אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו….
בגמרא (סנהדרין קח.) אמרו על מה שנאמר, נח איש צדיק תמים היה “בדורותיו”, אמר רבי יוחנן, בדורותיו, ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר, בדורותיו, וכל שכן בדורות אחרים.
שואל מרן הגר”ע יוסף זצ”ל שיש לדקדק בדברי רבי יוחנן שדרשו לגנאי, והרי התורה כתבה את הדברים בלשון של שבח לנח, ואילו רבי יוחנן בא ודורשו לגנאי, ומנין לו לומר כן?
והתשובה לכך משיב מרן זיע”א: ששונה היה נח, שאף על פי שהיה צדיק, לא זיכה את אנשי דורו, ולא החזירם בתשובה, ועל דורו נאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה, ורק הוא ומשפחתו ניצלו. ועליו היתה מוטלת המשימה לכנס את אנשי דורו ולהוכיחם בשבט, כדי שיחזרו בתשובה שלימה ממעשיהם הרעים ומהחמס אשר בכפיהם. ולכך היה רבי יוחנן דורשו לגנאי.
משל לאחד שהציעו לו בחור לבתו, ואמרו לו, שבחיו של בחור זה, שאינו גנב ואינו גזלן ואינו כופר בקדוש ברוך הוא ח״ו … וכן נח, שיבח אותו הכתוב על שלא היה גונב וגוזל כדוגמת בני דור המבול, ולא כפר בקדוש ברוך הוא כדוגמת בני דור הפלגה, אך עדיין היה לו להתעורר להשיב לב בני דורו להשם יתברך, ולהציל אותם מגזרת כליה על ידי המבול.
אמנם באברהם אבינו ע״ה נאמר: “ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם” (בראשית כא לג), ודרשו חז״ל (סוטה י סע״א) אל תקרא “ויקרא” אלא “ויקריא”, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם, משל אלהי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. לפי שכל אנשי דורו של אברהם, היו כופרים בקדוש ברוך הוא, ועובדים עבודה זרה, והיה אברהם אבינו הולך ומפיץ שמו ואמונתו של הקדוש ברוך הוא בעולם, וכמו שכתב הרמב״ם (הלכות עבודת כוכבים פרק א הלכה ג). עיין שם באורך. ואמרו במדרש (במדבר רבה פרשה יד) על הפסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
והנה אנו שנקראים “בני אברהם”, ולא “בני נח”, שומה עלינו ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, להשיב לב ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שאמר ישעיה הנביא (נא, א – ב), “שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה׳, הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו”, לימד דעת את האדם שלא יישב בחיבוק ידים ויאמר שלום עליך נפשי, די לי במה שאני שומר שבת וטהרת המשפחה, ובני לומדים בתלמודי תורה. והרי כבר אמרה התורה, ואהבת לרעך כמוך, ואם על אהבה גשמית נאמר, כל שכן על אהבה רוחנית, שחייב לדאוג לעתידו הרוחני של חבירו, כשם שהוא דואג לעתידו הרוחני שלו ושל משפחתו. ונאמר, כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו (שמות כג ד), אם על חמור תועה נצטוינו להשיבו לבעליו, כל שכן נשמה יהודית התועה בהבלי העולם הזה ותאוותיו, ודאי שהוא מחוייב להשיבה אל אביה שבשמים, ולקרבה לצור מחצבתה. עד מקום שידו מגעת. ואף הנשים חייבות בדבר זה, להשפיע על חברותיהן ומכרותיהן, לשמור טהרת המשפחה, ולקיים את כל המצות השייכות לנשים, כמעשה שרה אמנו שהיתה מגיירת את הנשים.
וכשהוא בא להשפיע על חבריו וידידיו שיתקרבו לדרך התורה והמצות, ידבר עמהם בדרכי נועם ובמתק שפתים, ולא בכח יגבר איש, לפתוח עינים עיוורות מתאוות העולם הזה המסמאות את עיניהם הרוחניות, להראות לו את הדרך הנכונה. וכל אשר בכוחו לעשות יעשה, ואין הוא מחוייב לעשות למעלה מכוחותיו. ולא עליךהמלאכה לגמור – אך אין אתה בן חורין להבטל ממנה. ואפילו אם יוכל להשפיע עליו רק שיילך לשיעור תורה, די בזה, ודברי התורה שיכנסו לאזניו יטהרו את לבבו לחזור בתשובה שלימה, בבחינת שמעו ותחי נפשכם (ישעיה נה ג). והבא להטהר מסייעין אותו. וכבר אמר פעם ר׳ ישראל סלנטר, שאם יאמרו לו לדרוש בפני קהל של אלף איש, ורק אדם אחד יושפע מדבריו לטובה, לא ימנע עצמו מללכת, ואפילו יהיה אותו אחד הוא בעצמו … (ספר פניני יוסף – שיעוריו של מרן זיע”א נח שנת תשס”ב)
ומסופר ידוע לכל מי שמעט לומד בעיון את ספריו החשובים ובעיקר ב”הליכות עולם” שמידי פעם היה חולק על מרן רבינו יוסף חיים זצוק”ל בעל ה”בן איש חי” ועוד, אך יש כסילים שחושבים שזה זלזול בבן איש חי, אך אינם מבינים שמרן עשה זאת בדרכה של תורה, ולפני עשרות שנים בצעירותו של מרן כשהיה חולק על הבן איש חי, היו כסילים בירושלים שהיו מבזים את מרן ברחובות, ומידי פעם היה בצער מזה, למה הם לא מבינים שזה לא בתור זלזול בבא”ח, עד שפעם בא אליו גדול המקובלים שהיו באותו דור הגאון רבי אפרים הכהן זיע”א (אביו של מרן הגר”ש כהן ר”י פורת יוסף) ואמר למרן זצוק”ל שאינו צריך להתייחס ולו מעט לדבריהם של אותם מסכנים, וסיפר למרן חלום אדיר ונורא שחלם בלילה, שהוא נמצא בשמים והראו לו את הצדיקים היושבים בגן עדן על כסאות זהב ועטרותיהם בראשם והנה במרכז הצדיקים מונח כסא גדול ובולט עשוי מזהב ופנינים ולא ישב עליו אף צדיק, שאל ר’ אפרים בחלומו למי מוכן כסא זה? ענו לו לרבי עובדיה יוסף, התפעל רבי אפרים על כך והוסיף ושאל במה זכה רבי עובדיה לזה? ענו לו בשמים מפני שרבי עובדיה יוסף מזכה את הרבים בצורה גדולה ביותר. הרי לנו כמה גדול היה מרן בזיכוי הרבים. (מפי תלמידו המובהק הגאון הרב יניב עזיז שליט”א ראש ארגון “אור יצחק” ומו”צ בארה”ק).
