נשאלתי האם מותר לכתחילה לתכנן חתונה ביום פורים, האם יש בדבר איסור משום עירוב שמחה בשמחה?
א.מקור ויסוד הדין במשנה מו”ק ח: אין נושאין נשים במועד,והטעמים בגמ’
ראשית עלינו לבאר באר היטב מהו שורש האיסור לערב שמחה בשמחה. מקור האיסור לערב שמחה שמחויב בה האדם כגון שמחת החג בשמחה אחרת הוא מהמבואר מהסוגיא במועד קטן (דף ח:) דגרסינן אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו, אבל מחזיר הוא את גרושתו. ובגמ’ מפני ששמחה היא לו, וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה.
רבה ב”ר הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. א”ל אביי לרב יוסף הא דרבה בר [רב] הונא דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך, עולא אמר מפני הטורח רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה , עכ”ל.
ב. בפשטות ב’ הטעמים חלוקים דלשיטת רבי יהודה וטעמו שאין מערבין שמחה בשמחה הרי דגם שאר שמחות (כאירוסין, ופדיון הבן וכיוצ”ב) אין לערב ברגל. כי כל שמחה אחרת הנעשית בחג פוגמת בשמחת החג ולאו דוקא שמחת נישואין. מה שאין כן לטעמו של רב דשמחת בחגך ולא באשתך שאין לאסור אלא שמחת נישואין, אולם אירוסין ושאר שמחות לא נאסרו בחגך.
ועוד חילוק נוסף אמנם לקולא יש לומר לפני שני הטעמים דלטעם שאין לערב שמחה בשמחה אין לאסור אלא נישואין בסעודה כמשמעות הסוגיא (מו”ק דף ט.) בחנוכת בית המקדש שאכלו ושתו ביוה”כ כי אין שמחה אלא באכילה וכו’ אולם נישואין בלא אכילה מותר כיון שדיו לבא מן הדין להיות כנידון. אולם לטעם ש”ושמחת בחגך ולא באשתך” יש לאסור בכל גוונא גם בנישואין בלא סעודה. ואפשר שנקודת המחלוקת שנחלקו, היינו אם האיסור לבטל שמחת הרגל לגמרי (שמחת נישואין) או אף אם ממעט משמחת הרגל יש כאן איסור שמערב שמחה בשמחה ולכן גם שאר שמחות אסור לערוך ברגל.
ג. ביאור שיטות הראשונים בגדר האיסור
שיטת המפרש (המיוסח לרש”י) על הרי”ף והנמוקי יוסף והתוס’ בסוגיין.
דהנה רש”י (על הרי”ף ג ע”ב ד”ה ושמחת בחגך) כתב והכא הוי באשתך ולא בחגך שמתוך חביבות אשתו מניח שמחת הרגל, אבל שאר שמחות שאינם של אשתו שאינו מבטל שמחת הרגל בשבילם אית ליה דמערבין, וקראי דלקמן (מענין חנוכת בית המקדש) לא דריש עכ”ל.
וכן נראה מדברי הר”ן שכתב (שם ד”ה שאין מערבין) וז”ל שאין מערבין שמחה בשמחה פירוש שאינו שמח כראוי בכל אחד מהם. בחגך ולא באשתך, אלמא ליכא שמחה בחגך כלל דאי איכא בחגך היכי ממעט אותה לישא אשה הא איכא בחגך עכ”ל.
וכן מוכח מתוס’ בתירוץ קמא דתוס ד”ה “מפני” כתבו ונ”ל דקימ”ל כרב אשי דדריש בפרק קמא דחגיגה בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערבב שמחה בשמחה, עכ”ל.
העולה מהאמור דשיטת המפרש (המיוחס לרש”י) על הרי”ף והנמוק”י (הר”ן), ותירוץ א’ בתוס’ מו”ק ח ע”א- כולהו ס”ל דפליגי אמוראי. רבי יהודה אמר שמואל דאמר דאין מערבין שמחה בשמחה ס”ל גם שאר שמחות אסור לערב, (ולפ”ז סעודת פדיון הבן, וברית מילה דחויה-אין לעשות במועד, דברית מילה בזמנה הקבוע אין לבטל) ולרבה אמר רב הונא ורב- דוקא שמחת נשואין אין מערבין אבל שאר שמחה אין איסור לערב.
