בין מודעות לדבקות (חיבור והתמדה)

כולנו מכירים את הדחיינות – הפער הכואב בין הרצון (הכוונה) לבין המעשה (הביצוע). במאמר זה, נצלול מעט לעומק העולם הפסיכודינמי של הנפש ונדגים כיצד עקרונות מהפסיכולוגיה היהודית, ובפרט במודל ASD, באים לידי ביטוי בהתמודדות זו.

מהי מודעות ומה תפקידה בחיבור שלנו?

מודעות היא החוויה הסובייקטיבית של קיום, חווית ה”אני” המקיפה את התפיסה העצמית. זוהי היכולת להכיר ולדעת מה מתרחש בתוכנו (רגשות, מחשבות, דחפים) ומה מתרחש בסביבתנו החיצונית. בפסיכולוגיה הדינמית, המודעות היא קצה הקרחון של הנפש, כשמתחתיה נמצאים התכנים הלא-מודעים המניעים את ההתנהגות. נקודה זו חושפת מצב שבו יש לנו סודות כלפי עצמנו, והיכולת לחשוף סודות אלו היא השלב הקריטי להבין תהליכי עצירה לא מובנים בדבקות (התמדה) שלנו אל עבר מטרות. כשאדם אינו מודע, הוא אינו מחובר לעצמי האמיתי שלו.

הגישה אל הלא-מודע

המודעות בזרימתה הטבעית כמעט ולא מאפשרת חשיפה של תכנים נסתרים אלו. בתהליכי עומק וטיפול תת הכרתי כגון היפנוזה נעשית חשיפה, אך כאשר המטופל יתעורר, המידע יודחק חזרה לתת המודע ולא יהיה נגיש לתהליכי עיבוד. לכן אנו זקוקים לנקודת אמצע שמאפשרת מעין “היפנוזה” – מצד אחד לא גונבת בעלות על המידע, ומצד שני מאפשרת לחמוק מהמודעות העקשנית. כלי מרכזי בכך הוא אסוציאציות חופשיות, כפי שהובא לראשונה על ידי פרויד. זהו ביטוי לתנועה נפשית ספונטנית המאפשרת לתוכן לא מודע לזרום החוצה, תוך שהוא חומק משומרי מערכות ההגנה הפסיכולוגיות. חז”ל מלמדים אותנו את עקרון “סוד סופן נעוץ בתחילתן”: דווקא הסוף, הדרגה הכי נמוכה (דברים שנאמרים בלי חשיבה, ספונטניים, ואפילו בצחוק), קשורה למקום הכי עמוק בנפש, וכשנקלף את “השטות” שבהם, נגלה סודות קריטיים על עצמנו.

דחיינות – הגדרה מחודשת

דחיינות היא לא עצלנות. היא אסטרטגיה רגשית מורכבת. היא הימנעות, בדרך כלל לא מודעת, ממשימה המעוררת חרדה או רגשות שליליים כגון פחד מכישלון, פחד משיפוט, פרפקציוניזם או הערכה עצמית נמוכה. כאשר מגדירים דחיינות כעצלנות, נוצרת סביבה מאשימה (פנימית או חיצונית). תחושות האשמה הופכות את ההימנעות לכלי מחזק הרבה יותר, ונוצר מעגל קסמים בעייתי. האשמה מגבירה ריקנות ופגיעה בדימוי העצמי, והמפגש עם המשימה הופך לגורם חרדה גבוה יותר. אז כלי ההימנעות (דחיינות) הופך ל”מושיע” יותר, חזק יותר, ולמעשה למשהו שקשה מאוד לעצור אותו, כמעט כמו התמכרות. הרווח המשני בדחיינות הוא שדחיית המשימה מספקת חיזוק מיידי (ויסות רגשי לקוי), המביא לסיומו של קונפליקט פנימי גלוי, אך גורמת לנזק לטווח הארוך.

הקבלה בין המבנה הטופוגרפי של פרויד (Freud, 1957 ) לבין תורת הבעש”ט (שניאורסון, תשמ”ו):

• איד: עיקר משכן הנפש הטבעית בלב (חמימות, יצרים ואימפולסים).
• אגו (פסיכולוגיית ה”אני”): השכל של הנפש הטבעית.
• סופר אגו: הנוגה שבנפש הטבעית, מקור טוב טבעי שקיים בנו. כאשר הוא לא מווסת, הוא מתבטא כמצפון עם דחף עלייה שיכול להוביל לאובססיות ואף לדחפים קשים יותר מתוך מצפון מוגזם.

