בדידות היא תופעה חברתית רווחת ונפוצה הרבה יותר מכפי שבדרך כלל חושבים. לא סתם היא קיבלה את ההגדרה “מגיפה נסתרת” עקב מימדיה הגדולים מחד, והיותה נסתרת מהעין מאידך. מעניין שדווקא בעידן המודרני המשופע לכאורה בקשרים חברתיים דיגיטליים, תופעת הבדידות רק הולכת וגדלה.
בדידות מופיעה בקרב כלל שכבות הגיל מילדות ועד זקנה ובכל רבדי החברה. בבריטניה הוקם לאחרונה משרד חדש: משרד לענייני בדידות, זאת מתוך הכרה שמדובר בתופעה חברתית מדאיגה ומזיקה שיש לגבש עבורה מדיניות ממשלתית מקיפה.
הגדרה
בדידות מוגדרת כפער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל. היא מומשגת כתופעה סובייקטיבית וכתוצר של תהליך הערכה של הקשרים החברתיים העומדים לרשותו של האדם, שביעות רצון נמוכה מהם בשל מספרם או איכותם, וכן פער בתפיסה בין הרצוי למצוי בתחום זה. כך שאדם יכול לחוש בדידות גם אם הינו בעל קשרים רבים, אך מעטים בעיניו, או כאלו שאינם עמוקים דיים.
ישנה התייחסות מחקרית לבדידות על ציר הזמן:
בדידות כרונית מוגדרת כמצב בו חוסר שביעות הרצון מהקשרים החברתיים נמשך שנתיים ומעלה.
בדידות זמנית או מצבית: בדידות הנגרמת בשל משבר או מעבר התפתחותי צפוי, שגרם לשינוי ברשת החברתית. לפני ואחרי מצב זה, אנשים מפתחים קשרים חברתיים טובים ומשביעי רצון.
נתונים
60% מהצעירים הבריטיים חווים בדידות, בעיקר בגילאים שבין 18-34, אפילו יותר מאשר אנשים מעל גיל 55. 5-7% מקרב הבוגרים חשים בדידות קבועה (1).
בארץ, לפי מחקרים שונים, בין % 47- % 36.5 בקרב בני 65 ומעלה הינם בודדים, ומי שחי לבד מדווח על בדידות יותר מאשר אנשים החיים בזוגיות. מבחינה מגדרית, 44.8% נשים מדווחות על בדידות, לעומת 26% גברים.
כנס ועידת הרווחה הרביעי שהתקיים השנה בת”א, עסק רובו ככולו בבדידות, ובו דווח על נתון מדהים – 60% מבני הנוער בארץ חווים בדידות (2).
נתון מעניין נוסף שנמצא הוא שבקרב האוכלוסייה החרדית, מדד הבדידות נמוך בכמחצית לעומת הקבוצות האחרות באוכלוסייה (3). זאת בשל הון חברתי גבוה המורכב, בין השאר, מקשרים חברתיים (לא וירטואליים) רבים ומערכת תמיכה חברתית חזקה.
גורמים
אחד הגורמים לבדידות, הוא הגורם האישיותי: בדידות כרונית היא תוצר של קושי ברקימת קשרים משמעותיים על פני זמן. נמצא כי אנשים בודדים ניגשים לאינטראקציות חברתיות מתוך עמדה צינית. הם רואים את עצמם ואת זולתם באופן שלילי, ונוטים יותר לצפות לדחייה מצד אחרים. הם נוטים יותר להאשים את עצמם בכישלונות חברתיים ולאמץ התנהגויות שיגבירו את הסיכון לדחייה חברתית. הדחייה החברתית מגבירה את הבדידות וחוזר חלילה, כך שנוצר מעגל שלילי בו בדידות ודחייה חברתית מזינים זה את זה.
חוקרים (Hawkley el al 2010) הציעו מודל בדידות, המדגיש כי חוויה של בדידות נחווית כאיום לאדם, ועל כן אנשים בודדים נוטים להיות דרוכים ורגישים מאד לאיומים סביבתיים חברתיים (5). הדריכות מביאה להטיות קוגניטיביות המתבטאות בנטייה לתפיסת העולם כמקום מאיים, ולציפייה וזכירה של יותר אינטראקציות שליליות. עמדה זאת מביאה פעמים רבות ל’נבואה שמגשימה את עצמה’, כך שהאדם הבודד אכן חווה יותר אינטראקציות שליליות וחש בודד יותר. לעמדה זאת, נלווים רגשות של עוינות, פסימיות, לחץ, חרדה ופגיעה בערך העצמי.
