על מנת ליצור קירבה רגשית עם הקרובים לנו, כזו המבוססת על אמון ושיח כנה, עלינו, ראשית, לפתח קירבה רגשית כלפי עצמנו. נשמע פשוט, אך הניסיון הטיפולי מלמד שאנשים נוטים לראות את עצמם באופן שעל פי דעתם הם נתפשים בעיני החברה. במקרים רבים, הראיה הזו לא תואמת את המציאות ולעיתים יוצרת דימוי שלילי.
ננסה להבין את העיקרון מתוך שיחה מתוך בטיפול שם בחור בן 35 בשם רן:
- אני נורא אימפולסיבי, – מצהיר רן בביטחון.
- מה זאת אומרת אימפולסיבי? – אני מנסה לברר בעדינות.
- אני ישר מתעצבן אם משהו לא מסתדר כפי איך שאני רוצה.
- אתה משתמש בכוח?
- לא, מה פתאום! אני פשוט כועס, אומר בקול רם אם משהו עיצבן אותי…
- אני חושבת שזה מצוין שאתה יודע לעמוד על שלך, לדבר עם אחרים על מה שמפריע לך …האם תמיד היית כזה? ספר לי בבקשה, איך זה היה כשהיית קטן?
- רן השתתק לרגע והשיב בזעף: כילד, הייתי נורא בעייתי.
- מה זאת אומרת בעייתי?
- הייתי ילד אימפולסיבי. יכולתי לצעוק, לדרוש, לבעוט. בתור ילד דאגתי רק לעצמי, רק לצרכים שלי, הייתי ממש אגואיסט.
- אגואיסט– המונח שרן הגה מהדהד בראשי. הייתכן ששמעת מישהו קורא לך כך בילדותך?
- האם שמעתי את זה ממישהו? – רן הרהר לרגע, – כן, שמעתי זאת מספר פעמים מאמא שלי. אני דווקא מסכים עם זה – יש אמת בדבריה. באמת שלא אכפת לי מאף אחד חוץ מעצמי. אני מבלה את רוב שעות היום בעבודה, ואשתי היא זאת שדואגת לבית ולילדים.
- ולמה אתה מבלה את רוב שעות היום בעבודה?
- למה? – רן הסמיק מתוך מבוכה. כי מישהו חייב לעבוד, להרוויח כסף. אשתי לא עובדת, היא יושבת בבית ומטפלת בשלושה ילדים.
- זאת אומרת שאתה מפרנס את משפחתך, האם אפשר לקרוא לזה דאגה ליקיריך?– שאלתי אותו בחיוך.
- כן, נכון – רן הנהן בראשו וחייך מעט בביישנות .
היכולת לגילוי חמלה ואמפתיה לאחר, מתפתחת אצל רוב הילדים בסביבות גילאי 7-8. אותם הורים המצפים מילדיהם שמגיל מאוד צעיר יגלו יכולות הקשבה, רגישות, אכפתיות ודאגה לצרכיו של האחר – עלולים להתאכזב קשות מילדיהם. קרוב לוודאי שאותו הילד, אשר לא עמד בציפיותיהם המוגזמות ולא מציאותיות של הוריו, יואשם בחוסר רגישות, אכזריות ואגואיסטיות – באותן התכונות אשר ייתכן ואין להן שום קשר לאישיותו האמיתית של הילד.
השיחה עם רן מציגה את חוסר היכולת לתפישה עצמית אובייקטיבית לחלוטין – דבר אשר קורה לרבים מאיתנו. כל אדם, כבר מגיל הינקות, מאמץ את אמונותיהם ועמדותיהם של הוריו ושל סביבתו הקרובה הנוגעות אליו, לאישיותו, ולהתנהגותו. ובמשך השנים הבאות, יעשה הכל במטרה להתאים את עצמו ואת חייו האישיים לאמונות הללו, באופן בלתי מודע. בסופו של דבר, המאמצים העילאיים שהאדם עושה בכדי להיכנס לנעליים שלא שלו “משתלמים”, ובדיוק כמו הוריו ואחיו, גם משפחתו הנוכחית וסביבתו הקרובה לומדות להכיר ולתפוש את התנהגותו ותכונותיו באותה הדרך בדיוק, לפיה הכירו את האדם בילדותו המוקדמת. גם במקרה המתואר של רן, אשתו אישרה שאכן רואה בו את אותן התכונות האגואיסטיות שהוא דיבר עליהן קודם לכן, למרות שבדיוק כמוהו גם היא לא הצליחה להעלות אף דוגמא ולהסביר לי באיזה אופן מתבטאות התכונות השליליות הללו בחיי היום יום המשותפים שלהם.