- שיטת הרי”ף והרא”ש:
והנה ברי”ף מו”ק ח- מפני ששמחה היא לו, וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רבי יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וא”ר דניאל בר קיטנא א”ר מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך, בחגך ולא באשתך. וכן איתא כלשון זה ברא”ש סימן ט”ו.
הרי שציינו שני הטעמים ומשמע דס”ל שאין הטעמים חלוקים. אומנם צריך לבאר לפ”ז דלא פליגי אהדדי למה לי ב’ דרשות, ושמחת בחגך ולא באשתך, ואין מערבין שמחה בשמחה מבנין ביהמ”ק ע”י שלמה. ונראה בפשטות דמאן דאמר דאין מערבין שמחה בשמחה ס”ל נמי כמאן דאמר דושמחת בחגך דאסור לערב שמחת נשואין במועד והיא איסור דאורייתא מדרשה גמורה, אולם שאר שמחות ילפינן מקרא דשלמה דאסורות מדברי קבלה, ולכן הביאו הרי”ף והרא”ש ב’ הדרשות לאסור שמחת נשואין, ושאר שמחות.
- ביאור שיטת הרמב”ם
ומעתה נחזי מה דעת הרמב”ם בנידון דהנה כתב הרמב”ם פרק ז’ מהלכות יו”ט הלכה ט”ז וז”ל אין נושאין נשים ולא מייבמין במועד, כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין, אבל מחזיר את גרושתו, ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין, ולא סעודת נשואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג ע”ש.
ולכאורה דבריו סתרי אהדדי שהביא בתחילה טעמא “דלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין (כדעת רב וסיעתו) ובסוף דבריו נקיט טעמא דרב יהודה אמר שמואל – דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת החג. ויתרה מכן שכן פסק בהלכות אישות (ה”י) דאפילו בחול המועד אין נושאין נשים כמ”ש- דאין מערבין שמחה בשמחה.
ולכן נראה דס”ל להרמב”ם כדעת רבו הרי”ף והרא”ש דטעמי לא פליגי אהדדי. וילפינן מדרב יהודה אמר שמואל דאין מערבין שמחה בשמחה, כל שמחה דאית בה סעודה דומיא דחנוכת ביהמ”ק שאכלו ושתו ביה”ק. ע”ש.
ואולם שמחה בלא סעודה כגון נישואין בלא סעודה קילא טפי כנ”ל ולא היתה נאסרת בטעמא שאין מערבין שמחה בשמחה, ולזה צריך טעמו דרב, דושמחת בחגך ולא באשתך, דילפינן שעצם השמחה לשאת אשה אסורה אף בלי סעודה אסור. (הכי איתא בקו”נ אות ר’, ובזרע אמת או”ח סיק קא) שהרי לא הוזכר סעודה ומש”ה אסרינן נישואין אף בלא סעודה.
ומאידך גיסא משום דרשה דושמחת בחגך- ולא באשתך- היינו אוסרים שמחת נישואין בלבד, אבל שאר שמחה אפילו עם סעודה אינו אסור. להכי צריך ג”כ דרשה דויעש שלמה וכו’. דכל שמחה אסורא.
ד. בירור שיטת מרן השו”ע באיסור נישואין במועד,ובירור דין עריכת שאר שמחות והמסתעף מזה
הנה גבי נישואין בחג מצינו לשו”ע שפסק בשולחן ערוך (או”ח סימן תקמו סעיף א) כתב אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין; ומותר לארס, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין; ומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו, וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין, מותר.
