טעמים רבים נאמרו אודות המנהג שהשתרש בכל תפוצות ישראל בעניין גניבת האפיקומן, אך ראיתי פירוש נפלא שהרבה מציינים אליו לדברי הרב שמעון סופר בנו של החתם סופר, יש המייחסים פירוש זה לחתם סופר עצמו ויש המייחסים פירוש זה לבנו רב שמעון סופר.
נציין כאן את הביאור הנפלא כפי שראיתי מובא בקובץ מדשן ביתך (תשפ”ד) בשם הרב אהרון טויסיג.
מעשה שהיה כך היה: לחתם סופר היו כמה בנים, ואחד מהם. ואחד מהם, הרב שמעון סופר, שימש מאוחר יותר כרב בקראקא. בהיותו בן שבע, סמוך על שולחן אביו הגדול, הקשה הילד: “מה טעם מנהג גניבת האפיקומן?״
לפליאתו שתק אביו והמשיך בעריכת הסדר כשהוא מתעלם מן השאלה. הילד לא ההין לחזור על הדברים. יראת כבוד עצומה מלאה את לבם של כל הנוכחים בסדר שנהג ה”חתם סופר” לערוך. פניו בערו כשלהבת אש והאירו כגלגל חמה בצהרי היום, עד שהרבי מבעלזא העיד, כי במהלך כל הלילה לא הצליח איש להתבונן בפניו!
וכך העידה אחת מכלותיו של החתם סופר שנוכחה באחד מלילי הסדר שערך חמיה החתם סופר. אכן. נכונים הדברים ששמעתי. מראה פניו מלאך היה לו באותו לילה ואיש לא יכול להביט בו”. נקל להבין, אפוא, שכאשר נוכח הבן הצעיר, שאבא אינו משיב לו, סכר פיו – ושוב לא הקשה על העניין.
השעה הייתה ארבע לפנות בוקר כאשר הסתיים הסדר. ה״חתם סופר״ נשא את עיני קדשו לעבר בניו ואמר: ״שמעל׳ה (שמעון), שאלה יפה שאלת אותי. דע לך, שכל ליל הסדר נתקן לזכר האירועים שהתרחשו במצרים. התורה הקדושה מספרת שבליל פסח כאשר הוציאו היהודים מבתי המצרים את רכושם, היו הכלבים אמורים לנבוח בקולי קולות על הגניבה המתרחשת למול עיניהם, וכפי שהגמרא אומרת פסחים (קיג.) שלא ידור אדם בעיר, שאין בה סוסים וכלבים, שהם שומרים על העיר, שעל ידי הסוס הוא רץ אחר הגנבים לתופשם. אבל בכל זאת לכל בני ישראל לא חרץ כלב לשונו – הקב”ה עשה נס, וכל הכלבים שתקו. כדי לזכור בלילה הזה את הנס שעשר הקב״ה על מנת שבני ישראל יוציאו רכוש מבתי המצרים, נתקן המנהג של גניבת אפיקומן”. התישבו הדברים על לב הבן.
אולם עדיין תמה הבן שמעל’ה: ״אבא״ – העז לבסוף – ״שאלה זו שאלתי אותך בתחילת הסדר, כשעשינו ׳יחץ׳ מתי עלה פירוש זה ברעיונך”?
ענהו אביו ״תוך כדי השאלה״. ״מדוע, אם כן, המתנת עד לסיום הסדר כדי להשיב לי?״
נענה ה״חתם סופר״ ואמר: ״ליל פסח הוא לילה שכולו אמונה. ואמונה, פירושה: לעשות בין אם אני מבין ובין אם אני איני מבין, משום שכך צווני הבורא יתברך וחכמינו הקדושים. לעיתים עלול האדם לטעון שאין הוא מסוגל לעשות מבלי להבין, לכן התעלמתי מן השאלה, ובכך גרמתי לך לקחת את האפיקומן, על אף שלא הבנת אחד מהדברים, אתה עצמך מהוה ראיה לכך שאפשר גם אפשר לעשות מעשה – מבלי להבין את משמעותו, וכך חדר לתוך ליבך עוד נתח של אמונה, שהיא סוד קיומו של עם ישראל
