כ – 720,000 איש התאבדו ברחבי העולם
התאבדויות הן סיבת המוות השלישית בחשיבותה בקרב אנשים בגילאי 29 – 15שנים.
גברים מבצעים התאבדות שהושלמה פי ארבעה יותר מאשר נשים.
נשים מבצעות פי 4 ניסיונות התאבדות, כלומר התאבדויות הפגנתיות, המהוות “זעקה לעזרה”.
בני נוער הם המובילים בהתאבדויות: השיא מגיע בגילאי 15-24 שנים. גל גיל השני של התאבדויות
מגיע בשנים 40-60. שיא השלישי של סיכון אובדני מתגלה אצל אנשים קשישים.
נגדיר מוסג התאבדות (suicide) – גרימת נזק עצמי במכוון במטרה להגיע לתוצאה קטלנית, נטילת חיים באופן מודע.
התנהגות אובדנית (suicidal behavior) – מושג רחב יותר כולל לא רק את המעשה התאבדות עצמו, אלה גם גילוים אחרים של פעילות אובדנית:
- מחשבות
- התבטאויות
- איומים
- ניסיונות התנכלויות לעצמי (ניסיונות פגיעה)
התאבדות היא אקט ספציפי, בעוד שהתנהגות אובדנית היא מכלול של פעולות ומחשיבות שונות.
סוגי התאבדות
נהוג לחלק את מקרי התאבדות באופן מותנה לשלושת הסוגים הבאים:
- התאבדות אמיתית (true)
שרשרת פעולות שתוכננה ונשקלה מראש, שמטרתה ליטול את החיים בכול מחיר, ללא קשר לדעתם של קרובי משפחה וחברים, או לתגובה החברה בכלל.11
- הפגנתית (parasuicide) או התאבדות מדומה מקרים המבוצעים במצב של סערת רגשות (אפקט), המהווים ניסיון נואש למשוך את צומת לב הסובבים אל האדם עצמו ואל בעיותיו.
- סוג סמוי של התאבדות – התנהגות של הרס עצמי (self- destructive)
- אלכוהל ואישון
- ספורט מסוכן (אקסטרים)
- זילזול מכוון בכללי הבטיחות בדרכים ובבטיחות בעבודה
- סיכון בלתי מוצדק בפעילות לחימה
המומחה האמריקאי לפסיכולוגיה חברתית, רוי באומייסטר, מגדיר את התחושות הבאות כמאפיינות ביותר אנשים בעלי נטיות אובדניות:
- ציפיות שהתבדו
אנשים מצליחים ומבוססים שנתקלו בקשיים שלא הצליחו להתגבר עליהם נוטים לחוויות כאלו.
- ירידה חדה בערכה העצמית בשילוב עם האשמה עצמית.
- גישה ביקורתית כלפי עצמם וכלפי פעולותיהם זהו תהליך מתגבר המוביל להפרעות וחרדה המלוות באובדן תחושת זמן ואי יכולת תכנון פעולות לתווך ארוך.
גישה נוספת רוסית מודרנית של פסיכולוג בולט הנחשב לאחד המובילים בתחומי הפסיכולוגיה קיומית דמיטרי לאונטייב במאמר סביב שנת 1999:
אם לאדם יש” למה” (מטרה אחראיות, קשר), הוא יכול לשאת כמעט כול “איך” (סבל).
התאבדות מתרחשת כשהסבל נשאר, אבל משמעות נעלמת.
לאונטייב מדגיש את מושג הבחירה. בראייה הרוסית, אדם שנמצא בסיכון אובדני מרגיש שהוא איבד את היכולת להשפיע על חייו.
לסיכום: הפסיכולוגיה הרוסית המודרנית רואה באובדנות לא רק מחלה נפשית, אלא כשל במערכת המשמעות. לפי גישה זו, מניעת אובדנות אינה מסתמכת רק בהרגעה או בתרופות, אלא בבנייה מחדש של תחושת הערך והבחירה של אדם בחייו.
קיימים כמה סיבות וגורמים להתנהגות אובדנית
- בעיות בחיים האישיים
- מוות של אדם קרוב
- מחלה קשה של בן משפחה
- גרושין
- פרידה
- בעיות במערכת היחסים עם בן/בת הזוג
- אהבה נכזבת
- בדידות
- קשיים ביחסים עם ההורים
- כישלונות בתחום מקצוע
- פשיטת רגל
- פיטורין
- הפסדים כספיים גדולים
- חוסר יכולת למימוש מקצועי
- שינוי של דפוסי החיים
- מחלה קשה או פגם חיצוני מעוות
- אנשים מבוגרים שמים קץ לחייהם לעתים קרובות יותר בשל מחלות קשות.