המאבק הפנימי של הדחיין

הסופר-אגו (המצפון המופנם): עלול להיות ביקורתי מדי (“אם זה לא מושלם – עדיף לא לעשות בכלל”). לחץ זה מוביל לקיפאון.

האגו (המציאות והביצוע): נכנע לביקורת הנוקשה של הסופר-אגו ומחזק את החרדה במקום לגשר עליה, מה שמעורר תחושות קדומות של חוסר ערך, אובדן וניכור.

פשרה של אגו מוצלח היא איזון בין אידיאל (סופר) למציאות (אני). האידיאל הראוי אינו שלמות בתוצאה, אלא שלמות בהשקעה, תוך הפרדה בין ערך עצמי לתוצאה.

מודל השינוי A.S.D – שלושת השלבים לכל תהליך תיקון בנפש

A – Awareness – מודעות: זיהוי אובייקט מקור והכרה בדפוסים

S – Suspension – השהייה: עיכוב האוטומט, מצב סטאטי מרחף, מניעת תגובה, הזדהות מחדש, תגובה חלופית

D – Doing – הפנמה: הפנמת אובייקט חדש, תנועה ספונטנית

בנוגע לדחיינות, המודל מתבטא כך:

• מודעות: זיהוי ההתנהגות.
• הבדלה (מניעת תגובה והזדהות מחודשת): בחירת המשימה “הקלה ביותר” מבין המשימות שנדחות, לאימון של ביצוע מהיר, ועליה הדרגתית למשימה “הקלה” הבאה. אם ה”קלה” ביותר עדיין קשה, נעשה ניתוח מטלה, וכל יחידה תהווה המשימה “הקלה”. כלל חשוב: ככל שנשים בסל חוויות הצלחה מביצוע מהיר של משימה, הדבר יביא להכחדה של הדחיינות.
• ספונטניות/דינמיות (המתקה): פועלת בזמן באופן ספונטני, ולמעשה היא סימן לרכישה של ההתנהגות החדשה.

חיים בצל קונפליקט מולד ודבקות

הפסיכולוגיה היהודית מלמדת על קונפליקט מולד בנפש:

• תודעת הנפש הטבעית: הכוח שנמשך לנוחות מיידית.
• תודעת הנפש השכלית: הכוח שמאמין בתהליך ארוך.

הכרה בכוחות אלה והקונפליקט ביניהם היא הצעד הראשון לבחירה מודעת. השלב השני – מכנה משותף בין הנפש הטבעית שרוצה סיפוק ומענה מהיר לבין הזהות האמתית שלנו, המאמינה בתהליך, מתבטאת במציאת שילוב בין נוחות לבין מאמץ שיביא בסוף לתחושה טובה גבוה יותר. פיתוח שיתוף פעולה זה בנפש יוביל לכך שהצד הנמוך והיצרי ישתף פעולה, ואפילו יתחיל לאהוב את השינוי, וזהו בדיוק המושג “יתרון האור הבא מן החושך”.

סיכום המאמר והקשרו לדחיינות

המאמר מציג למעשה את הדחיינות באור אחר ולא כעצלות, כאסטרטגיה רגשית מורכבת. זהו מסגור מחדש שמטרתו למנוע שיפוטיות אשר מובילה לתחושות אשם, שמחריפות את הבעיה והופכות את ההימנעות לכלי מחזק יותר, המספק ויסות רגשי לקוי. המאבק הפנימי נעוץ לרוב בקונפליקט בין הסופר-אגו הביקורתי ,דורש שלמות, לבין כשל בתהליכי ההתמודדות פסיכולוגיים שמחזקים את החרדה. הפתרון מוצע דרך מודל השינוי A.S.D המשלב עקרונות פסיכודינמיים ויהודיים, שבמהותו מתאר מצב שתהליך תיקון אמתי כולל שלושה שלבים: מודעות, השהייה, וספונטניות. ראשית “השיקום”, מתחיל במודעות לקושי, המשכו הוא  תהליך של זיהוי ודחייה של תגובות שמחזקות את אותו דפוס לקוי, עד למצב בו אנו רכשנו את השינוי, כאשר הסימן לכך הוא שהדפוסים החדשים כבר מתרחשים באופן ספונטני.

———————————————-

מקורות

Freud, S. (1923/1961). The ego and the id. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The *standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 19). Hogarth Press

שניאורסון, ש. ז. (תשמ”ו). ספר התניא. הוצאת קה”ת