האגדה מספרת שבימי הביניים יצא שמו של צדיק שהלך לעולמו כמי שנחן בסגולות מרפא מופלאות. חולים ונכים שהתגוררו באזור נהגו לפקוד את קברו של הצדיק ונרפאו. באחד הערבים פרצו גנבים למקום, הרסו את הקבר ושדדו את עצמותיו. בבוקר המתין קהל רב של חולים בשערי האתר, אך השומרים עמדו אובדי עצות ללא מקור הריפוי שלהם. בצר להם החליטו השומרים לשמור את הדבר בסוד, כיסו את הקבר באבן חדשה, פתחו את השערים והניחו לקהל החולים והנכים להיכנס. לתדהמתם החולים המשיכו להירפא כבעבר.
בין אם מדובר בסיפור אמיתי או לא, המסקנה שעולה ממנו היא שרוב כוחו של הריפוי טמון במטופל עצמו, ולא רק באמצעים הפיזיים או המנטאליים בהם הוא משתמש. כלומר תהליך הריפוי נובע מהחולה ויש בכוחו להירפא אם הוא אכן יאמין בכך.
דווקא בעידן בו הרפואה המערבית הפכה כה משוכללת והיא מצליחה להתגבר על מחלות שונות ומשונות, גוברים הקולות שטוענים שמקור הריפוי אינו נמצא רק אצל הרופא או בתרופה הניתנת, אלא דווקא אצל המתרפא. עדויות רבות נמצאו לכך שאנשים שחלו במחלות דומות ונטלו את אותן התרופות, התרפאו ממחלתם בעוד שאחרים לא. כמו כן קיימות גם עדויות רבות אודות ריפוי ספונטני, בהם אנשים שחלו במחלה מסוימת, לעתים קשה ואף קטלנית, קמו ממיטת חוליים ללא שום הסבר או טיפול רפואי.
ספרים רבים נכתבו על חולים במחלת הסרטן שנרפאו תוך יישום שיטות מתחום הרוח והאמונה. ביניהם ספרה של לואיז היי “אתה יכול לרפא את חייך”, או הספר “המסע” מאת ברנדון בייס בהם מתעדות המחברות תהליך של ריפוי אישי מהמחלה באמצעות תהליך של עבודה רגשית, היגדים וחשיבה חיובית.
קשה להתעלם מכך שחולים רבים פונים יותר ויותר לשילוב טיפול מתחום הרגש והרוח לשם מציאת מזור למחלות פיזיות, ושיטות כגון מדיטציה, חשיבה חיובית, ציור וכתיבה אינטואיטיבית, תזונה טבעונית וכדומה נחשבות לגיטימיות גם בקופות החולים ובבתי החולים.
אז מה גורם לגופנו להירפא? האם יש אמת ברעיון שלחשיבה חיובית יש כוחות ריפוי וכיצד מנגנון זה פועל, ומהי דעתה של היהדות על ריפוי בכוח המחשבה?
אישור להשפעתה של החשיבה על הבריאות נמצא בתופעה המכונה “אפקט הפלסיבו”. פלסיבו היא תרופת דמי שניתנת לחולים ללא ידיעתם במסגרת קבוצות מחקר על תרופות ושיטות ריפוי חדישות. מחקרים מוכיחים מעל לכל ספק שתרופות דמי נמצאו אפקטיביות בתחומים שונים של הרפואה באחוזים ניכרים, ולא רק בתחום רפואת הנפש. בשנת 1955 פרסם חוקר בשם ו.ק. ביצ’ר מאמר פורץ דרך בשם “עוצמתה של תופעת הפלסיבו”, ובו תיאר כיצד מתוך 26 מחקרים שניתח, 32% מהחולים הגיבו לתרופות דמי. בשנות הששים של המאה שעברה הצביעו מחקרים על הפוטנציאל של ההשפעה הפסיכולוגית של תרופות דמי. כך למשל, נאמר למשתתפים באחד הניסויים, שהם קיבלו זה עתה תרופות ממריצות ומעוררות. לאחר שנטלו את התרופות הם נבדקו ותוצאות הבדיקות הצביעו על קצב פעימות לב מוגבר, לחץ דם גבוה וכן שיפור במהירות התגובה. לעומת זאת, כאשר נאמר למשתתפים שהם קיבלו תרופות הרגעה או כדורי שינה, נרשמו ממצאים הפוכים. בשני המקרים קיבלו המשתתפים תרופות דמי.
