטפו ואבדו מן העולם ואלה לא נאבדו מן העולם.

התשובה לכך, כותב רש”י, מפני שדור המבול היו גזלנים,  ומריבה שהיתה ביניהם גרמה לכך שנאבדו. אילו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם כמו שנאמר בדור הפלגה שפה אחת ודברים אחדים לא היו נאבדים, למדת ששנואה המחלוקת וגדול השלום.

מדוע עבירות שבין אדם לחברו חמורות יותר בעיני הקב”ה? הסביר הגאון רבי אבא שאול חדד זצ”ל בספרו פני שאול, כשהאדם חוטא בינו לבין המקום באופן שרק בוראו יכיר בחטאו, יתכן כי יאריך הבורא יתברך אפו עמו מחמת טובו שאין לו גבול, או מחמת זכות אחרת שיש בידו, הבורא יסלח לו.

אך אם יגזול ויעשה לרעהו רעה והדבר יתפרסם, הלא פגע בכבוד הדר מלכותו יתברך שכן כתוב חביב אדם שנברא בצלם כי בצלם אלקים עשה את האדם. על כך גדול הקטרוג מאד ונורא העונש חלילה וכבר אמרו על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.

עוד יובן זאת ע”פ המדרש ספרי (פרשת נשא) רבי אלעזר בנו של ר’ אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז), אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו (הושע י ב), הא למדת גדול השלום ושנוי המחלוקת.

לפי זה יובן דור הפלגה אע”פ שמרדו בקב”ה אבל כיון שהיה שלום ביניהם לא היתה יכולה לשלוט בהם מדת הדין, אולם דור המבול שעברו על גזל ונעשתה מריבה ביניהם ונתרבתה המחלוקת והשנאה בין איש לרעהו מחמת הגזל ממילא היה כח למדת הדין לשלוט בהם ולהפרע מהם גם על חטא עבודה זרה וגלוי עריות. יה”ר שנזכה לאחדות וגאולה שלמה.

אהבתם את המאמר? שתפו

אודות המחבר:

הרה”ג חגי שושן שליט”א הוא ראש בית ההוראה  “שלמות המשפחה” למענה בכל תחומי ההלכה ובתחום המשפחה.
לפניות לבית ההוראה ניתן להתקשר למספר: 2873*
למענה מיידי בווצאפ, הצטרפו לקבוצות הוואטספ של בית ההוראה:
שאלות כלליות בהלכה: https://chat.whatsapp.com/GJoLn3haLK0ICPgcSfGkSy
שאלות בתחום המשפחה – לנשים בלבד: https://chat.whatsapp.com/FqRxwfTPWaWEkyUHdipvTg
שאלות בתחום המשפחה – לגברים בלבד: https://chat.whatsapp.com/EnK2KnJqyVRADvC7yLleZf

הצטרפו לערוץ הוואטספ שלנו ועקבו אחר תוכן הלכתי אקטואלי, זמני היום בהלכה מאמרים תורניים ועוד :https://whatsapp.com/channel/0029VaM1WiaGOj9uYkbYuH3g

מאמרים נוספים בתחום

המלך בשדה
דבר ידוע הוא שחכמי ישראל התחבטו ביחסם על שיר השירים מכיוון שבמבט שטחי התכנים בו יכולים

התמודדות נפשית עם אבל ואובדן ותהליך השיקום לאור הלכות האבלות ומנהגיה
האבלות ומשמעויותיה אינם מצויים בדרך כלל בתודעתו של האדם שכן לעיתים, האבלות "נופלת" על האדם "כרעם

חג סוכות
חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'.. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.. במשנה מסכת ראש השנה נפסק

למאמרים נוספים של המחבר

תפקידה של טוענת הרבנית בבתי הדין הרבני
תפקידה של הטוענת הרבנית כידוע, בבתי הדין הרבניים, כמו בכל בית דין פרטי ומערכת משפטית, יש

פרשת ויצא
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל ... וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי וּמִדְרָשׁ אַגָדָה, כָּל

פרשת תולדות
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר..... פרש"י: דבר אָחֶר, מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות... ויש

מה תרצו לחפש?