וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם….
פירש רש״י: בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד כ׳ שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדיים.
הקשה רבינו בחיי, לכאורה מה חטאו קטנים המוטלים בעריסה ומה פשעו הטף, שיהיו בכלל העונש, והשם הצדיק לא יעשה עוולה?
אמר רבי חיים זייצ׳יק זצ״ל, חמורה היא המחלוקת, ונפוצה ומתפזרת באוויר, ואותם נגיפים וחיידקים פוגעים אף ביונקי שדים המוטלים בעריסה, נושמים זאת לתוכם ונשתרש בהם אף ללא ידיעתם, וכאשר יגדלו יתעורר בהם אותו שורש רע ויתגלו כל הפגמים שנחקקו בנשמותיהם.
מוצאים אנו עוד דברי חז״ל עד כמה חמורה היא המחלוקת, דהנה, אף מחט קטנה שהייתה שאולה ביד ישראל מידם, נבלעה עמהם. וכל כך למה?
כתוב בספורנו: “שלא יזכו שייהנו הצדיקים בעמלם” – עד כדי כך חמור עוון המחלוקת שאפילו ממונם אין ראוי לצדיקים להנות מהם.
בבריאת העולם בכל יום נאמר “כי טוב”, לבד מיום השני שלא נאמר בו “כי טוב”, למה? אמר ר׳ חנינא שבו נבראת המחלוקת! איזה מחלוקת, הרקיע שהוא מחיצה המבדלת ומפרידה בין המים העליונים לתחתונים נברא באותו יום. אמר ר׳ טביומי, אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו של עולם אין בזה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבבו ולקלקולו על אחת כמה וכמה. (ב״ר ד).
אמר האר״י ז״ל (לקוטי יהודה) על הפסוק “כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם”, דהנה אמרו חז״ל (זוהר חדש) שאלו מלאכי השרת את הקב״ה בשעת החורבן, רבש״ע כתבת בתורתך “ושפך את דמו וכסהו בעפר”, וכאן בחורבן הבית כתוב “שפכו דמם כמים” (תהלים פד). כתבת בתורתך “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד” (ויקרא כב), וכאן כתוב “הבנים נשחטים”, אמר להם הקב״ה: כלום יש שלום בעולם, הואיל ואין שלום אין כלום, ע״כ המדרש.
וזה רמזה התורה “כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם” – היינו כשתתפלא על משפטו של הקב״ה איך מבדיל בין דם לדם, שבבהמה אמר “ושפך את דמו וכסהו בעפר”, וכאן עושה ההיפך “שפכו דמם כמים” ללא רחמנות. “בין דין לדין” – היינו בין דין שנאמר אצל בהמה “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד” לנהוג ברחמנות, וכאן הבנים נשחטים עם אמותיהם יחד.
התשובה לזה “דברי ריבות בשעריך” – המריבות והעדר השלום שיש בעם, גורמים לסלק את מידת הרחמים ולהביא עליהם צרות וייסורים. ומסיימת התורה “וקמת ועלית אל המקום” כלומר העצה היא לעלות לירושלים עיר שחוברה לה יחדיו, ששם נעשו כל ישראל חברים, ע״י התורה שמאחדת ומתווכת השלום ביניהם ..
כתב הגר״ח פלאג׳י (בספרו תוספת חיים) אני הגבר ראתה עיני מיום שעמדתי על דעתי, כי כל איש ואשה משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר שהיו ביניהם מחלוקת לא יצאו נקיים הב׳ כיתות, ונלקו בין בגופן בין בממונם ר״ל. ומי שיש לו דעת יעמיק מאד בזה, ולעולם יהיה מוותר משלו בין בנופו בין בממונו בין בכבודו, ויצא הפסדו בשכרו, שיהיה לו שכר טוב בעוה״ז ובעוה״ב, מסיבת היותו “אוהב שלום ורודף שלום”.
ובספר פני דוד למרן החיד”א זצ”ל (פ’ משפטים) כתב, דבר נורא שבעוון המחלוקת נזק גדול בא לעולם או שח”ו יהיה פטירה של צדיק, או איבוד ממון, או איבוד לימוד התורה, ואלו בני אדם שהשתתפו במחלוקת וגרמו ממילא לכל הדברים האלו אף כי הם לא שיערו בנזקים הללו, שלם ישלם המבעיר את הבערה שני תשלומים ישלמו הן על רוע מעשיהם והן על הדברים שנגרם ממעשיהם. (מספר אוצרות התורה לרב אליהו חיים כהן)
נמצאים אנחנו בימים מופלאים ביותר, ניסים ונפלאות עושה ה’ עימנו אל לנו להיכנס בצל צילו של מחלוקת, אלא עלינו להרבות שלום אהבה ואחוה ורעות, בכדי להמשיך עלינו עוד ניסים וישועות. אכי”ר.