כיום, בדידות נחשבת למבנה ביולוגי שבדומה לתחושות פיסיות כרעב צמא וכאב, מהווה רמז פנימי שמפעיל התנהגות שמטרתה למנוע פגיעה באדם. כפי שרעב גורם לחפש מזון וכאב גורם להימנע מחשיפה לגירוי המכאיב, כך תחושת הבדידות, מכוונת אותנו לתור אחר אינטראקציות חברתיות חיוניות ולהימנע מאינטראקציות בלתי מספקות.
השלכות
נמצא כי אנשים בודדים סובלים יותר ממגוון בעיות בריאותיות: כאבים כרונים, עייפות, איכות שינה ירודה, פגיעה באיזון הורמונאלי, מערכת חיסון חלשה ועוד. בוגרים שחוו בידוד חברתי בילדותם, היו פגיעים יותר למחלות לב, השמנת יתר, לחץ דם וכולסטרול גבוהים. עוד נמצא כי בודדים היו בסיכון גבוה יותר להידרדרות קוגניטיבית, דמנציה ואלצהיימר בגילאים מבוגרים.
מבחינה נפשית, בדידות קשורה לפגיעות קוגניטיבית, תחושת מצוקה, סימפטומים דיכאוניים, מחשבות והתנהגות אובדניים. חוקרים רבים קושרים בין דיכאון לבדידות.
במחקר שהשווה בין 3 קבוצות מבוגרים: בודדים כרוניים, בודדים בשל מצב זמני ואנשים לא בודדים, נמצא כי מבחינה בריאותית הבודדים הכרוניים חולים יותר, נמצאים במצב סיכון גבוה יותר לתמותה, ומחציתם סובלים ממגבלה אחת לפחות בפעילות יומיומית אינסטרומנטאלית, לעומת רבע מאלו החווים בדידות זמנית. מבחינה נפשית, מצבם גרוע באופן מובהק. רמת הדיכאון גבוהה יותר משמעותית, ו 40% מהם אינם נשואים, לעומת 16% בלבד מאלו הבודדים באופן זמני (6).
דרכי התמודדות
לנוכח השפעותיה הרבות של הבדידות, פותחו ונעשו ברחבי העולם תכניות רבות במטרה להפחית מצבי בדידות והחל משנות ה -30 נעשו מחקרים רבים שבחנו את יעילותן.
נמצא כי ההתערבויות היעילות ביותר מתמקדות בדרך כלל באחד מתוך ארבעה היבטים מרכזיים: שיפור מיומנויות חברתיות, הרחבת התמיכה החברתית, הרחבת ההזדמנויות לקיום אינטראקציות חברתיות והתייחסות לקוגניציות חברתיות לקויות.
ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם המלצות הועדה הבין משרדית בהשתתפות כלל הגורמים המטפלים בקשישים ציבוריים ופרטיים כאחד, שבדקה את נושא המענים לבדידות בקרב קשישים.
מבין 150 תוכניות ההתערבות שנועדו להפחית בדידות בקרב זקנים, צעירים וילדים במדינות שונות, נותחו לעומק 50 תוכניות.
המחקר מצא שתכניות שנקטו באסטרטגיה של שינוי דפוסי התנהגות בלתי מסתגלת מבחינה חברתית הינן היעילות ביותר בהפחתת תחושות בדידות. בנוסף נמצא כי תוכניות שמעודדות אינטראקציות חברתיות כחלק מובנה שלהן, אפקטיביות יותר.
לעומת זאת, “קיבוץ זקנים בודדים למקום אחד לא בהכרח יעודד פיתוח יחסי ידידות ביניהם משום שדפוסי ההתנהגות והמחשבה שאנשים בודדים מביאים איתם לסיטואציה אינם מעודדים מלכתחילה התקרבות בין אישית” (מתוך דו”ח הועדה לבחינת דרכי התמודדות עם בדידות בקרב אנשים זקנים).
לאור זאת הציעה הועדה, לפתח תכניות בעלות שבעה מדדים, ארבעה מהן אלו תוכניות המעדיפות פעילות קבוצתית, המכוונות לטיפוח יכולות ליצירת קשרים חברתיים וכן מותאמות תרבותית לקבוצות ספציפיות.
כיום, רוב התוכניות והמענים החברתיים מתמקדים בעיקר בקשישים, מכיוון שעד השנים האחרונות נהוג היה לחשוב שבעיקר קשישים סובלים מבדידות.
