“לא טוב היות האדם לְבדו”. מהותו וטבעו של האדם הוא הקשר האנושי שבא לידי ביטוי בשיא עוצמתו בקשר הנישואין. שיטת האימאגו ידועה ברחבי העולם כשיטה המצמיחה את הקשר הזוגי על ידי ההבנה שבכל אחד מבני הזוג הם טמון הכוח לריפוי פצעי העבר של זולתו, ומתוך התפיסה שכל קונפליקט הוא הזדמנות לצמיחה. יסודות הגישה שפותחה ע”י דר’ הארוויל הנדריקס מושתתים על ההבנה כי כבני אדם אנו בנויים להיות בקשר: נולדנו לקשר, בקשר נפצענו ובקשר נירפא. על המסע שיכול לשנות את חיי הנישואין שלכם – במאמר הבא.
פירוש המילה אימאגו הוא “דימוי”. לכל אדם יש דימוי המורכב מצירוף התכונות של הדמויות החשובות שטיפלו בו בראשית ילדותו. לקראת בניית קשר נישואין, אנו נחפש, במידה רבה, את התאמתו של בן הזוג המיועד לאותו ה”דימוי”. החיפוש אחר האדם שיתאים לדימוי הוא הצורך הטבוע בנו לרפא פצעי ילדות, כך שלמעשה אנו “בוראים” מחדש את הסביבה הרגשית של תקופת הילדות בתנאים אחרים, במקום אחר ובזמן אחר, כך שנפתחת אפשרות לריפוי ושינוי.
טיפול על פי גישה זו שם דגש על המרחב שקיים בין שני בני הזוג, מתוך ההבנה כי היחסים הזוגיים מתקיימים במרחב שבין בני הזוג ולא בתוכם. זהו מרחב היחסים בו מתקיים הקשר.
השינוי אליו חותר הטיפול הוא פיתוח המודעות ותשומת הלב למרחב, מאחר שכשאין מודעות, בני הזוג נוטים לזהם אותו אוטומאטית על ידי-ביקורת, ציניות, האשמה ובוז. במצב זה המרחב הזוגי הופך להיות מסוכן וכתוצאה מכך בן הזוג נראה כאויב ולא כשותף לחיים.
במצב סיכון במרחב הזוגי, יש שיגיבו בצורה מוחצנת – הם יכבירו מילים, ירימו קולם, יפגינו כעס מוחצן בשפה הורבלית ובשפת הגוף, ויש שיהיו מופנמים יותר – יסתגרו, יתכווצו ויקפאו תוך שתיקה והתכנסות.
שני סגנונות התגובה וההתנהגות “מזהמים” את המרחב בו חי הזוג וצאצאיו. מרחב זה הוא מגרש המשחקים של הילדים, וכשהמרחב מזוהם, מורעל ומסוכן אף הילדים ניזונים מחומריו הרעילים.
“חומרים רעילים” אלו הם פועל יוצא של זלזול, התגוננות, הסתגרות וביקורתיות אשר הם ארבעת המנבאים הקטלניים של כשלון הנישואין (גוטמן).
אחד השינויים המרכזיים אליהם יחתור הטיפול בשיטת האימאגו, הוא טיהור ודישון המרחב הזוגי על ידי הפסקה של בקורת והאשמות, הגברת אמירות חיוביות של הערכה, לקיחת אחריות על החלק של כל אחד בקושי הזוגי ועל ידי פיתוח האמפתיה והחמלה. תהליך זה של דישון המרחב הזוגי יתרום לחוויה מתעצמת של ביטחון בקשר ויקדם את בני הזוג לוותר על ההגנות ולבטא את עצמם באותנטיות, עם האמת הפנימית שלהם וללא פחד.
הטיפול, אם כן, מחולל שינוי על ידי פיתוח המודעות למרחב הזוגי, לקיחת אחריות על טיהורו ודישונו באמירות והתנהגויות מזינות והתייחסות אל המרחב הזוגי כאל מרחב בעל משמעות עמוקה.
דר’ הארוויל הנדריקס (Hendrix, 1988 ), יועץ נישואין אשר פיתח את שיטת האימאגו, עיצב את כלי הדיאלוג כמיומנות חיונית העונה על הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של שני בני הזוג. צרכים אלו, שבדרך כלל מסופקים חלקית בילדות, מקבלים הזדמנות נוספת לקבל מענה בבגרותנו באמצעות בן הזוג.
הדיאלוג ההתכוונותי המהווה מיומנות בסיסית ומרכזית בתראפיית האימאגו כולל בתוכו שלושה חלקים: שיקוף, אישוש ואמפאתיה. דיאלוג זה, מעצים את תהליך הריפוי ההדדי ומסייע בניקוי המרחב הזוגי באמצעותו חווים בני הזוג תחושה מועצמת של העצמי ושל הקשר.
השינוי בחוויית ותפיסת הקשר הזוגי מתאפשר בהדרגה תודות לכך שבמצב בו האחד משקף את הזולת, צולל לתוך עולמו ורואה אותו ואת רגשותיו מתוך עיניו, מושגת ההבנה שאני אינני אתה, כך שה”אני” וה”לא אני” מתקיימים בו זמנית.
ככל שבני הזוג יהיו קשובים זה לזו, כך יחושו באופן בהיר וחד יותר את מצבו הפנימי של בן זוגם. זאת בניגוד למצב בו בן הזוג מתכנס בעצמו ובמצוקותיו ובכך “הורג” את היכולת שלו לגלות אמפטיה וחמלה לבן זוגו. כלומר, כשאדם שקוע בעצמו, יכולתו לכוונן את עצמו לזולתו נפגעת ומחניקה את ההבנה הרגשית. הקשבה מלאה ממקסמת את תשומת הלב ומטפחת הבנה רגשית עמוקה לבן הזוג ולצרכיו. הנדריקס טוען כי אובדן האמפתיה הוא האובדן הגדול מכולם.
