וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה. (פקודי לט, מג)….
בשעה שסיימו עם ישראל לעשות את המשכן, הביאוהו לפני משה רבינו “, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה’ כן עשו ויברך אותם משה”, והביא רש”י בשם המדרש שמשה בירכם, יהי רצון שתשרור שכינה במעשי ידיכם.
וכך המדרש (ספרא ט א) אומר כיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן, בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) “וירא משה את כל המלאכה…ויברך אֹתם משה”. מה ברכה ברכן?
אמר להם “יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”.
רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) “ה’ אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים” והם אמרו לו (תהילים צ, יז) “ויהי נעם ה’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו”.
ולכאורה לשם מה בירכם, והלא כבר הבטיח ה’ “ושכנתי בתוכם”?
ונראה לבאר בזה אחז“ל (במגילה טו) ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן: דוד ודניאל, דוד – דברכיה ארונה, דכתיב ויאמר ארונה אל המלך וגו’. דניאל – דברכיה דריוש, דכתיב אלהך די אנת פלח לה בתדירא הוא ישיזבינך.
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים, ונתקיים בזרעה…”.
והנה רבי חנינא הוא הסובר במסכת שבת דף קנו ע”א: “יש מזל לישראל”, כלומר שלא ניתן לשנות את אשר נקבע במזל. והוא הסובר: “הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים” (ברכות דף לג ע”ב; מגילה דף כה ע”א; נדה דף טז ע”ב). וגם: “הכל בידי שמים, חוץ מצינים פחים” (בבא מציעא דף קז ע”ב; בבא בתרא דף קמד ע”ב; עבודה זרה דף ג ע”ב).
למרות זאת סובר רבי חנינא שלא כל הפרטים צפויים ומקובעים מראש. וניתן להשפיע על המציאות במעשים ובתפילות, ואפילו בברכות ובקללות אין להקל ראש כי יתכן שישפיעו. ולא רק קללת חכם שאפילו בחנם היא באה (סנהדרין דף צ ע”ב; מכות דף יא ע”א) ואפילו על תנאי (מכות שם). אלא גם קללת הדיוט עשויה להתקיים אם יש בה הצדקה מסויימת (מכות שם).
וזה משה רבינו בא ללמד אותנו בפרשה שיש תמיד לברך איש את רעהו, ובפרט שיהודי מברך הברכה מתקבלת ביותר וכמו שכתב הנצי”ב (בספרו מרומי שדה מגילה טו) שברכת הדיוט שהגמרא אמרה לא לזלזל בה הכוונה דוקא של גוי, אבל ישראל שמברך לא נקראת ברכת הדיוט, ויכולין ללמוד מברכת הנשים הזקנות שברכו לנעמי ולרות. וסיים שאפי‘ אומות העולם יודעים שברכת ישראל ברכה כדאי‘ ביומא )נד:) ששבח ישראל בעיניהם ”שברכתן ברכה וקללתן קללה“.שברכת ישראל יש לה תועלת תמיד.
ובעניין זה נביא מעשה במשה שואב המים, שהיה נוהג לנסוע שבוע לפני ראש השנה לחוזה מלובלין, ועבור הנסיעה חסך כל השנה פרוטה לפרוטה, והחוזה היה מקבלו באהבה רבה, וכך נהג שנים רבות, שנה אחת הגיע אל החוזה וראה שאינו מקבלו בסבר פנים יפות, וטרם התקרב אל הרב, אמר לו הרב: משה חזור לביתך!
משה שחסך כל השנה להגיע אל החוזה, פנה לשוב לביתו, בדרך, הוא עצר לנוח באכסניה, שם פגש את חסידיו של החוזה, שהיו בדרכם אל הרב, ושאלוהו מדוע עצוב, סיפר משה לחסידים מה שאירעו, החסידים בירכוהו לשנה טובה וקראו לו בקול יחד לחיים, שרו ורקדו אתו והעצבות שהייתה נעלמה.
החסידים פנו לנסוע לרב והעלו אתם את משה על העגלה, מנהגו של החוזה היה לצאת ולקבל בעצמו את החסידים, וכשראה את משה, חבקו ונשקו ואמר לו, אני שמח שחזרת, דע לך, כאשר באת בפעם הראשונה, ראיתי את מלאך המוות עוקב אחריך ולא נותר לך הרבה זמן, לכן שלחתיך להיפרד מבני ביתך, אך כאשר פגשת את חסידיי ובירכו אותך בלחיים, כל ברכה שבירכו הדפו את מלאך המוות עד שנעלם לגמרי… זו מעלת ברכה
