בפרשה נאמר וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ…
בזוהר הקדוש פרשתנו, מסביר שפסוק זה נאמר על שבעים שרי אומות העולם שברא הקב”ה שהם אחראים על אומות העולם. והתורה מצווה אותנו שאע”פ שאומות העולם מחשיבים אותם כאלוהים שלהם והם עבודה זרה שלהם, כיון שהקב”ה מינה אותם לממונים להנהיג העולם, מי שמקלל ומבזה אותם, ונשא חטאו. כי ברשותי הם עומדים והולכים ומנהיגים בני העולם.
ומביא שם בזוהר סיפור על כך שרבי שמעון בר יוחאי היה הולך בדרך, והיה עמו ר’ אלעזר ור’ אבא ור’ חייא ור’ יוסי ורבי יהודה, והם הגיעו לחריץ עם מים, פסג ר’ יוסי עם בגדיו לתוך המים, אמר, התיקון של החריצים ובקעי מים שבני אדם עושים בתוך שדותיהם להעברת המים, הלואי שלא היו נמצאים!
אמר לו רבי שמעון, אסור לך לומר כך, משמש העולם הוא, ואסור לאדם לנהוג בזיון במשמשו של הקדוש ברוך הוא, ואפילו אם הוא מזיק, וכל שכן אם הם מעשים של אמת, כגון אלו החריצים שבשדות, שנמצאים בחלקי השגחה העליונה, כלומר, שיש שורש לתקון זה למעלה.
והראיה לכך אומר רבי שמעון בר יוחאי ממה שאמרה התורה בפרשת בראשית “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד”. וירא אלהים את כל אשר עשה, נאמר סתם, לרבות אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב והנה טוב מאד. כולם משרתי העולם, מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים.
ומספר לנו הזוהר שלאחר דברי רבי שמעון לתלמידיו בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר רבי שמעון, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ נחש הזה לפניהם, ונקשר בנחש אֶפְעֶה אחד באמצע הדרך, נלחמו אחד באחד, ומתו.
כשהגיעו אליהם רבי שמעון ותלמידיו, ראו אותם שניהם מוטלים בדרך. אמר רבי שמעון, ברוך הרחמן שעשה לנו נס. כי כל מי שמסתכל בנחש אֶפְעֶה, כשהוא חי, או הוא מסתכל באדם, אינו ניצל ממנו ודאי, וכל שכן אם קרב אצלו.
מיד קרא רבי שמעון ואמר את הפסוק בתהלים (פרק צא פסוק י) “לא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ”. בכל דבר עושה הקדוש ברוך הוא את השליחות שלו, ואין לנו לנהוג בזיון בכל מה שעשה. וע”כ כתוב, טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתוב, יודוך ה’ כל מעשיך.
בספר המוסר לבעל קב הישר (לרב צבי הירש ב”ר שמואל קיידנובר פרק יח) מביא את דברי הזוהר הללו וכתב שלכן חז”ל תקנו לומר בכל יום מזמור ק’ שבתהילים – שהוא מזמור לתודה.
והכוונה, שצריך האדם להודות בכל יום ויום ולהביא קרבן תודה כי אין בעל הנס מכיר בניסיו שעושה לו הקדוש ברוך הוא. ובאמירת מזמור זה תהיה כוונתו בליבו כאלו מביא תודה בית ה’, כמו שהיה עם רבי שמעון בר יוחאי ז”ל שבכל ענין ומאורע שאירע להם לקדמונים צדיקי עליון, היו נותנים שבח והודיה והכירו מיד שהוא השגחת הבורא יתברך, והיה קשור תמיד בליבם לבלתי לשכוח השגחת הקדוש ברוך הוא.
דרש כל תעלומות, בעז ותעצומות. עלה מעלות רמות, אדונינו בר יוחאי…..
