לספור את הפרחים שפורחים ולא את העלים שנושרים
באופן טבעי בני זוג רוצים להרגיש רגשות חיוביים של קרבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, התרגשות והנאה. במקביל הם מעוניינים להפחית או אף להעלים רגשות שליליים של פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ וייאוש. אף כי חשוב לתת מקום מתאים לרגשות שליליים בזוגיות, חשוב מכך להרבות ברגשות חיוביים. יחסים זוגיים זקוקים לאיזון בריא בין שני סוגי רגשות אלה, כזה שיטה בצורה ברורה לכיוון הרגשות החיוביים.
דפוסי רגשות זוגיים לא מאוזנים
אינטנסיביות החיים הזוגיים ומבנה האישיות של בני הזוג גורמים לכך שזוגות רבים לא מצליחים להגיע לאיזון רצוי של הרגשות החיוביים והשליליים. חוסר איזון הרגשות בא לידי ביטוי במספר צורות, ששלושה מביניהם מעניינים במיוחד: רכבת הרים, קרחון וסיזיפוס.
רכבת הרים: בדפוס יחסים זה רגשותיהם של בני הזוג עולים ויורדים, כמו בנסיעה מטלטלת ברכבת הרים. אצל זוגות אלה מתרחשים מעברים מהירים וקיצוניים בין רגשות חיוביים מאוד של שמחה ואושר לרגשות שליליים מאוד של ייאוש ודיכאון. הדיאלוגים ביניהם קצרים, רגשיים (לטוב ולרע), ועוצמתיים. יחסיהם סוערים, מעניינים ומתישים. פעמים רבות אחד מבני הזוג נוטה יותר לתנודות רגשיות קיצוניות, ובן הזוג השני משתדל לשמור על יציבות, ללא הצלחה רבה בדרך כלל. במקרים אחרים מתחלפים ביניהם בני הזוג בהתנעת רכבת ההרים של רגשותיהם.
באחת הפגישות סיפרה בת הזוג בשמחה ובהנאה מרובים על חוויה טובה שחוותה לאחרונה עם בעלה: הוא הסכים לצאת איתה למקום שהיה לה חשוב. “זו הייתה התגשמות האידיאל שלי בזוגיות”, היא אמרה בהתרגשות. “זה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה בינינו”, פנתה לבעלה. הוא, בטון ספקני ונטול רגשות, השיב לה: “לא ברור לי מה את כל כך מתרגשת מזה. בסה”כ היה לנו כמה רגעים נחמדים”. האישה, שהרגישה כאילו שופכים מים קרים על מדורת התלהבותה, פרצה בבכי מר, ואמרה: “אתה רואה, אין שום סיכוי לטיפול הזה. כל פעם שטוב לי, כל פעם שאני שמחה, אתה דואג לדכא אותי” “אי אפשר כבר להגיד מה שחושבים?” זעם הבעל, “זו בדיוק הבעיה: אי אפשר לדבר איתך בצורה רגועה ועניינית. תמיד דרמות!”
קרחון: בדפוס יחסים זה בני הזוג מקפידים לנהל את יחסיהם בצורה זהירה, תוך שהם מנסים לשלוט ככל האפשר ברגשותיהם, השליליים והחיוביים. הם מעדיפים לא להרגיש רגשות קיצוניים: לא עצב וכאב, אך גם לא אושר ושמחה. אולי כי זה אופיים, אולי כי נכוו בעבר כשהרשו לעצמם להרגיש רגשות חזקים ביחסים. הם שומרים על מרחק רגשי זה מזה, ממעטים לבטא רגשות ואף משתדלים להקפיא רגשות פנימיים חזקים. הדיאלוגים ביניהם מועטים ועניינים. כתוצאה מכך, מערכת היחסים שלהם מתנהלת בצורה רגועה בדרך כלל, ללא זעזועים. את המחיר משלמים בני הזוג בשלב מאוחר יותר, כאשר הם עלולים להרגיש מחנק ביחסים, נוקשות וקיפאון.