- צעירים – בשל פגמים חיצוניים.
- גרימה להתאבדות
- אלימות פיזית או מינית
- השפלות
- איומים
- לשון הרע (הוצאת דיבה)
- מחלות נפש
- פסיכוזה מאנית – דפרסיבית
- דיכאן
- סכיזופרניה
- פסיכופתיה
- הפרעות אחרות
- התמכרויות לחומרים
- אלכוהוליזם
- נרקומניה
- טוקסיקומניה (התמכרות לשאיפת חומרים רעילים).
- תכונות אישיות המתואמות עם סיכון להתאבדות
- פגיעות
- אימפולסיביות
- ביישנות קיצונית
- חוסר בטחון
- חוסר שליטה עצמית
- אינפנטיליות
- נטייה לדיכאון
גורמים בסיכון לפי קבוצות:
נטייה אישית :
- אנשים שביצועו ניסיונות אובדניים בעבר
- אנשים מביאים כוונות אובדניות בהווה
- אנשים החווים מצוקה עקב ניסיונות אובדניים של אנשים משמעותיים בחייהם.
גיל:
- בני נוער
- קשישים
מצב משפחתי:
- גרושים/גרושות
- אלמנים/אלמנות מעל גיל 40
- אנשים החיים לבד
אנשים עם בעיות נפשיות שונות
- מגוון רחב של הפרעות/ בעיות נפשיות
- על מה כדי לשים לב / סימני הזהרה להתנהגות אובדנית
- הצהרת על חוסר רצון לחיות ” עדיף למות”, “אני לא אהיה יותר בעיה לאף אחד”, “לא תצטרך/י לדואג לי יותר.
- הכנה מוקדמת פעילה / אקטיבית: איסוף כדורים, אחסון חומרים רעילים וכדומה..
- קיבוע ( פיקציה על נושא המוות: עיסוק חוזר בנושא המוות בספרות, בציור, דחף מתמיד לאזנה למוסיקה עצובה.
- שינוי קיצוני במצב הרוח או בהתנהגות: שאיפה ליישם סכסוכים ישנים, רצון לבלות שעות אחרונות יחד עם אנשים קרובים, חיפוש אחרי בדידות, התרחקות מקרובים ומחברים.
- חשיבה שאדם המתכוון לשים קץ לחייו אמור להיות פסיבי ,היא טעות אדם כזה יכול להיות אקטיבי ביותר.
- על הסובבים סביבו יש צורך להעריך את מידת האיום: לברר האם קיימת תוכנית התאבדות, האם נרכשו אמצעים, ועד כמה השיטה שנבחרה היא קטלנית.
לפי אולגה דובלינה : כמעט כל סיטואציה, חיצונית או פנימית, הנתפסת על ידי אדם כמשבר בלתי פתיר, יכולה בנסיבות מסוימות לדחוף להתאבדות, איך בכול המקרים , המכנה המשותף שלהם הוא התייחסות האדם לנסיבות הללו, מה שחווה על ידו ככאב נפשי עז, במובן זה, התאבדות היא דרך להיפטר מהכאב הזה.
לסיכום: התאבדות היא פתרון קבוע לבעיה זמנית
יש להתייחס לכול גילוי של פעילות אובדנית מצד אדם בתשומת לב מרבית ובשום מקרה אין להתעלם מכך: זה תמיד בקשה לעזרה, אם אדם נפל תחת השפעה של מחשבות אובדניות לתוך “מערבולת אובדנית”, בלתי אפשרי עבורו “לצאת מחשיכה” באופן עצמאי ללא עזרה מבחוץ.
————————————————-
ביבליוגרפיה
מקורות : פסיכולוג אמריקאי רוי באומייסטר _Roy Baumeister “התאבדות כי בריחה מהעצמי” (1990)
פסיכולוג רוסי דמיטרי לאונטייב מאמר סביב שנת (1999)
פסיכולוגית מובילה דובלינה אולגה הרצאה על התאבדויות והעזרה נפשית מקצועית.(2025).
ד”ר תום הדני נווה – הרצאה על אובדנות (2026)
