רבות נכתב על נושא הפריון והשפעתו על בני הזוג. מאמרים, מחקרים וכתבי עת מקצועיים ורפואיים בחנו את הנושא מכל צדדיו. דווקא כרופאה, בחרה דר’ חנה קטן להאיר את הצד השני של הנושא – את ההסתכלות של כל אחד ואחד מאיתנו ועל הרגישות הנדרשת מהסביבה הקרובה.
קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה…
רחל אמנו – האם האולטימטיבית, דמותה הקדושה מעוררת התפעלות והתרוממות הרוח, אומרת ליעקב: ‘הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי’. עונה לה יעקב אבינו תגובה מפליאה לכאורה: ‘התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן” (בראשית ל’, א-ב), ועל כך אומר המדרש כי “אמר לו הקב”ה: כך עונים את המועקות?”.
אכן, רוב האמהות הצדיקות היו עקרות: אברהם לוקח לו לשפחה את הגר, אז מתברר שאי-הפריון היא מצד שרה. ליעקב נולדים בנים מלאה אשתו ומהשפחות, כשרחל משתוקקת לבנים ממנו. לאלקנה בנים מפנינה אשתו, והוא אומר לחנה, המצפה אף היא לפרי בטן: ‘הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים’… האם אכן אי-הפריון הוא נחלת האשה לבדה?
נושא הפריון הוא נושא שקשור לשני בני הזוג במידה שווה. בניגוד למקובל בציבור הרחב, הסיבות לאי-פריון מתחלקות כמעט שווה בשווה בין גברים לנשים. למרות השוויון, ברוב המוחלט של המקרים האשה היא זו שתפנה לרופאה לבירור אי-הפריון, כשהיא משאירה את בעלה מחוץ לתמונה. פעמים רבות מתבצעת העבודה הטיפולית במרפאה סביב הנושא על מנת להביא את הזוג למודעות שאי פריון הוא עניין של שניהם. חשוב שוב ושוב להדגיש שיש להוציא מהלקסיקון ביטויים כואבים כמו: ‘זו הבעיה שלו’ או ‘הבעיה נמצאת אצלה’, ולהפנים שמדובר בשניים שהם אחד.
הניסיון מלמד שאי-פריון הוא במידה מסוימת מבחן לטיב הזוגיות. מקובל לומר שזוגיות טובה מתעצמת במהלך הטיפול, ואילו זוגיות רופפת עלולה להתרופף עוד יותר בעקבות הקשיים שהזוג נאלץ לעמוד בהם. על כן חשוב מאד שלזוג תהיינה מערכות תמיכה. בעניין זה בולט מאוד מיעוט תשומת הלב הניתנת למצוקתו של הבעל; מצופה ממנו להיות החזק, התומך, היציב, ומאידך קיימת סטיגמה חברתית שמכתיבה לו שעליו להבליע את רגשותיו, מבלי לתת פורקן לקושי העצום ולכאב שהוא חש מידי יום ביומו. יתרה מזו, הבעל נתון מדי יום בסיטואציות מכאיבות – הוא מתפלל במניין שלוש פעמים ביום, ושם פוגש את חבריו הבאים לעיתים קרובות בליווי צאצאיהם, מתעטפים בטליתו של האב בברכת כהנים, ולבו דואב. הוא נוכח שוב ושוב בטקסים כגון בריתות מילה, בר-מצוות, או קידושים לרגל שמחה שמתנהלים סביב התפילה בבית הכנסת, חבריו עם ילדיהם והוא לבד, וזוהי מציאות כואבת.
חשוב שהסביבה והמשפחה יהיו רגישים לקושי העצום שהזוג עובר, וישתדלו למנוע מהם כל לחץ חברתי או משפחתי. חשוב שההורים יתנו תחושה טובה, וימנעו מרמזים, מחקירות, או מתגובות שמשדרות אכזבה. חשוב להבין ולסלוח כשהזוג מבקש לא להתארח בשבת אליה באים האחים שמטופלים בילדים, או כשהוא נמנע מלהגיע לבריתות משפחתיות.
ישנן שיטות רבות להרגעת הנפש של בני הזוג שבטיפולי פריון, וקיימות אף עובדות המצביעות על יעילותן (במיוחד באי-פריון על רקע בלתי מוסבר); והן כוללות, בין השאר, דמיון מודרך, חשיבה חיובית, היפנוזה, יוגת צחוק, ועוד. קיימות גם טכניקות מגע כגון: רייקי, שיאצו, רפלקסולוגיה, ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון, ואכן מומלץ שכל זוג יבחר את השיטה שהוא מרגיש חיבור אליה.
החשוב מכל הוא לתת לבני הזוג את המרווח להם הם זקוקים כל כך בתקופה זו, לצד תמיכה לגיטימית, רצויה ומתקבלת על ידם, ולהאמין שהישועה בוא תבוא בקרוב ממש, ולהתכונן אליה בלב שמח…