“עד היום יש בינינו יחסים של הערכה וכבוד. מעולם לא הרמנו קול אחד על השני, כמעט ולא רבנו, בוודאי לא מול הילדים. לכן, הילדים כל כך הופתעו כשנפרדנו. למעשה, כל הסביבה הייתה בהלם. עבורנו זו לא הייתה הפתעה, אלא תהליך איטי של התנוונות, התרחקות הדרגתית אחד מהשני. בסופו של דבר, הקשר ששרר בינינו בתחילת חיינו המשותפים הלך ודעך. לא השכלנו ליצור שום חיבורים אחרים, משמעותיים. מרוב רצון לא לאבד שליטה על רגשותינו, קפאה מערכת היחסים שלנו למוות”.
סיזיפוס: בדפוס יחסים זה בני הזוג מרגישים כל העת שהם מתאמצים מאוד להתמודד עם משימות החיים, כולל הזוגיות: הם מנסים להיות הורים טובים, עובדים טובים, בני משפחה טובים, ובני זוג טובים. הם לא מוותרים לעצמם בשום תחום. ואולם, בסופו של דבר, קשה להם להרגיש מסופקים, במיוחד בזוגיות. אולי כי התעייפו מרוב מאמצי ההתמודדות שלהם ולא נותרה להם אנרגיה פנויה לעצמם. אולי כי הקרבה אליה הם שואפים מפחידה אותם והם לא באמת יודעים להכיל אותה. התחושה היא של מאבק סיזיפי, מאמצים חוזרים ונשנים שלא עולים יפה, להרגיש טוב, כל אחד עם עצמו וביחד.
“אנחנו עובדים מאוד קשה ומצליחים בעבודותינו, וגם מנהלים משפחה לשביעות רצוננו. היחסים בינינו בסדר, אבל חסר לנו מאוד להיות ביחד וליהנות אחד מהשני. ילדינו גדלו כבר, ולכן ביקשנו לצאת לחופשה, לראשונה ללא ילדים. הבעיות התחילו כבר בדרך. אני כעסתי עליו שהוא ממשיך לדבר בפלאפון בענייני עבודה. הוא כעס עלי שאני מדברת רק על הילדים, למרות שאנחנו בחופשה. כשהגענו, היינו מאוד מתוחים. התפייסנו, ושוב רבנו. כך מספר פעמים עד סיום החופשה. זה מאוד תסכל אותי. מה הבעיה שלנו? אנחנו לא באמת רוצים ליהנות? או אולי שכחנו איך נהנים ביחד? האם אי פעם באמת ידענו לעשות זאת? אנחנו כאלה בסדר ובכל זאת לא בסדר”.
לתת מקום מתאים לרגשות שליליים
כיצד יכולים בני זוג להגיע לאיזון בריא של רגשות חיוביים ושליליים ביחסים ביניהם? עד כמה שזה ישמע מוזר, הדרך מתחילה ביכולת לתת מקום ראוי לרגשות השליליים שבני הזוג מרגישים. זוגיות שיש בה מקום לרגשות פחות נעימים היא זוגיות מאווררת, אנושית, לא חנוקה, וללא רגשות אשמה. מותר להרגיש בה גם רגשות “לא יפים” של תסכול, אכזבה, כעס, שהם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים.
כמו כן, יש לזכור שרגשות שליליים חשובים להישרדות: פחד, כעס, עלבון, מתריעים מפני איום פסיכולוגי על האדם ומפעילים אותו למנוע נזק לעצמו. זוגיות שיש בה מקום גם לרגשות שליליים עוזרת לבן הזוג לא לוותר על צרכים אישיים חיוניים, כמו הצורך להרגיש נאהב, להיות מוערך, לחוש ראוי ומסוגל. נכון שלפעמים תחושות האיום אינן מציאותיות – בן הזוג שואל שאלה תמימה והאחר חווה זאת כהתקפה – ונדרשת בחינה של תחושות האיום שהיחיד מרגיש, ולא רק ביטוי אימפולסיבי שלהם. אבל חשוב שבני הזוג ידעו שמותר להם לבטא תחושות לא נעימות בעניינים חשובים במקום לשמור אותן בבטן ולהסתכן בחנק רגשי או בפיצוץ.