בניגוד לדרך החשיבה של הרפואה המערבית נראה שתהליך הריפוי קשור באופן חלקי בלבד לפרוצדורות ולתרופות שניתנות לחולה, והוא מושפע באופן משמעותי יותר מתהליכי חשיבה ובעיקר תהליכי אמונה פנימיים. בספרו “מדע הבריאות” שנכתב לפני יותר מ-100 שנה, אומר המחבר ואלאס ד. ווטלס (בתרגומה של ניבה לב):
“קיים עיקרון של חיים ביקום, והוא אותו חומר חי ממנו כל הדברים עשויים. חומר חי זה מתפשט, חודר וממלא את כל החלל ביקום. הוא נמצא בתוך הדברים ועובר דרכם… כל צורות החיים מקורן ממנו – והוא בעצמו כל החיים שישנם. האדם הוא צורה אחת של אותו חומר חי, והוא מכיל בתוכו את עיקרון הבריאות. כאשר עיקרון הבריאות באדם פועל במלוא עוצמתו הוא גורם לכל פעולות החיים להתבצע באורח מושלם. עיקרון הבריאות הוא זה שמפעיל את דרכי הריפוי של האדם, ללא קשר עם המערכת או התרופה בה משתמשים, ועיקרון בריאות זה מופעל במלוא עוצמתו על ידי חשיבה בדרך מסוימת.”
ווטלס טוען שעיקרון הבריאות הוא זה שיגרום לחולה להבריא. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות הרפואה ההוליסטית לפיה הגוף האנושי אינו אלא שלוחה, חלק ממערכת חיים גדולה ורחבה יותר שכוללת גם את הנפש וגם את הרוח, ובכל רגע נתון מתקיימים יחסי גומלין בין כל החלקים. על פי תפיסה זו המימד הפיזי הוא המשך או שלוחה של המימד הרוחני והנפשי, ומבטא אותו. מחלה אינה אלא ביטוי של הפרת האיזון במערכת ולפיכך, כדי להשיג ריפוי יש לטפל במנגנון הנפשי-רגשי שמקשר בין הרוח לגוף ומשיב לו את האיזון.
לאותם אנשים בסיפור על עצמות הצדיק שהשטתחו על קברו היתה אמונה כה גדולה עד שברגע שהתקרבו למקום הקבר הם ניתקו כל מגע מנטאלי עם המחלה, ובאופן מנטאלי התאחדו עם הבריאות. לשינוי מנטאלי זה התלוותה תחושה אינטנסיבית של התמסרות שחדרה לעומקי נשמתם ועוררה את עיקרון הבריאות לפעולה. מתוך אמונה שלמה הם הפסיקו לחשוב על עצמם בהקשר של מחלה והחלו לחשוב על עצמם רק בהקשר של בריאות.
עקרונות “מדע הבריאות” של ווטלס מיושמים כיום ברפואה ההוליסטית כמו גם בפסיכולוגיה החיובית, ענף שהולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. הפסיכולוגיה החיובית נשענת על קשרים שנמצאו במוח בין חשיבה לתיפקוד. אמונה ואופטימיות בזמן החלמה הוכיחו את עצמם מעל לכל ספק ובנוסף התבצעו מחקרים שהוכיחו את השפעת המחשבה והשפעת המצב הנפשי-רגשי על המערכת החיסונית של הגוף ועמידותו.
וכיצד רואה זאת היהדות?
כפי שנאמר בספר בראשית פרק א’: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. על פי הקבלה אמירה זו אינה אלא מחשבה שבוטאה במילים, ומכאן שתחילתה של הבריאה במחשבה כדברי רבי נחמן מברסלב: “כי עיקר באדם הוא השכל ועל כן במקום שחושב השכל – שם כל האדם”. לרעיון זה יש סימוכין גם בעולמנו האנושי – כל חפץ, פרוייקט, מפעל או המצאה נבראו תחילה במוחו של הממציא או היזם ונולדו כמחשבה שהתממשה לפעולה שהתממשה בחומר. סימוכין לכך, הגם שמהמקום ההפוך, אנו מוצאים בפסוק: “כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי” [איוב, פרק ג, פסוק כה], כלומר, כאשר מוחנו מלא מחשבות פחד – הדבר עליו אנו חושבים יתממש.