תרגיל “איזו מין דמות דמיונית את/ה?
ישנו תרגיל קליל וכיף לביצוע שמסייע להיכרות עם האישיות שלנו. דרך התרגיל תתוודעו למעלותיכם ולא רק לתכונות השליליות שתייגו אתכם בעברכם:
נסו להיזכר בסיפור שאהבתם מאוד בילדותכם – הסיפור יכול להיות אגדה, מעשייה, או לקוח מתוך ספר או סרט שאהבתם לראות באותה תקופה. נסו להיזכר באותו סיפור אהוב שקראתם פעם אחר פעם, או שצפיתם בו ללא הפסקה או שביקשתם מהוריכם להקריא לכם אותו פעמים רבות ברציפות. חשבו – מה אהבתם בסיפור הזה? מי הייתה הדמות האהובה עליכם? מה אהבתם בדמות זו? אילו תכונות מתכונותיה של הדמות היו אהודות עליכם במיוחד?
אם ננתח את אותה הדמות נגלה שאנו מתחברים אליה משום שתכונותיה וערכיה המוסריים תואמים את שלנו. אנחנו מבינים אותה היטב ומקבלים את המניעים שלה, את השקפות עולמה, ומסכימים עם מעשיה.
כעת שאלו את עצמכם – אילו תכונות שמצאתם בדמות אתם מוצאים גם בעצמכם? האם הן תואמות את מה שהכרתם עד כה? נסו לבצע הפרדה בין ה”העצמי האמיתי” שלכם לבין ה”העצמי המזויף” שהולבש עליכם על ידי קרוביכם עוד בילדותכם.
כמו כן, היזהרו מלתייג את ילדיכם. שימו לב לכך ועשו הפרדה בין התנהגות התואמת את הגיל, לבין האופי ותכונותיו האישיות והמולדות של הילד. בגיל שנה, הילד עלול לנהוג בעצבנות וחוסר שקט בעקבות בקיעת שיניים וכאבי בטן חזקים. בגיל שנתיים, הוא עשוי לבטא את הצורך הטבעי שלו בעצמאות על ידי התנהגות מרדנית ולעיתים תוקפנית ולא מתפשרת. כל ההתנהגויות הלא נעימות הללו תואמות את שלבי ההתפתחות נורמטיביים של הילד. כפי שכל שלב ההתפתחותי מגיע לקצו, כך גם התנהגותו של הילד הינה דינמית ומשתנה לאורך זמן. כך בסופו של דבר, בהגעתו של הילד לגיל חמש הוא כבר יעמוד מולכם כאדם – בעל אישיות מגובשת ומעוצבת דיה, עם תכונות אישיות ברורות ובולטות משלו אשר מבדילות ומייחדות אותו מכם ומאחיו ואחיותיו.
בקשו מילדכם (בני החמש ומעלה) לבצע את מבחן הדמות ותזכו לגלות ביחד עמם: מהן התכונות האישיות המולדות המושרשות בו כבר היום, ואילו תכונות עוד יתפתחו במהלך חייו.
כאשר אתם שואלים את הילד מהי הדמות הדמיונית המוערצת עליו, הקפידו לבדוק מולו גם את הסיבה לכך. היזהרו מייחוס פרשנות שגויה לתשובתו של הילד. בעודכם פונים לילד ומאפשרים לו להסביר את עצמו, היכונו לכך שרבים מכם יופתעו ממשמע אוזניהם ובהחלט יכול להיווצר מצב בו התכונות שאתם מייחסים לגיבור מסוים, הינם ההפך הגמור מתכונותיו הבולטות של הילד. חשוב מאוד לראות את אותו הגיבור מנקודת מבטו של הילד.
תרגיל זה הוא רק אחד כלים להבנת העצמי. על מנת לפתח תפיסת עצמי אמתית מומלץ לעבור תהליך טיפולי שיאפשר לכם להכיר את עצמכם ולראות את עצמכם באור חדש. ברוב במקרים תגלו אדם הרבה יותר חיובי, חכם, נדיב וטוב ממה ששיערתם על עצמכם בעבר. לאחר שתפתחו קרבה רגשית עם עצמכם, גם האינטרקציה שלכם עם סובבים תשתנה לטובה ואתם תזכו לחיים מסופקים מאוזנים ובריאים הרבה יותר ממה שהכרתם עד היום.
מתוך הספר “משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית”. ילנה גלוזמן.