כמובן שביטוי הרגשות הקשים צריך להיעשות בצורה מתאימה – לא על ידי התפרצויות זעם, פגיעות והעלבות, אלא בצורה מילולית מתונה, וללא האשמה של האחר. החלק ההרסני ביותר בזוגיות הוא העוינות – התקפה על האדם הבאה לידי ביטוי בכינויי גנאי, עלבונות ועוקצנות פוגענית. המשתנה המרכזי שמנבא גירושין, כפי שנצפה במחקרים, הוא תוקפנות חזקה ואלימות מילולית בשיח שבין בני זוג. זוגות שתוקפים זה את זה, עושים שימוש בשפה אלימה, מבזה וביקורתית, מצויים בסיכון גבוה לפרידה. החלק ההרסני האחר בזוגיות, המקשה מאוד על תקשורת, הוא האשמת האחר. במקום לומר: “בגללך החופשה שלנו נהרסה! למה לא דאגת שיהיה לנו צימר טוב? את פריירית!”, כדאי לומר: “כמה מעצבן שאין בצימר מיקרוגל כמו שהבטיחו. צריך להתארגן אחרת”. או למשל, במקום שבני הזוג יתקרבו אחד לשני על ידי מריבה הרסנית וכואבת שסופה התפייסות, עדיף שיבטאו את הצורך בקרבה בצורה מילולית. ולהפך, במקום שבני זוג יארגנו לעצמם איזושהי פרובוקציה, מריבה, שתאפשר להם להתרחק אחד מהשני, כשהם מרגישים צורך להיות לבד, עדיף שידעו להבהיר את הצורך שלהם במרחק בצורה לא פוגעת ולא מעליבה: “אני זקוק/ה לזמן משלי”.
ביטוי רגשות לא נעימים על ידי בני הזוג תורם להתפתחות היחסים ביניהם בכך שהוא גורם לחידוד קונפליקטים, הבדלי גישות, תפישות ועמדות מנוגדות. במובן הזה מיעוט עימותים או היעדרם עשוי להצביע על כך שבני הזוג מתחמקים מאתגרים ובורחים מקשיים במקום ללמוד מהם. חילוקי דעות בקשר לנושאים חשובים כמו גידול הילדים, חלוקת תפקידים ועוד, יכולים להתברר ביתר קלות אם בני הזוג מרשים לעצמם להרגיש תחושות אי נחת, מבטאים אותן בקול רם ומוכנים גם להקשיב לתחושות הקשות של בן הזוג האחר.
להרבות רגשות חיוביים
מחקרים רבים על הסיבות שמביאות לגירושין ועל הגורמים להישארות זוגות ביחד לאורך שנים, מלמדים שלא המריבות והקונפליקטים הם שגורמים לזוגות להתגרש, אלא אי יכולתם לשמר רגשות חיוביים בזוגיות. במחקרים אלה התגלה שההבדל בין הזוגות שנשארו ביחד לבין אלו שהתגרשו היתה מידת החיבה שהם רחשו זה לזו כעבור כמה שנים. כלומר, איבוד הרגשות החיוביים ההדדיים הוא בעצם המנבא הבולט ביותר לגירושים. ביקורת ורגשות שליליים רבים מדרדרים את חיי הנישואים, עד הסוף הבלתי נמנע. מעניין לציין שאהבה והתאהבות הם לא הגורמים החשובים בקשר לאורך זמן. זוגות שמחזיקים מעמד ביחד מדברים יותר על תקשורת, כבוד, חברות, הערכה. לכן, במקום להתאמץ יותר מדי להפחית את כמות המריבות, קונפליקטים והוויכוחים, עדיף להתמקד בשמירה על הרגשות החיוביים ובטיפוחם. במקום לריב על המריבות וכך להעצימן, כדאי לחזק את המחבר, הנעים והטוב.