על פי היגיון זה גוף האדם נברא כשהוא מכוון מלידתו לבריאות שלמה ואיזון, כפי שאומר הרמב”ם: “והיות גוף האדם בריא מדרכי השם הוא” (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות ד, יא). מחלות הן, אם כן, הפרת האיזון הטבעי של מערכת החיים ותפקידן להתריע על חוסר האיזון כדי לגרום למערכת החיים לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להשיב את הגוף למצבו הטבעי הבריא.
בשנים האחרונות נעשו מחקרים שונים שבקשו לבדוק באופן מדעי את השפעת האמונה על מצבו הבריאותי של האדם. נמצא שאנשים מאמינים מאריכים חיים יותר מאלו שאינם. כמו כן נמצא כי תפילות מחזקות את המערכת החיסונית, מאטות את קצב פעימות הלב ומורידות לחץ דם. ספרים רבים נכתבו על כוחן של המחשבות ואינספור מחקרים הוכיחו את השפעתו של עולם הרגש על הגוף. המתח, הלחץ והחרדות הוגדרו בעולם הרפואה כמגיפה הגורמת לרבים מתחלואיו של העולם המערבי.
כדי להתרפא צריך איפוא לשנות דפוסים ישנים ולאמץ דרכים חדשות חיוביות ומעצימות. זוהי משימה לא פשוטה שמחייבת קבלת עזרה מקצועית ממטפל שהוכשר לטפל בכלים של שינוי דפוסי חשיבה, בין השאר דמיון מודרך, פסיכותרפיה, גשטאלט וכדומה. במצבי חולי, נוסף להתייעצות ולטיפול הרפואי המתבקש, כדאי לבדוק באופן עצמאי או על ידי איש מקצוע, מהם הגורמים לחוסר האיזון הפיזי או הנפשי, וכיצד לאפשר לגוף לשוב לאיזון.
במסגרת חיצונית:
ומה אומר הרמב”ם?
הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידעו הוא חולה, צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף” (הרמב”ם, הלכות דעות ד’, א‘).
גוף האדם הנו מיכל שנברא לעבודת הבורא. אם לא יהיה חזק ובריא לא יוכל לממש את ייעודו. לפיכך מצווה האדם לשמור על בריאותו כדברי התורה: “ונשמרתם לנפשותיכם מאד”.
כלומר, הגוף האנושי נברא כמערכת חיים שלמה ובריאה. זה מקורה ולשם היא חותרת. אם לא נפריע למערכת החיים הזאת היא תישמר בצורתה השלמה והבריאה כל ימי חיינו.
כיצד אם כן הופך הגוף לחולה? כיצד קורה שבריאותה של המערכת השלמה הזאת נסדקת?
על כך אומר הרמב”ם כי “אי אפשר שיבין או ידע (הגוף) והוא חולה”. כלומר לגוף אין ידיעה של מחלה. למחלה אין כל קיום משל עצמה, ולמעשה אין לה קיום כלל. מחלה היא מצב של היעדר בריאות. כל עוד הגוף נמצא במצב של איזון והרמוניה תישמר הבריאות. כשהגוף חורג מאותה הרמוניה מתפרצת מחלה שכל תפקידה הוא לאותת לגוף שהסדר והאיזון הופר ויש לחזור אליו.
וכיצד לעשות זאת? על כך משיב הרמב”ם: צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף. כלומר כל מה שגורם לגוף לאבד את עצמו, לצאת מאיזון – יש להתרחק ממנו.
ומהם הדברים שמאבדים את הגוף? הרמב”ם מפרט ואומר כי כללי השמירה על הבריאות כוללים: מזון בריא, אכילה לא מופרזת, פעולות מעיים תקינה, וגם פעילות גופנית, אך הרמב”ם אומר גם: :…ומי שהאמין בשמו והאמין בנתינתו – הוא יאמין ויתמיד ויאריך חייו ושנותיו, כי הוא ענו ושפל שבאנשים, מצורף אל זה טוב מידותיו, והוא בעל שכל דק וטבע נאה, ויהיה לו בעזרת ה’ שם בגדולים בלא ספק.”