וגבי מחזיר גרושתו במועד פסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ”ו סעיף ב’ מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין. וכ”פ בשולחן ערוך אבן העזר סימן ס”ד סעיף ו’ אין נושאין נשים בחול המועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין; (והוסיף לחלק) אבל מחזיר גרושתו מן הנשואין, אבל לא מן האירוסין. עכ”ל. וגבי נישואין בפורים (או שאר ימים שיש בהם דין שמחה) פסק בשו”ע או”ח סי’ תרצז ס”ח-דמותר לישא אשה בפורים.
והנה ע”פ האמור עלינו לברר בדעת מרן השו”ע כאיזה טעם ס”ל בסוגיא אם כמ”ד שאין מערבין שמחה בשמחה,הרי שיש לאסור כל שאר מיני שמחה שלא לערב במועד. אבל אי ס”ל כמ”ד שאין נושאים נשים במועד הוא משום ושמחת בחגיך ולא באשתך דוקא שמחת נשואין אסור אבל שאר שמחה שרי.
ועוד עלינו לחקור בסוגיא זו האם איסור עירוב שמחה בשמחה נאמר דוקא לגבי המועד שיש בו מצות ושמחת בחגך ואין לך לערב בו שמחה אחרת או כל זמן שיש בו חיוב שמחה יש איסור לערב בו שמחה ואפשר שגם זה תלוי בטעמים שאם אין מערבין שמחה בשמחה אפשר שהוא כלל באופן כללי שלא לערב שמחה בשמחה כיון ששמחה אחת פוגעת בחברתה, או דילמא רק היכן שנאמר איסור זה בחגך אבל בשאר זמנים אין איסור?
ה. שיטת הרשב”א בנישואין בפורים,והנפק”מ לנישואין במועד
שיטת המג”א שהרשב”א ס”ל דפליגי טעמי,והלכה כמ”ד ושמחת בחגך ולא באשתך ולכן בפורים מותר להנשא.
ושיטת הזר”א-שגם לטעמא שאין מערבין שמחה בשמחה,דוקא בחגך ולא בפורים וטעמי לא פיליגי
ונקדים להתבונן בתשובה הרשב”א בענין נישואין בפורים (ח”ג סי’ רעו) עוד שאלת אם מותר לישא אשה בפורים כיון דקימ”ל אין נושאין אשה במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה והאי טעמא נמי שייך בפורים דהא שמחה בשמחה היא, ושמחה ומשתה קבלו עלייהו? תשובה- מסתברא שהוא מותר דושמחת בחגיך כתיב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר ועוד דה”ל חד יומא ומשום חד יומא לא משהי איניש נפשיה וכמ”ד טעמא משום פריה ורביה, ובענינים אלו הולכים להקל דמדרבנן הם. עכ”ל.
- שיטת הזר”א-בביאור דעת מרן השו”ע בנישואין בפורים.
(שגם לטעמא שאין מערבין שמחה בשמחה,דוקא בחגך ולא בפורים וטעמי לא פיליגי).
ובביאור דעת מרן השו”ע ראיתי בשו”ת זרע אמת לישב וז”ל-“דה”ט (דהטעם) שפסק כדינו של הרשב”א הוא משום דס”ל דאף לר”י א”ש דס”ל דאין מערבין שמחה בשמחה עכ”ז יש להתיר לישא אשה בפורים וזה משום דכ”ה (דכי היכי) דדייק הרשב”א לאוקימתא דרב בחגך ולא באשתך אבל בפורים מותר ה”נ (הכי נמי) איכא למידק לאוקימתת ר”י א”ש דהא מסיק הש”ס דה”ט דאין מערבין שמחה בשמחה משום דנפ”ל (נפקא ליה) מקרא דשלמה ז’ ימים וז’ ימים י”ד יום לו’ (לומר) שאין מערבין שמחת החינוך בה”מ (בית המקדש) בשמחת הרגל וכיון דהתם נמי ברגל איירינן א”כ מהתם נמי איכא למידק דדוקא ברגל הוא דאין מערבין שמחה בשמחה וכו’ אבל בפורים מערבין ואולי דהרשב”א גופיה לזה כיון וחדא מניהו נקט דכ”ה (דכי היכי) דייק לרב בחגך ולא באשתך אבל בפורים לא ה”נ (הכי נמי) איכא למידק לר”י א”ש מקרא דשלמה דדוקא בחג או בשאר רגלים הוא דאין מערבין וכו’ אבל בפורים לא.עכ”ד.
