כיצד להיפגש עם הסביבה, הקושי והקב”ה בחיים שלנו.
רבים מאיתנו חווים את החיים כרצף אירועים החולף על פנינו, מבלי שאנו באמת “נוגעים” בהם. אנו חיים את שגרת היומיום, את העבודה ואת הבית, אך לא פעם נותרים בתחושת ניתוק וחוסר חיבור פנימי למתרחש סביבנו. מאמר זה מבקש להציע כלי מעשי לעבודת הנפש – מושג ה”מפגש”. דרך משנתם של גדולי החסידות, נשרטט דרך להתמודדות בונה בשלושה מעגלים: מול הסביבה, מול קשיים ואתגרים, ומול הנוכחות האלוקית בחיי המעשה.
מפגש עם המציאות: בין מלחמה להקשבה במפגשינו עם החברה, אנו מזהים לעיתים קרובות שני מצבים בנפש: האדם “הסגור” המתגונן מפני המציאות, והאדם “הפתוח” הנפגש עמה. האדם הסגור חווה את המציאות כאיום. בשל רגישות יתר, כל אירוע שאינו תואם את ציפיותיו מערער אותו, ולכן הוא עוטה שריון של אטימות או ציניות. לעומתו, האדם “היודע להיפגש” מבין שכל אדם וכל סיטואציה נושאים עמם מסר עבורו. הוא לא מנסה לכפות את רצונו על המציאות, אלא לנהל איתה דיאלוג.
כקצינים וכמפקדים, אנו פוגשים זאת לא פעם בקליטת חיילים חדשים. לעיתים מגיע ליחידה חייל שעל הנייר אמור לבצע תפקיד מסוים, אך בפועל נראה כי אינו מתאים לו כלל. במצב כזה, עומדות בפני המפקד שתי אפשרויות: האחת היא “להכריח” את המציאות – להיכנס למלחמה עם החייל ולדרוש ממנו ביצועים שאינם תואמים את יכולותיו. הדרך השנייה היא לבחור ב”מפגש אמיתי”: לשים בצד את השיפוטיות, להקשיב לחייל, ולזהות את הכוחות שכן קיימים בו. באחד המקרים זכור לי חייל שהתקשה מאוד בתפקיד שניתן לו והפך לנטל על המחלקה. במקום להנחית פקודות, בחרנו לעצור ולהיפגש איתו בצורה נקייה וכנה. בשיחה התגלה כי לחייל יש כישרון אחר יוצא דופן שלא בא לידי ביטוי. לאחר החלפת משימות והתאמה לחוזקות שלו, הוא פרח, הפך לחייל מוביל ותרם רבות ליחידה. המפגש עם המציאות, במקום המלחמה בה, הניב רווח לכל הצדדים. עיקרון זה נכון באותה מידה גם בבית: במקום להילחם בבן הזוג כדי שיהיה בדיוק כמו שדמיינו, עלינו “להיפגש” איתו, לזהות את איכויותיו הייחודיות ולאפשר להן מקום. חז”ל לימדונו ש”אין חכם כבעל הניסיון”. ברובד העמוק, ה”חכם” הוא מי שלוקח בעלות על הניסיון – הוא לא נותן לחיים לעבור לידו, אלא מחפש את ההזדמנות לצמיחה בכל מפגש אנושי.
מפגש עם הקושי – “המתקת הרע”: רובד עמוק יותר של “מפגש” נדרש כאשר אנו נתקלים ב”רע” – בקשיים, במידות לא מתוקנות או במחשבות מטרידות. הנטייה הטבעית היא לברוח או להילחם מלחמה חזיתית, אך מלחמה כזו מעצימה לעיתים את הצד השלילי ומעניקה לו מקום. הגישה החסידית מציעה דרך של “המתקה”. הנחת היסוד היא ש”הרע הוא כיסא לטוב”. הבעל שם טוב מלמד שגם מחשבות זרות או תכונות שליליות נובעות משורש שיש בו ניצוץ של טוב. התפקיד שלנו אינו רק “לסור מרע”, אלא “לעשות טוב” מהרע עצמו – לקחת את האנרגיה שיש בקושי ולנתב אותה לקדושה. למשל, עקשנות של ילד או יכולה להיתפס כ”רע” שיש לשבור אותו. אך במבט של מפגש והמתקה, אנו יכולים לזהות כאן כוח רצון ועמוד שדרה חזק, ולכוון אותו למטרות חיוביות.
מפגש עם האלוקות בחיי המעשה: הרובד השלישי והגבוה ביותר הוא המפגש עם הקב”ה. לעיתים קרובות אנו תופסים את הרוחניות כמשהו שנמצא “מחוץ” לחיים הארציים, בבית המדרש או בתפילה בלבד. הרב קוק זצ”ל (אורות התשובה) מלמד אותנו שקול ה’ קורא לאדם “מתוך העולם ומלואו”. הדרך להיכנס ל”טרקלין” של הקדושה היא דווקא דרך השער של העולם הזה. כפי שמובא בספר הישר הבורא הוא “כוח הפועל בנפעל” – הנוכחות האלוקית נמצאת בתוך הבריאה ולא מנותקת ממנה.
תפיסה זו מקבלת משנה תוקף במציאות הצבאית. השירות בצה”ל, על אף המורכבות והתנאים הלא פשוטים, אינו בריחה מהמפגש עם ה’, אלא להפך – הוא מפגש איתו דרך מסירות נפש גדולה למען עם ישראל. כאשר אדם – בין אם הוא במדים ובין אם הוא בביתו – פועל מתוך תודעת שליחות ומחפש את הטוב, הוא למעשה “פוגש” את הקב”ה בתוך השגרה והעשייה היומיומית.
סיכום: במאמר זה שרטטנו מתווה לעבודת חיים של “מפגש”. ראינו כיצד המעבר מעמדה סגורה ומתגוננת לעמדה פתוחה ומקבלת, מאפשרת לנו לא רק חיים רגועים יותר, אלא חיבור עמוק יותר. היכולת להסיר את המחיצות, להקשיב באמת ולזהות את הניצוץ האלוקי בכל סיטואציה, היא המפתח לבניין אמיתי ויציב.
מקורות:
הבעל שם טוב, כתר שם טוב, חלק א’ אות ע’.
צימאון לאל חי אורות קי
הרב צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, אות מ”ד.
אורות התשובה פרק ז’ פסקה ג’.
ספר הישר שער שלישי עמוד מ’.
