שאלה
לבעלי ולי יש המון מחלוקות ואי הסכמות בכל מה שקשור לחינוך הילדים. אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום, וכל אחד מאיתנו רואה כל עניין בצורה שונה מאוד. זה מתחיל בפרטים הקטנים של היום יום כמו זמני ארוחת הערב או המקלחות, ונגמר בנושאים מהותיים כמו הרגלים הקשורים להכנת שיעורי בית, שעות הפנאי שלהם וכדומה. מצד אחד אני יודעת ששוני זה דבר נורמלי, בכל זאת, כל אחד מאיתנו גדל במשפחה שונה לחלוטין והתחנך בדרך אחרת. מעבר לכך, בכלל, כגבר ואישה יש לא מעט הבדלים הנובעים מדפוסי חשיבה שונים. אך מה קורה כשמדובר בחינוך הילדים, וצריך לקבל החלטות משותפות מבלי לגרום לילדים לצאת מבולבלים מכל הסיפור?
תשובה
חוסר אחדות בין ההורים אכן יכול ליצור בלבול רב ותחושת חוסר יציבות אצל הילדים. הבעיה מתעצמת כאשר ההורים מתווכחים ליד הילדים והם עדים לכעסים שנגרמים בעקבות אי ההסכמה. הילדים הם “עם” חכם מאוד, וכשהם חשים שיש סדק ביחסים בין ההורים ואין הסכמה בהחלטות אותן הם מקבלים, הם עלולים לעורר מאבק בין ההורים באותם נושאים השרויים במחלוקת על מנת להשיג את מבוקשם. נושאים אלו ייקלטו על ידי הילדים כנקודות תורפה ועד מהרה הם יעשו בהן שימוש מושכל לטובתם: ברור להם את מי לשאול מה, ממי לבקש על מנת לקבל תשובה חיובית וממה להימנע בכל מחיר. במצב שכזה, מגיעים, לצערנו, למצב בו הבית מנוהל על ידי הילדים בעוד ההורים עסוקים בלהיות צודקים או במאבקי כוח ביניהם. כאשר אין התחשבות הדדית בין בני הזוג, מתעוררות בעיות בין בני הזוג ובין הילדים ובמקרה הזה כולם מפסידים. כל וויכוח של ההורים מעביר מסר בעייתי מאוד: אבא ואימא לא מכבדים, ואפילו לא סומכים אחד על השני. באווירה שכזאת, איך יוכלו הילדים לכבד את ההורים ולסמוך עליהם?
הורים לא צריכים לחשוב בדיוק אותו דבר או להחזיק באותן דעות ממש. לגיטימי בהחלט שנחשוב אחרת במגוון נושאים. יחד עם זאת, על ההורים ללמוד ולהגיע להסכמות, למרות פערי הגישות, בדרך של הידברות תוך מתן כבוד הדדי. כאשר יש התחשבות וקבלת דעת האחר, נוצרת אווירה של אחווה ותמיכה מול הילדים, שתיצור אצלם בטחון ותאפשר להם צמיחה ועצמאות. הורים צריכים לפעול באחדות (ולא באחידות), ולמרות השוני בדעות, יש לקבל החלטות חינוכיות יחד. אם יש צורך בדיון – אין לעשותו לפני הילדים. במקרה של אי הסכמה ניתן לומר “אבא חושב כך ואמא אחרת, אנו צריכים לשוחח על מנת לקבל החלטה משותפת”. כך ההורים מציגים עמדה יציבה מול הילדים, מה שמחזק את הסמכות ההורית. בנוסף לכך, מחקרים מעידים שילדים שגדלים בבית שבו הם נחשפים לעמדות והתנהגויות שונות יש להם מקור להשוואה ויותר אפשרויות בחירה.
איך בכל זאת חיים עם שתי דעות שונות בלי ליצור בעיה ?
- בדקו יחד עמדות בנושאים עקרוניים: שעת השינה, שעורי בית, משחקים, מקלחת, חוגים וכדומה. נסו להבין מדוע זה חשוב לכם, ומהו הערך אותו אתם מבקשים להנחיל. עצם הדיון, לא בשעת לחץ, יביא להבנה שתוביל לגיבוש עמדה משותפת.
- “אבא ואני החלטנו”: זוהי אמירה המציגה חזית מאוחדת של שני הורים, הנושאים יחד באחריות משותפת כלפי ילדיהם. כשהיא נאמרת היא מעבירה מסר של בהירות, אחדות דעים וסמכותיות.
- להסכים שאנחנו לא מסכימים: לא כל המחלוקות נפתרות. אפשר גם להחליט שלא מחליטים כרגע, ויש צורך בזמן נוסף שיוקדש לחשיבה וברור הנושא. בעת הצורך ניתן להתייעץ עם רב או איש מקצוע.
- הקדישו זמן לעצמיכם: מלבד הטיפול האינטנסיבי בבית, בפרנסה ובילדים, הקדישו זמן לטיפוח היחסים ביניכם. הזכירו לעצמכם את התכונות שגרמו לכם להינשא אחד לשנייה וציינו זאת באזני בן הזוג. ייחדו זמן לבילוי משותף שיזכיר לכם כי אתם קודם כל בני זוג לפני שאתם הורים. בזמן המשותף עודדו הקשבה, שיתוף והערכה. זוגות ששוכחים את עצמם ומתמסרים כל כולם לגידול הילדים מוצאים את עצמם מרוקנים כאשר הילדים גדלים ועוזבים את הקן. טיפוח זוגיות טובה ויציבה תהווה לכם בסיס משותף לכל החיים.
לסיכום ניתן לומר כי הורים הם אנשים שונים ובעלי דעות שונות, וכל אחד מהם מהווה מודל אחר לילדים. דווקא השוני מרחיב את אפשרויות הילדים ללמוד סוגים שונים של התנהגות ושל קשר עם אנשים. אין צורך שהורים יסכימו ביניהם בכל הנוגע לחינוך, אך חשוב שהם יקיימו ביניהם שיח כדי ליצור בסיס וחזית משותפת מול הילדים. באשר לשונות שביניהם, חשוב שיכבדו כל אחד את דעתו של השני, גם אם איננה מקובלת עליו. כך לומדים הילדים לכבד דעה גם אם לא מסכימים לה.
