המאמר עוסק בהתמודדות הייחודית של חברים לנשק עם שכול בעקבות נפילת חיילים במלחמה, בדגש על מענים נפשיים למניעת PTSD. המאמר משלב את סיפורו של מ’, לוחם הנדסה קרבית ממלחמת חרבות ברזל, ומבוסס על מחקרים עדכניים הבוחנים את ההשפעות הפסיכולוגיות של אובדן חברים, גורמי סיכון והגנה, והבדלים הניתנים לחברים לעומת משפחות השכול.
מבוא
ב-15 ביוני 2024, מ’, לוחם הנדסה קרבית בן 23, התאושש בביתו מפציעה בתאונה אזרחית, כאשר טיל נ”ט פגע בנמרה של צוותו ברצועת עזה והרג את כל שמונת חבריו. מ’, שנותק מהיחידה בשל הפציעה, חווה לא רק צער עמוק על האובדן, אלא גם רגשי אשמה עזים על כך שלא היה שם, ובדידות שנבעה מהתחושה שאיש מסביבתו האזרחית אינו מבין את עוצמת הקשר והכאב. סיפורו של מ’ ממחיש את המורכבות הייחודית של שכול חברי בצה”ל, ואת הצורך במענים נפשיים ייעודיים לחיילים שנפגעו מאובדן חבריהם (Kristensen et al., 2024).
מאפייני השכול החברי בצה”ל
א. שכול קבוצתי, רגשי אשמה ותחושת ניתוק
חוויית השכול של חברים ליחידה שונה מהותית מזו של בני משפחה. הלחימה המשותפת יוצרת תחושת אחווה ולכידות עמוקה, ולכן אובדן חבר ליחידה נחווה כאובדן חלק מהזהות האישית והקבוצתית (Rubin et al., 2024). כאשר החבר נעדר מהאירוע, כמו במקרה של מ’, מתווספים רגשי אשמה (“Survivor Guilt”) ותחושת ניתוק, שעלולים להעצים את הסיכון להתפתחות PTSD ואבל טראומטי (Wen et al., 2024).
ב. השפעות נפשיות – אבל טראומטי ו-PTSD
מחקרים עדכניים מראים כי אבל טראומטי בעקבות אובדן פתאומי ואלים של חברים ליחידה מגביר את הסיכון להופעת תסמיני PTSD, דיכאון וחרדה, במיוחד כאשר אין תמיכה חברתית מספקת (Wen et al., 2024). תחושות של בדידות, חוסר שייכות וניתוק מהמעגל החברתי-צבאי, כפי שחווה מ’, מהוות גורמי סיכון משמעותיים להחמרת התסמינים (Kristensen et al., 2024).
מענים נפשיים ייחודיים לחברים שכולים
תמיכה חברתית וקבוצתית
תמיכה חברתית מצד חברים ליחידה, מפקדים ועמיתים לשירות מהווה גורם מגן מרכזי בהתמודדות עם שכול טראומטי. מענים קבוצתיים, כגון קבוצות שיח, טקסי זיכרון משותפים ופרויקטים של הנצחה פעילה, מסייעים בעיבוד האובדן, מפחיתים תחושת בדידות ותורמים לאינטגרציה מחודשת של החבר השכול (Kristensen et al., 2024).
התערבות מוקדמת וזיהוי סימני סכנה
מחקר עדכני מדגיש את חשיבות ההתערבות המוקדמת – זיהוי רגשי אשמה, בדידות או הימנעות, ומתן כלים לעיבוד רגשי כצעד קריטי למניעת התפתחות PTSD ממושך (Wen et al., 2024).
בנוסף, יש להנגיש מענים גם לחיילים שנפגעו פיזית או נותקו מהיחידה, כמו מ’, ולהציע להם מסגרות שיח דיסקרטיות ומותאמות.
מענים ייעודיים לעומת מענים למשפחות שכולות
בעוד שמשפחות שכולות זוכות לליווי פרטני ומשפחתי, מענים לחברים מתמקדים בשיח קבוצתי, עיבוד משותף של החוויה, ושימור תחושת השייכות. מחקר ישראלי עדכני מראה כי מענים קבוצתיים יעילים במיוחד במניעת התפתחות תגובות אבל פתולוגיות בקרב חברים ליחידה (Rubin et al., 2024).
סיכום
ההתמודדות של חברים לנשק עם שכול צבאי מורכבת משילוב של אובדן אישי וקבוצתי, רגשי אשמה, ותחושת ניתוק. מענים נפשיים ייחודיים – בדגש על תמיכה קבוצתית, התערבות מוקדמת והנגשת מענים לחיילים מנותקים מהיחידה – חיוניים למניעת PTSD ואבל טראומטי. שילוב סיפורו של מ’ מדגיש את הצורך להעמיק את ההבנה והטיפול בחוויית השכול החברתי בצה”ל.
———————
ביבליוגרפיה
- Kristensen, P., Weisæth, L., & Heir, T. (2024). Traumatic loss: a systematic review of potential risk and protective factors. European Journal of Psychotraumatology, 15(1), 2371762. https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/20008066.2024.2371762
- Wen, J., et al. (2024). Bidirectional associations between prolonged grief symptoms and depressive, posttraumatic stress, and anxiety symptoms: A longitudinal study. Frontiers in Psychiatry. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11629839/
- Rubin, S. S., et al. (2024). Latent classes of acute grief reactions in the shadow of collective trauma: The October 7th 2023 Hamas attack. Psychiatry Research, 337, 115934. https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0165178124006164