קיימות גם מסגרות חברתיות ייעודיות או משולבות לבעלי צרכים מיוחדים וכאלו הסובלים מליקויי תקשורת או בעיות נפשיות, כמו גם לבעלי מאפיינים וקשיים ספציפיים הזקוקים למסגרת השתייכות מותאמת.
בשנים האחרונות החלו לקום יותר ויותר מסגרות לצעירים נורמטיביים רגילים – מרכזי צעירים, מתוך הבנה כי בעידן של ניכור חברתי, גם הם צריכים מסגרת חברתית כלשהי להשתייך אליה.
בקרב דתיים ודתיים מסורתיים, ישנן יוזמות רבות שמטרתן יצירת מצע עליו יכולות לנבוט הכרויות למטרת נישואין באווירה מותאמת לציבור, אך מסגרות חברתיות הנותנות מענה לצורך הפשוט בקשר חברתי כלשהו, כמעט ולא קיימות.
היכולת ליצור קשרים חברתיים משפיעה גם על תהליך בניית קשר זוגי. דפוסי התנהגות מסתגלים מבחינה חברתית ומיומנויות חברתיות טובות ישפיעו על היכולת ליצור קשר רגשי עמוק ויהפכו את שלב ההיכרות ובניית הקשר לתהליך נעים ומיטיב. יכולות אלה נרכשות בדרך כלל בשלב המוקדם יותר בחיים, אך יש כאלו שלא רכשו מיומנויות אלה ולכן יתקשו בכך.
בדומה לקשישים, שלא מצאו מענה לבדידותם מעצם הימצאותם הפיזית יחד, גם אנשים המתקשים ליצור קשרים חברתיים או לשמר אותם בשל מיומנויות חברתיות לוקה בחסר, לא יפיקו תועלת מפגישות זוגיות ללא מתן מענה הולם לקשיים שמובילים אותם לבדידות חברתית. היכולת להיתרם ממפגשים קיימת, כשאדם אינו סובל מחרדה חברתית, ביישנות או מעצורים ועכבות המחבלים ביכולתו ליזום וליצור קשר.
סיכום
בדידות חברתית לא חייבת להיות גזרת גורל. קשיים מתמשכים בתחום זה מגיל ילדות לא יפתרו עם הזמן. במקרה הזה, הזמן אינו מרפא אלא מקבע את הבעיה ומחריף אותה. טיפול פרטני מאפשר לעבוד על ההטיות הקוגניטיביות והעמדות הלא אדפטיביות שמשמרות מצב זה. יחד עם זאת, הניסיון הטיפולי מעיד שקיימת תועלת רבה יותר בעבודה קבוצתית שבה מתבטאים ביתר שאת דפוסי ההתנהגות הלקויים והעדר המיומנויות החברתיות. עם הזיהוי ההבנה וההתנסות, יכולה להיפתח בהדרגה הדלת לשינוי.
שירלי קורין היא עובדת סוציאלית, מטפלת ב בטראומה, פגיעות במשפחה, הפרעות חרדה, דיכאון, התמכרויות, קשיים חברתיים, הערכה עצמית נמוכה, אובדן ואבל. שירלי הקימה ויזמה את מיזם חבר’ה –
קבוצות חברתיות. לפרטים נוספים ניתן לפנות לכותבת: שירלי קורין skorin@walla.co.il 050-6998715
—————————————————–
מקורות:
- דו”ח הועדה לבחינת דרכי התמודדות עם בדידות בקרב אנשים זקנים, דרור רותם, 2014
- כנס ועידת הרווחה ה 4 2018 בנושא בדידות. מתוך ההרצאה “כיצד חווים בני נוער בדידות ומה ההשלכות”.
- הקשר בין הון חברתי לבריאות בקרב חרדים. דוב צ’רניחובסקי חן שרוני. מרכז טאוב
- על הבדידות: סקירת ממצאים מחקרים, מתוך פסיכו אקטואליה, גיליון ינואר 2014 עמ’ 47-51
http://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/psycho_1_14.pdf
- Loneliness matters: A theoretical and empirical review of consequences and mechanisms. Hawkley, Louise C.; Cacioppo, John T. Annals of Behavioral Medicine, Vol 40(2), Oct 2010, 218-227.
- שיוביץ-עזרא, ש’ (2011) בדידות לעת זקנה: בחינת התופעה בישראל ובארצות הברית. חברה ורווחה, ל”א (1) 91-111.