בפסיכולוגיה העכשווית המילה אמפאתיה משמשת בשלושה מובנים: לדעת את רגשות הזולת, להרגיש את רגשותיו ולהגיב בחמלה למצוקתו.
כך מתקיים הרצף של אני מבחין בך ומרגיש אותך, ולכן פועל כדי לעזור לך. קיום רצף זה מעניק את החוויה של “להרגיש מורגש” – תחושה ברורה שהאחר יודע מה אנו מרגישים והוא מכיר אותנו.
על ידי האמפתיה, מושגת הנבדלות והמובחנות של כל אחד מבני הזוג (הדיפרנציאציה), במקום הסימביוזה הרגשית אשר מהווה את ה”דלק” למאבק הכוחות, ועל פי מילותיו של הנדריקס: “באמצעות הדיאלוג לומדים לראות שבמערכת היחסים ישנם שניים ולא אחד”. בני הזוג לומדים לראות שלאחר יש צרכים אחרים, ערכים אחרים, וכך מתחולל שינוי במערכת היחסים הזוגית.
בטיפול, נשתמש במטאפורת הגשר שמחבר בין שני עולמותיהם של שני בני הזוג. כדי להיות חלק אמיתי זה בעולמה של זו, יש להשאיר מאחור את כל המחשבות, הרגשות וההבנות ששייכים לעולמו של אחד מבני הזוג כדי שיוכל לנחות בעולמו של בת זוגו בנוכחות מלאה, בלב פתוח ויוכל להתבונן בנופים ישנים עם עיניים חדשות. כשמזמינים את בן הזוג לביקור והוא עוזב מאחור את השיפוטיות והכעס, מתוך התכווננות להקשיב ולהיות נוכח במלואו עבור בת הזוג, מתחיל להיווצר שינוי וריפוי.
הביקור בעולמו של בן הזוג פותח את האפשרות לבקר במחוזות חדשים שלא היו במודעות. כשמבקרים בעולם האחר מבינים מה השתבש בדרך ועל ידי הבנה זו הבעיה תתפוגג .
הפילוסוף היהודי מרטין בובר גרס כי “החיים בכללותם גלומים במפגש”. חציית הגשר מעולם לעולם מאפשרת את אותו מפגש חיים אמיתי עם העיניים, האוזניים והלב, מפגש אשר מרגיע את בני הזוג ומאפשר להם להיפגש מהות מול מהות ולזנוח את ההתנהגויות ההישרדותיות של תקיפה, בריחה או קיפאון.
ביישום עקרונות הגישה, כל תסכול, בעיה וקונפליקט הם הזמנה לצמיחה וחלק מריפוי שצריך לעבור, ואלו יעזרו לבני הזוג לגדול ולהתבגר. הריקוד ההישרדותי בתוך שדה הקרב הזוגי שכלל שיפוטיות, התגוננויות ציניות וביקורתיות, מוחלף בריקוד החיים האמיתי שמעז להביא פגיעות, הקשבה, חמלה ואמפאתיה.
גישה זו גורסת כי הנישואים הם מסע אשר מימוש הפוטנציאל שבהם אינו תלוי במציאת בן הזוג המושלם, אלא בנכונות בני הזוג להיפגש עם החלקים הסמויים של עצמם. השאלה שצריכה להישאל היא לא מי בן הזוג הנכון עבורי, אלא איך אני אהיה בת הזוג הנכונה, וההיפך. דווקא חוסר ההתאמה בין בני הזוג טומן בחובו את האפשרות לשלמות, ריפוי וגדילה.
לגישה טיפולית זו יש אישושים רבים מתחום מדעי המוח. מדע המוח גילה כי אנחנו מחווטים לקשר. מוחנו נמשך לחיבור אינטימי של מוח עם מוח בכל מפגש עם הזולת. במפגש שכזה מתקיים גשר עצבי המשפיע ומושפע ממוחו של האחר ומכאן מתרחש מעין ריקוד אמוציונאלי.
ככל שמתגבר החיבור הרגשי עם האחר, כך מתעצם הכוח ההדדי המופעל. כלומר, ליחסים מספקים יש השפעה חיובית על הבריאות (הפרשת אוקסיטוצין), ואילו יחסים הגורמים למצוקה פועלים כארס (הפרשת קורטיזול) החודר לגוף ומוביל לעלייה חדה ברמת הורמוני הסטרס.
יחסים פוגעים בהתמדה או יחסים מזינים ומחזקים עם בן זוג שנמצאים במחיצתו משך שנים בתדירות גבוהה, יכולים לעצב את המוח מחדש. כלומר, לטיפול כוח לשנות ולרפא בני זוג גם ברמה העצבית הביולוגית.יחסים הרמוניים דומים לויטמינים רגשיים בעלי פוטנציאל להזנה ולחיזוק ביום יום.
לסיכום-
תראפיית היחסים של שיטת האימאגו מציעה לזוגות מסע להשבת הביטחון במרחב הזוגי. דרך הדיאלוג מושג ריפוי רגשי הדדי, הבנה אמפטית ואינטימיות רגשית. מסע זה כולל בתוכו מעבר מתגובתיות לזוגיות מודעת והופך יחסים מודעים להתנסות ומסלול שיש בו צמיחה רגשית ורחנית.
———————————–
בבליוגרפיה
-בובר מרטין 1980 “אני ואתה”
-דניאל גולמן,2007 ” אינטליגנציה חברתית”
-הרוויל הנדריקס,1992 “לבסוף מוצאים אהבה ” .
Gottman J.m 1988-
