וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
המדרש מביא משל על פסוק זה: משל למלך שהייתה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונשאה, וביקש לילך לו לארצו וליטול אשתו עמו. אמר לו המלך בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תיטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקב”ה לישראל. נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תיטלו אותה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים עשו לי בית שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
חז”ל המשילו את התורה לבת מלך ואנחנו החתנים, ובמשל זה, ביקש המלך לעשות לו דירה כדי שיוכל לבא שם ולבקר את בתו, כי עקב געגועיו הגדולים לבתו ביקש שיעשו לו דירה שיוכל לבקרה שם. הנמשל הוא שהקב”ה ביקש לעשות לו משכן ומקדש שיוכל לבקר שם את התורה.
אך כבר דייקו המפרשים שאם כך, התורה הייתה צריכה לכתוב “ושכנתי בתוכו” שהרי מדובר על בית המקדש, אלא, שהעיקר הוא “בתוכם”. בתוכו לא נאמר אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחד. כל אדם בחיותו, פנימיותו, ומציאותו, שם הוא המשכן לשכינה כביכול, והקב”ה רוצה לראות שהתורה שוכנת באדם עצמו, שהאדם יעשה בתוכו מקום ומדור להשראת השכינה.
איך משרים שכינה בגוף האדם? מבואר בגמ’ (סוטה ה) אמר חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב”ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים קא) מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל. אל תיקרי אותו אלא אִתוֹ לא אוכל.
אנחנו רוצים לעשות בתוכנו מקום ומדור להשראת השכינה, וכך יהיה לנו סייעתא דשמיא, ואיזה אדם לא מחפש סייעתא דשמיא בחייו, ומהו סייעתא דשמיא – עשיית מדור בקרבנו להשראת השכינה. שהקב”ה בתוכנו כביכול, שותף למפעל חיינו, עוזר לנו ומסייע לנו בדרכנו, זהו סייעתא דשמיא. אמרו לנו חכמינו ז”ל כי מי שמחפש סייעתא דשמיא, מי שחפץ שהשכינה תדור בתוכו ומבקש את האמת והאמיתיות בחייו, חייב להתחזק במידת הענוה. כדברי הגמ’ (עירובין יג:) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן – מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
ולהיפך אם האדם מתגאה ואינו יכול להכניע עצמו לאחרים, בכך הוא מסלק מחייו את השכינה עד שאין אני והוא יכולין לדור בעולם בכפיפה אחת והסיעתא דשמייא מסתלקת ממנו.