הדגשת החיובי ביחסים אינו רק נעים לכשעצמו, כאן ועכשיו, הוא גם השקעה לטווח ארוך. כפי שהפקדת כסף בחשבון חיסכון כשהמצב טוב תניב עם הזמן ריבית ותסייע לנו בתקופה של קשיים כלכליים, כך גם פעולות זוגיות חיוביות על בסיס קבוע מניבות הכרת תודה והערכה שיסייעו לבני הזוג להחזיק מעמד כשהזוגיות נקלעת לקשיים. ולהפך, מערכת יחסים שבה יש משיכה רבה יותר מהחשבון מאשר הפקדה בו, יותר הערות וביקורת ופחות הערכה ופרגון, תגיע מהר מאוד למצב של אוברדראפט רגשי.
לפתח תפישה חיובית
הדרך לריבוי רגשות חיוביים בזוגיות עוברת, תחילה, בפיתוח תפישה זוגית חיובית, וממשיכה ביישום תפישה זאת בעשייה זוגית חיובית.
תפישה זוגיות חיובית פירושה לראות את חצי הכוס המלאה בבן הזוג וביחסים איתו. הכוונה ליכולת להתעלם מכישלונותיו ומחסרונותיו של האחר ולהבליט בעיני עצמנו דווקא את יתרונותיו עבורנו וליהנות מהם. בני זוג שיודעים להעריך את החיובי שבזוגיותם, ערכה גדל מאוד בעיניהם והם מצליחים בקלות לשים בצד את השלילי שביחסים. כשם שכל כמות החושך בעולם לא תחשיך חדר מואר עד שפשוט נכבה את האור, כך, כשראשנו חיובי לגבי היחסים, גם מחשבות שליליות רבות לא יועילו להכחיד את החיובי. לכן, כאשר רוצים לעשות שינוי ביחסים, עדיף לנסות להאיר אותם באור חיובי. כשם שמספיק פנס קטן כדי להאיר חדר חשוך, כך מספיקות כמה מחשבות חיוביות טובות על בן הזוג והיחסים איתו כדי לשנות את התפישה הכללית של היחסים, ולסלק מחשבות שליליות רבות. למשל, בן זוג שכועס על בת זוגו שמבקרת אותו בנוכחות הילדים, מצליח לראות את התרומה האדירה שלה לילדיו כמודל של אסרטיביות. כוחה של המחשבה השלילית עליה נחלש מאוד.
מאין נובע כוחה הגדול של תפישה זוגית חיובית? בהיותה מסוגלת להשפיע על תחושת שביעות הרצון של האדם. קיים הבדל גדול בין הנאה לבין סיפוק ושביעות רצון. בניגוד להנאה, שהיא חוויה חושית ורגשית, זמנית, תלויה בגירויים חיצוניים ולכן הינה משאב מוגבל, את הסיפוק אפשר לשמר הרבה יותר מאשר את ההנאה, שכן הוא מבוסס יותר על חשיבה ופירוש וקשור לתחושה של יכולת ודימוי עצמי. אפשר ליהנות ברגעים רבים אבל לא להרגיש שבעי רצון. למשל, מי שאוכל ארוחה טובה ונהנה ממנה, עלול אחר כך להרגיש אשמה, אכזבה מעצמו וחרדה מהעתיד לבוא עקב אכילת היתר שלו. אפשר גם הפוך: להרגיש סיפוק ואושר, על אף רגעים מעטים של הנאה. למשל מי שמטפס על הר גבוה עשוי לסבול מאוד לאורך הדרך. אבל כשיגיע לפסגה, יחוש אושר רב, שילווה אותו גם שנים לאחר מכך, כשישחזר את חווית הטיפוס. גם הורות לא גורמת בדרך כלל הנאה יום יומית והיא כרוכה בייסורים ומכאובים. למרות זאת היא נתפשת כאחד מגורמי האושר המשמעותיים ביותר שלנו. אמר על כך הרברט סמואל (מדינאי ודיפלומט בריטי יהודי, ששימש כנציב העליון הראשון בזמן המנדט הבריטי על ארץ ישראל): “אדם אוהב את הדבר שהקריב למענו יותר מן הדבר שגורם לו עונג”. לכן, אם בני זוג יצליחו לתפוש את היחסים ביניהם בצורה חיובית, הם ירגישו מאושרים ושבעי רצון, גם אם בפועל רגעי ההנאה שלהם לא רבים, וגם אם יש קונפליקטים, מאבקים ורגשות שליליים.
