וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
במדרש רבה (פרשה כב סימן ז), על מה היו מדיינים, על מה התווכחו שני אחים שהיו לבדם בעולם עד כדי רציחה?
אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, זה אמר הקרקע שלי שאתה נמצא עליה, וזה אמר מה שאתה לובש שלי הוא!
זה אמר מה שאתה לובש שלי הוא חלוץ ופשוט בגדיך, וזה אמר הקרקע שלי פרח באויר, מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בהמ”ק, היך מה דאת אמר (מיכה ג) ציון שדה תחרש. מתוך כך “ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו”, עכ״ל.
מה כתוב בזה?
יש כאן לימוד על כוחות האדם, שהנה לקיין והבל לא היה חסר מאומה בעולם, זה לקח את כל כדור הארץ, וזה לקח את כל מה שיש על כדור הארץ, ומדוע הוא מבקש מאחיו חלוץ או פרח? מה אחיו מחסר ממנו בזה? ואמנם אינני יודע את כל הבנת העניין שהיה בזה, אך ניתן להבין מהפסוק שמונח כאן לימוד, שיתכן שיהיה לאדם כל מה שנצרך לו, ואפילו כל העולם שלו, הוא יחיד בעולם ויש לו את הכסף והזהב והיהלומים, או שיש לו את כל הקרקע, ועם כל זה חסר לו מפני שלשני גם כן יש, וטוען, מדוע אתה לובש בגד משלי או עומד על קרקע שלי!
אלא שכאן שלט היצר, קבעה תאוות הרכושנות. לשם סיפוק תאוה אין מחפשים שלום ופתרון, כי אם ריב ומדון. כך צצה פתאום “בעיה” שאינה קיימת, אך בושלה כעילה לריב. מדוע – מיתמם קין – צריך שתמיד נריב, לכל מקום שאני הולך, אתה בא, ולהיפך. “בוא, נחלק את העולם”.
היה זה חלק מתוכנית של רצח בדם קר, המצאת עילה לריב. כשהבל, בתמימותו, מסכים לכך, קובע קין חלוקה שכל עיקרה לא נועד לפתור בדרכי שלום בעיה ממשית קיימת, כי אם הצעה שבהכרח תגרור שרשרת סכסוכים נוספת: אני אטול את כל הקרקעות שבעולם, אתה – את המטלטלין. כבר ראינו שהצעה זו אינה אלא גושפנקא של חלוקה קיימת, אלא שאז נהגו אחוה זה בזה.
משנכנסה טינה בלב קין, משגובר היצר, התאוה, החשק – אין הסדר, אין אחוה, אין שלום, אין פתרון. הנה גם לכך הסכים הבל, אולי כדי למנוע ריב, אך קין שיצרו גובר, שתאוותו לרכוש מעבירתו על דעתו, מנצל את הצעתו לעילה נוספת לריב: “הקרקע שאתה עומד עליה – שלי היא, פרח באויר!” כל הגלובוס שלך, מדוע תרגז על שאחיך תופס ברגליו חצי מטר מרובע? לא, אין כאן מקום להגיון. היצר שולט, התאוה דורשת. כאן מתלקח גם הבל: “הבגדים שאתה לובש, מטלטלים הם ושלי הם, פשוט בגדיך! “מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו, ויהרגהו”.
זהו לימוד כדי שהאדם ידע מה הוא ומהו כוח מידותיו, והוא לימוד שמצד אחד האדם גבוה מרומם מאד, ומאידך הוא עלול להגיע לשפלות כזו.
לדעת ר’ יהושע דסכנין חלקו את הכל באופן שכל אחד לקח חצי מכדור הארץ וכן חברו, וכך חלקו גם במטלטלים, ומה שרבו עליו הוא על מקום בניית בית המקדש, שכל אחד טען בתחומי יבנה בית המקדש, עד שקם קין על הבל והרגו.
אין לנו מושג היכן רמוז דבר זה בפסוק, אך אלו הם דברי אלקים חיים. ולכאורה נראה מפשטות הדברים הכתובים כאן לימוד עבורנו, שאין לנו אפשרות להסתמך על עצמנו בכל מדרגה שהיא, וגם בדברים הגדולים והקדושים ביותר שייכת מריבה, שהרי מדובר על בניית בית המקדש, שזה אומר בתחומי יבנה בית המקדש, הוא שואף לזה ומוסר נפשו על כך שבתחומו יבנה בית המקדש, ובכל זאת קם והורג את אחיו!
ובפרט בנוגע לפגיעה באדם אחר צריך להיזהר מאד בהתייחסות לאנשים, כי בזה גם כשסבור שהוא הולך עם כוונה של לשם שמים, אין זה פשוט כלל אם באמת כוונתו לשם שמים, וגם במעשה שבדרגה הגבוהה ביותר של לשם שמים צריך להיזהר מהכוח המעורב שם, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא וייטול (לומר שהוא עושה לשם שמים ולכן מעשיו הם כדין), ויש להתבונן אולי אין זה במקום הנכון ובאופן הראוי ואינו על פי דרך התורה (ניט תורה׳דיק), אפשר להגיע לדברים חמורים, ולכן מאד צריך להיות זהיר בדברים האלו, וכפי שרואים שמריבה על מקום בניית בית המקדש גורמת לרציחת אח, שגם עסק בנין בית המקדש ובמסירות נפש שיהיה בתחומו עלול להיות עם כוח של רציחה.
כל אלו הם לימודים, ואינם כלימודים בעלמא, שיחת מוסר או אמירות בעלמא, אלא אלו הן הלכות, זה נכתב בתורה ללימוד של הלכה ולא רק כמידת חסידות. (מעובד ע”פ ספר מחשבת מוסר – ב ע’ 353 הרב שך. וע”פ ספר אמונות – תש״נ הרב ישראל הס ע’ 233)