נמצא שלדעת הזרע אמת יש לחלק בין הדבקים כיון שלענין עירוב שמחות זה בזה אין איסור כיון שגם למ”ד אין מערבין שמחה בשמחה הוא דוקא במועד שיש חיוב שמחה וציותה התורה שלא לערב בו שאר שמחות אבל בשאר זמנים שיש בהם חיוב שמחה (כפורים וכיוצ”ב) אין איסור לעשות בהם שמחה אפילו שמחת נישואין ולכן מותר לעשות נישואין בפורים.ודלא כדעת המג”א בביאור דברי הרשב”א.(דלשיטתו ס”ל להרשב”א דפליגי טעמי ונקטינן לקולא כמ”ד ושמחת בחגך ולא באשתך וממילא דוקא בחגך אבל בפורים שרי,דכל האיסור הוא מדרבנן).
לסיכום יוצא בדין נישואין בפורים שלדעת השו”ע והרשב”א -מותר,ולדעת המג”א והפרי חדש יש לאסור. אכן להלכה כתב השערי תשובה שם שבמדינות אלו פשט המנהג להתיר וכן נוהגים היום בכל עדות ישראל.
ונמצא לפי זה שלדעת מרן השו”ע וכפי שביאר הזר”א שבשאר שמחות שאינן דאוריתא מותר לערב שמחה בשמחה שהרי פסק שמותר לישא אשה בפורים וא”כ ס”ל דדוקא במועד אין מערבין שמחה בשמחה. וכך היה מעשה רב של מורינו ורבינו הגאון רש”ז אוירבך זצ”ל ראש ישיבת קול תורה בירושלים אשר בא בברית בנישואין ביום פורים שנת תר”צ, הרי לנו שכך המנהג הלכה למעשה.
(להכניס כהערה למטה) ויצא דס”ל למרן השו”ע [כשיטת בתוס’ בתרוצם השני בתוס ד”ה מפני (מו”ק ח:)] דרבי יהודה אמר שמואל מודה לרבה, ורב- לקולא, דהיינו אין מערבין שמחה בשמחה היינו דוקא שמחת נשואין, אבל שאר שמחה שרי. (ופליגי רק בטעמי דמר יליף מקרא דויעש שלמה, ומר יליף מקרא דושמחת בחגך).
אומנם משיטת התוס’ נלענ”ד-דאינו מוכרח להתיר אף לכתחילה וליכא אף איסור מדרבנן, צא וראה בספר ארעא דרבנן מערכת א’ אות סב שכתב וז”ל- אין מערבין שמחה בשמחה, מדברי התוד”ה מפני (מו”ק ח:) לשנוייא בתרא משמע דר”א נמי אית ליה הא דאין מערבין ששמחה בשמחה אלא דיליף לה מקרא דבחגך ולא באשתך למימר דאסירא דאורייתא נמי איכא, אבל מדברי הרשב”א בתשובה דהתיר לישא אשה בפורים ולא חייש להא דאין מערבין שמחה בשמחה משמע דלית ליה הא דאין מערבין אפילו מדרבנן”. עכ”ל.
הרי דיליף הרב ז”ל דתירוץ בתרא- ס”ל דלא פליגי ורב יהודה אמר שמואל דס”ל דאין מערבין שמחה בשמחה ס”ל נמי דדוקא שמחת נשואין אולם זה דוקא מדאורייא אבל מדרבנן אסור מדין אין מערבין שמחה בשמחה. – ולא כמו דיליף הרב הנ”ל ורצה לתרץ בזה דעת מרן. דתי’ ב’ דתוס’ ס”ל דלמ”ד אין מערבין שמחה בשמחה לית ליה איסורא אפילו מדרבנן בשאר שמחה שאינה של נשואין. (וע”ע בספר דברי יצחק (מורסייא) עמ’ קיט מש”ב).