כמו כן, תפישה חיובית של בן הזוג יכולה לעזור לבן הזוג להשתנות בכיוון חיובי. זהו אפקט פיגמליון בזוגיות. אנשים שמחמיאים לבני זוגם, רואים בהם את האדם המדהים שהם יכולים להיות ומאמינים ביכולת שלהם, יוצרים מציאות עם האמונה הזאת. בן הזוג שחושבים עליו את המחשבות הטובות נוטה ליישר קו ולהתנהג בהתאם (כמובן שזה עובד גם הפוך, עם ציפיות גרועות). זהו חלק מתופעה פסיכולוגית כללית שבה ציפיות יכולות להשפיע על התנהגותנו. מחקרים שנערכו על סטריאוטיפים מראים שלא רק שאנחנו מתנהגים אחרת כלפי האנשים שלגביהם יש לנו סטריאוטיפ מגובש, אלא שהאנשים שאליהם מתייחס הסטריאוטיפים נוטים להתאים את התנהגותם שלהם לסטריאוטיפ שנכפה עליהם.
לטפח עשייה זוגית מהנה
לא מספיק רק לפתח תפישה חיובית של האחר, אלא חשוב ללוותה בעשייה מעשית ושגרתית. התפישה החיובית של האחר ושל היחסים צריכה להתממש ביום יום בעיקר בשיחה, שיתוף וגילויי חיבה ברמה קבועה ויומיומית, גם אם לדקות ספורות בכל פעם. יתרה מזאת, נמצא שזוגות שמצליחים להישאר שנים רבות ביחד מייסדים, מוקדם ככל האפשר, דפוסי התנהגות חיוביים ודבקים בהם לאורך זמן. הם מנהיגים טכסים ומנהגים זוגיים המטפחים את הביחד כמו שיחה יומיומית, מפגשים, קנית מתנות קטנות אחד לשני (לא רק בימי הולדת), בילוי משותף ועוד. בעניין זה לא יהיה מיותר לחזור ולהבהיר את חשיבותה של המטרה הפשוטה והבסיסית בזוגיות: למצוא זמן של בני הזוג לבד עם עצמם: בלי ילדים, בלי עבודה, בלי טלפון נייד ומחשב.
נקודה מעניינת היא שכאשר בני זוג מתנהגים בצורה אוהבת, מתחזקת גם אמונתם שהם אכן אוהבים. כשם שאנחנו יוצרים עמדות ביחס לזולת על ידי שאנחנו מתבוננים בהתנהגותו (אם רואים אדם שעוזר לאחרים, אנחנו מסיקים שהוא טוב לב. אם רואים אישה העומדת בתוקף על דעתה, אנחנו מסיקים שהיא בעלת עקרונות ואמיצה), כך אנחנו מסיקים מסקנות על עצמנו באמצעות התבוננות בהתנהגותנו. כשאנחנו מגלים בהתנהגותנו טוב לב או אומץ, אנחנו נוטים להרגיש ולראות את עצמנו כטובים או כאמיצים יותר. כלומר, התנהגויות יכולות לשנות עמדות.
לסיום
הבעיה בזוגיות אינה דווקא קיומם של רגשות שליליים, אלא עוצמתם, דרכי ביטויים ובעיקר היחס בינם לבין רגשות חיוביים. כשבני זוג מצליחים לבטא אי שביעות רצון ותסכולים ללא עוינות ושיפוטיות, ויש להם תפישה חיובית של האחר שגם מלווה בהתנהגויות חיבה וקירבה יומיומיות, יחסיהם משתפרים מאוד. לכן, מטרת בני הזוג לא צריכה להיות להעלים את מוקדי הקונפליקט ביניהם, אלא לבטאם בצורה ראויה, ובעיקר ליצור מספיק רגשות חיוביים שיצרו יחס אופטימאלי בין חיוביות לשליליות בזוגיות.
