וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ … וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ…
לכאורה זה כפל לשון, דאם באו עליך בוודאי השיגוך?
ישנם אנשים שאינם רוצים לשמוע את פסוקי התוכחה והקללות שבפרשתנו. הם לא רוצים לשמוע ויוצאים מבית הכנסת. ואפילו כאלה אנשים ישנם, שהפחד שלהם מהקללות הוא כל כך גדול, עד שהם ניגשים לבעל קורא ומבקשים ממנו: “מהר, מהר”, ועוד לפני שמתחילים לקרוא את הקללות הם כבר סותמים את האוזניים, כאלה קללות – הם לא רוצים לשמוע…
עליהם המשיל “החפץ חיים” זצ”ל משל נורא, וכך אמר: יהודי אחד נזקק לצאת לדרך לצורך פרנסתו. נו, מה בכך? הרבה אנשים קמים, עוזבים את ביתם ויוצאים לדרך לצורך פרנסתם. הבעיה הייתה, שבדרכו היה עליו לעבור דרך שדה מוקשים! והסכנה גדולה, כי חלילה וחס, אם לא יתבונן היטב בדרך, עלול הוא לעלות על מוקש ולהתפוצץ או ליפול באחד הבורות ולשבור את ידיו ורגליו. היהודי הזה התהלך כל כך מודאג. “מה אעשה”?
לפתע מבחינה בו אשתו. היא שואלת אותו בדאגה: “מה קרה לך? והוא מספר לה על טרדותיו וחוסר המנוחה שיש לו, בגלל שמחר הוא יוצא לדרך מקום מוקשים..
מה בכלל אתה דואג, משיבה לו אשתו, “יש לי עבורך עצה נפלאה. פעם קיבלנו מגבת ארוכה ואני לא משתמשת בה, אבל לך היא דווקא מאד תועיל”. כיצד היא תועיל תמה הבעל. פשוט מאד, הסבירה האישה, “תיקח את המגבת אתך, תניח אותה על הראש ותכרוך בה את הפנים היטב היטב עד שלא תראה כלום”.
הרי אתה מפחד מהבורות ומהמוקשים והקוצים שם נכון? אז תכרוך את המגבת כמה פעמים סביב הראש, עד שהעיניים שלך לא יראו שום דבר, ואז, כשלא תראה כלום, גם לא תפחד מכלום”…
אומר החפץ חיים: “אתם בורחים מהקללות החוצה? זה בדיוק כמו לסגור את העיניים גם מגבת כשעוברים שדה מוקשים… אדרבה! מי שיפתח את העיניים – ישים לב לכל מוקש ומכשול ויינצל. ומי שעוצם עיניו מהם, בוודאי יכשל שם וייפול. בורחים מהתוכחה – זה יעזור לכם?! אדרבה, כששומעים את התוכחה, כשמאזינים ומשיבים את הדברים אל הלב, אנו מונעים מעצמנו חטאים.
וזה מה שדוד המלך אומר (תהלים צ׳, ג׳) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, ופרש״י שהשי״ת מביא ייסורים על האדם ותאמר לו הייסורים שובו בני אדם מדרככם הרעים, הרי שהייסורים מביאים עמם מודעה מאת השי״ת, שהוא יתברך שלחם אליו להזכירו לשוב בתשובה, אבל הרבה פעמים האדם בורח מן הייסורים ואינו מטה אזנו לשמו למה שהם אומרים לו, וממילא אינו שב בתשובה ונמצא שכמעט באו עליו הייסורים לחנם.
באה התורה ומאירה פנים למרות הקללות “ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך”, שהיא בשורה טובה לומר שהבטיח השי״ת שלא יבואו עליך ייסורים אלו לחינם ע״י שתשתמט מלשמוע להם, אלא הפוך מהם תבין שהשי״ת אומר לך שובו בני אדם. שובו… (מעובד על פי יחי ראובן, וקונטרס בסתר המדרגה)
