ויָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה’ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה… וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה…
הרהרת על מדותי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ. (רש”י).
שאלה גדולה מתעוררת בפסוקים אלו. מדוע משה רבינו מתלונן לפני השי”ת ואומר ‘למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני’, וכי סבור היה שמיד עם בואו לפני מלך מצרים ישתחררו בני ישראל מעול העבדות? הרי השי”ת אמר לו מלכתחלה ‘ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך’?
תשובה לשאלה זו יש ליישב על פי הבנה נוספת בפרשתנו במריבת דתן ואבירם על הפסוק ‘אכן נודע הדבר’ מביא רש”י את דברי חז”ל האומרים שלאחר ששמע משה רבינו את דברי המלשינות של דתן ואבירם, אמר שעכשיו הוא כבר מבין מדוע נענשו היהודים יותר מכל שבעים האומות, בסבלותיהם הנוראיים במצרים. אם יש דילטוריא בעם ישראל, הכל כבר מובן.
גם כאן משה התבונן בדברי פרעה ובהנהגתו עם בני ישראל, והבין שכוונתו בהטלת העול הכבד איננה רק להכביד עליהם את העבודה לבל ישעו בדברי שקר, שאם כן – היה לו להרבות את פריון העבודה ולהגדיל את מספר הלבנים, פרעה לא עשה כך, אלא הורה שלא ליתן לעם ישראל לבנים, ומזה הבין משה שמטרתו של פרעה היתה להשחית את העם, דהיינו שיתפזרו בכל ארץ מצרים ללקוט תבן, ומשלא ימצאו אלא מעט, יריבו זה עם זה, ויכו האחד את השני עד זוב דם, עד שייהפכו לשונאים, ותשתרש השנאה והקנאה בתוכם, ומזה יגיעו עד מהרה למחלוקות קשות, ולפירוד לבבות.
וזו היתה טענתו של משה: ‘ומאז באתי לדבר בשמך, הרע לעם הזה’, דהיינו שנפשותיהם התקלקלו, ואם כן כיצד אהפוך אותם לאחר מכן לעם הנבחר ואכניסם לארץ ישראל, ואחלק להם את אדמת הקודש של הארץ, הרי כמו שעשו במצרים הם יהרגו גם כאן איש את אחיו עבור כל רגב אדמה בארץ ישראל.
על כך השיבו השי”ת למשה ואמר, ‘עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם’, דהיינו שהמריבות בין בני ישראל מתרחשות רק עתה, כאשר הם נמצאים במצבם הקשה, אבל כשפרעה ישלח את העם ויגרשם מארצו, ואני אכניסם לארץ ישראל, ואביאם אל המנוחה ואל הנחלה, שם – תיפסקנה כבר כל המריבות, שהרי אפילו בביזת הים שהיה שם זהב ואוצרות גדולים לא רבו ביניהם.
נמצאנו למדים מה גדולה היא החובה המוטלת עלינו לחיות בשלום האחד עם רעינו, ולא להגיע למריבות וחיכוכים
אבל, יש לזכור שבדורנו המחאה הגדולה ביותר תהיה באמצעות המעשים הטובים שנפעל לעיני הבריות. גם מי שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, לא יוכל לעמוד נגד הריח המשכר המופק ממידותיהם הטובות של שומרי התורה.
