מובא במדרש תנחומא: “ולקחתם לכם ביום הראשון – וכי יום הראשון הוא, והלא יום ט״ו הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות”.
הקשו המפרשים, והלא מיום הכיפורים ועד חג הסוכות ישנם כמה ימים, וכבר אז מתחיל חשבון המצוות והעבירות, וכיצד המדרש אומר שבסוכות מתחיל החשבון?
ביאור נפלא על כך אמר הרה״ק בעל ה”תפארת שלמה” מרדומסק זיע״א: בשעה שהשטן בא בימים הנוראים לקטרג על עם ישראל, הוא מביא עמו את הצרורות הכבדים של העבירות שחטא כל אחד ומתחיל לפרט את העוונות של כל יהודי ויהודי. מיד מתייצבים מליצי היושר וטוענים, שכל אותם חטאים לא חטאו ישראל אלא בשוגג, ועל כן ראוי למחול להם, שכן אינם אשמים בכך ־ אלא השטן הוא זה שפיתה אותם לכך, בשקרים ודברי תרמית שונים להאמין כי העבירות האלה אינן עבירות כלל, והם האמינו לו והתפתו לשקריו …
משיב על כך השטן: מפני מה מניחים לרמות אותם דווקא בשעה שמסיתים אותם לרעה? האם בעסקי ממון שלהם הם גם תמימים כאלה ומאמינים לכל אחד על דברתו? אם ידרוש אחד מהם מחברו, שיתן לו בעד חפץ ששוויו עשר פרוטות כפליים מזה, וכי יתן לו …
ובתורת פשרה בין שתי הטענות הללו מחליטים, שימתינו כמה ימים ויערכו נסיון בשביל לקבוע, האם היהודים הם קלי דעת רק בשעה שהם באים ‘לקנות’ את עבירותיו של יצר הרע, או שקלות הדעת הזאת מתגלה גם בענייני מסחר אחרים … והנה, בשעה שהיהודים יוצאים לאחר יום כיפור לקנות את ארבעת המינים, הם משלמים בעדם מחירים גבוהים. וכך, כשהם באים ביום הראשון של סוכות לבתי הכנסת ואתרוגיהם ולולביהם בידיהם, מראים לשטן כי גם בדיני הממונות מניחים היהודים שירמו אותם, והראיה, מארבעת המינים הללו, ששילמו בעדם מחירים גבוהים כל כך, למרות שלמצרכים אלו יש ערך מועט ביותר, וגוי לא היה נותן בעדם אפילו עשר פרוטות …
ואם כך, הרי זו ראיה ניצחת שגם בעבירות הניחו ליצר הרע לרמות אותם … לאחר ההוכחה המשכנעת הזו, שלשטן אין מה לטעון כנגדה, כל החבילות הקודמות של העבירות נמחקות ומתבטלות – ומן היום מתחיל חשבון חדש, “ראשון לחשבון עוונות” …
אתרוג מהודר בתנאי שהלב מהודר
כידוע מצוות לולב ואתרוג וכל שאר הד׳ מינים הם מהמצוות החביבות על כל עם ישראל בכלל ועל עוסקי התורה בפרט, וכל אחד משתדל בכל כוחו ויכולתו להשיג לולב ואתרוג מהודרים בתכלית ההידור. המדקדקים כבר מתחילים מחודש אב לחפש אתרוג מהודר ונאה לכבוד חג הסוכות ומצוות ארבע מינים.
שנים רבות היה הגרב״צ זצ״ל נוסע לנוח בימי בין הזמנים שבחודש אב במושב “בית מאיר” הסמוך לירושלים, ובקצה המושב התגורר אדם שגידל בחצר ביתו אתרוגים, והיה הגרב״צ טורח בכל שנה והולך לביתו לחפש אם יש שם אתרוג יפה ומהודר.
מעשה מופלא סיפר בזה הגאון רבי משה קפלן שליט״א שזכה ללמוד בחברותא הרבה שנים עם הגרב״צ זצ״ל, שנה אחת בחודש אלול לאחר שסיימו ללמוד באותו יום, אמר הגרב״צ שיש לו בעבורו אתרוג יפה מאוד מושלם בתכלית השלמות גם במראה וגם בגידול, אשר לא נראה כבושם הזה שנים רבות.
אבל, הוסיף הגרב״צ, “כיון שזה כל כך מהודר איני רוצה להביא את האתרוג לכולל בכדי שאחרים לא יראו את זה ויקנאו, אלא בא לביתי ואתן לך את האתרוג”.
כמובן ר׳ משה מגיע לביתו של הגרב״צ, הגרב״צ זצ״ל מוציא אתרוג מתוך קופסה עטוף בפשתן, ובדחילו ורחימו פותח את האתרוג, ומראה ונותן לו את האתרוג השלם הזה.
החברותא מביט ומתפעל, כזה אתרוג באמת מעולם לא ראה, ובוודאי שלא העלה על דעתו שיזכה שנה אחת ליטול ולברך על כזה אתרוג.
אבל חושב בליבו, כזה אתרוג יפה לא יתכן שיש לרב שני אתרוגים כאלו, בוודאי הגרב״צ מביא לו את האתרוג המהודר הזה, ולעצמו הוא מסתפק באתרוג פחות יפה ופחות מהודר.
הוא פונה להגרב״צ ושואלו, ומה עם הרב איזה אתרוג יש לו? הגרב״צ עונה, לא, את האתרוג הזה ייחדתי בשבילך, אני מסודר כבר באתרוג אחר. החברותא מבין שהאתרוג הזה הוא יותר מהודר ויפה, ומנסה להתנגד ולסרב, אבל הגרב״צ החלטי בדעתו שהאתרוג הזה יהיה לחברותא.
לאחר כל הדין ודברים, עוטפים שוב את האתרוג, מניחים אותו שוב בקופסה, והגרב״צ נותנה לחברותא.
והנה לפתע פונה הגרב״צ אליו ולחש לו באוזנו ואומר, “ר׳ משה אל תברך על האתרוג הזה בסוכות”. החברותא נבהל ומתפלא, למה? הרי על כזה אתרוג ודאי שראוי לברך בחג.
אומר לו הגרב״צ, “זה מורכב!”.
החברותא היה בהלם, מה, זה מורכב? אם כן למה הרב מביא לו את זה.
הגרב״צ משיב ואומר, “רציתי ללמד אותך לפעמים אדם נראה מבחוץ הדור ונאה אבל בפנים הוא מורכב!” האדם יראה לעינים ונראה לו שהאדם הזה שמתנהג כך הוא שלם בתכלית השלמות, אבל ה׳ יראה ללבב ואם הלב מורכב אינו שווה כלום.
“רחמנא ליבא בעי”, עיקר הדגש שצריך להקפיד בעבודת ה׳ הוא שהלב יהיה שלם, כמו שכתוב “ומצאתו את לבבו נאמן לפניך”, אל תבט אל מראהו, אל תתפעל מחיצוניות, העיקר תקפיד על הפנימיות להיות מרוצה לפני השי״ת. (מתוך ספר שלמים מציון).
