כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה’ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו…
למען הביא – כך הוא מצוה לבניו שמרו דרך ה’ כדי שיביא ה’ על אברהם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. (רש”י).
ומבואר בזה לכאורה שאברהם ציווה את בניו שישמרו את המצות כדי שיקבלו שכר.
והנה במשנה באבות (פ״א מ״ג) איתא: “אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע״מ לקבל פרס”.
וא״כ יש לתמוה איך ציווה אברהם את בני ביתו שיקיימו מצוות כדי שיקבלו את השכר שהובטח לו.
ובכדי ליישב זאת צריך להקדים הקדמה על פח מה שכתב הגר״ח מואלוזין (ברוח חיים על אבות פ״א מ״ג ד״ה ונעמיק) וזה לשונו: “ונעמיק עוד להשכיל בזה כי הנה אחרי אשר עיקר כוונת הבריה היא להיטיב לברואיו”. ולכאורה לפ״ז יתכן כי העבודה היותר חשובה ומקובלת תהיה על מנת שייטיב לו ה’ שיֲֿגיע מזה נחת רוח לפניו יתברך שמו, אך כל זה אם באמת מכוין בעבודתו שיגיע לו שכר וכוונתו רק כדי שיגיע מזה נחת רוח לה׳ ית״ש בהיטיבו עם ברואיו חלף עבודתם זהו העבודה המעולה.
אכן אם מכוין הוא להנאתו היא העבודה הפחותה שהזהירנו מזה שאל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס.
ואיך ייבחן האדם לכך שהוא מתכווין רק שיהיה נחת רוח לבורא יתברך שה’ מטיב לו, “אם יאמרו לו עבוד ע״מ שייטיב לחבריך” כי הלא מטובת חבריך יבוא ג״כ הנחת רוח להשי״ת, והוא לא ירצה בזה כי רק אם שיגיע הטוב לו לעצמו, וא״כ אין רצונו כי אם לטובת עצמו, ולא למלאות בזה רצון בוראו ית״ש.
אבל אם ירצה באמת לעבוד כדי שייטיב לחביריו ויבוא מזה נחת רוח להשי״ת אם חסיד כזה יעבוד על מנת לקבל פרס זה הוא העבודה הגבוה העולה היא למעלה כי זה הכוונה בברואיו לטוב להם.
ובזה יובן מאחז״ל (סוטה יד.) דרש ר׳ שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו ע״ה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך? ולשבוע מטובה הוא צריך?
אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר על המצוות? מעלה אני עליך כאילו עשיתם!
שנאמר בספר ישעיה “לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע”.
ומבאר רבי שמלאי הכתוב על משה רבינו: “לכן אחלק לו ברבים” יכול הייתי לומר שאחלק לו כצדיקים אחרונים ולא כראשונים? תלמוד לומר “ואת עצומים יחלק שלל” דהיינו כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצוות.
“תחת אשר הערה הריק [מלשון “ותער כדה”] למות נפשו” – שמסר עצמו למיתה בשביל ישראל, שנאמר “ואם אין מחני נא מספרך”. “ואת פושעים נמנה” – שנמנה עם מתי מדבר.
ולכאורה יפלא הלא במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, ומשה רבינו ע״ה רצה רק המצות ומה השיב לו שיתן לו השכר, אלא שכן הוא האמת לפי מדריגתו של משרע״ה שמצינו שרצה להפסיד ב׳ העולמות עוה״ז ועוה״ב למען זכות את ישראל שייטיב להם ויבוא נחת רוח להשי״ת.
ואצלו עיקר העבודה היא ע״מ לקבל פרס בשביל שהשכר יהיה לטובת עם ישראל, ולכן הביאו שם בגמ׳ זה הלשון על משה רבינו ע״ה, לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, כי כוונתו היתה למען עם ישראל, וכי הערה למות נפשו, יעו״ש בגמרא ותשכיל דעת, אבל אצלינו אשר רחוקים אנחנו מהמדריגה זו הגבוה, לכך אצלינו המובחר לעבוד שלא על מנת לקבל פרס” עכ״ל הרוח חיים שם.
ולפי יסוד הגר״ח מוולוז׳ין מיושבת השאלה גם לגבי אברהם אבינו שעיקר מטרת קיום המצוות הוא כדי לעשות נחת רוח להקב״ה שיוכל להטיב עם בריותיו, ולכן מובן היטב באברהם אבינו שציווה בניו שיקיימו את המצוות כדי שיהיה נחת רוח להקב״ה, בזה שיוכל לקיים הבטחתו ולהטיב עם אברהם וזרעו לזולת ולא לעצמו, וזו עיקר עבודת ה’ שיהי טוב לשני.
הגה”ק רבי חיים פלאג’י זי”ע בספרו תוכחת חיים בדברו על גודל מעלת מצוות הכנסת אורחים, כותב מעשה שראה בעיניו: שהיה בעירו תלמיד חכם אחד שהיה מטיב לכל, והיה מכניס אורחים רבים לביתו אף שהוא בעצמו היה נצרך מאחרים. וקיבל את שכרו מן השמים, שפעם אחת היתה שריפה גדולה סמוך לביתו, והתקרבה לביתו כל כך עד שכבר התייאש מרכושו, והיה נראה שאין אפשרות לכבות את האש. ומן השמים ריחמו עליו, וניצל הבית משריפת אש בדרך נס. “ותלו הדבר בראיה ברורה שהיה הדבר בזכות מצוות הכנסת אורחים שעשה”.
עוד נס שני היה עמו שבזמן שהיתה מגפת דבר היל”ת בעיר בחג הפסח, ונסו הרבה מאנשי העיר להסתתר במערות בפחדם שתדבק בהם במגפה. ויהודי זה נשאר בביתו עם בני ביתו וחגג את החג בנחת, והיה נס משמים שהיו ניצולים ושמורים. וגם נס זה תלו בזכות מצוות הכנסת אורחים.
ומסיים רבי חיים וכותב: “וזהו שכרו בעוה”ז שהוא הפירות. צא וחשוב על אחת כמה וכמה כפולה שכר העוה”ב שהוא עיקר הקרן”.
