קריאות מזל טוב נשמעות מכל עבר, האורחים הרבים נכנסים לאולם, אוירה של שמחה גדולה. הרב מסדר הקידושין נכנס עם החתן לחדר צדדי על מנת למלא את טופס הכתובה, הצלמים עומדים הכן והיד רושמת ביום… בשבת… שמות הצדדים… והנה מגיע הרב לסכום תוספת הכתובה, הוא פונה לחתן ושואל: “כמה לרשום?” החתן הצעיר והמתרגש פותח את ידיו כאומר איני יודע. הרב מחליט על סכום כפי אוות נפשו, בגימטריות כאלו ואחרות או במספרים סמליים למיניהם כגון 555,555. לעיתים מתערב אבי הכלה בטענה כי הסכום המדובר הינו סכום נמוך שמבייש את בתו ועל כן הוא מבקש להכפיל ולשלש את הסכום, והחתן הנמצא באופוריה של יום שמחת ליבו ולפעמים מעט מבושם ממשקה חריף ששתה לפני כן אינו מתנגד והסכום נרשם. הצדדים מצטלמים במעמד החופה עם הכתובה וזאת עוברת לאם הכלה למשמרת עד מאה ועשרים. אך לעיתים עולה הכתובה משאול תחתית והחתן שהינו כבר בעל ואבא, נדרש בבית הדין לשלם את ההתחייבות שחתם עליה בעבר. אז הוא עומד בפני הדיינים וצווח כי לא הוא כתב את הסכום והוא נכתב על ידי הרב ללא הסכמתו, ומי שהחליט על הסכום הוא בכלל אבא של הכלה והוא היה מבולבל ושתוי וכו’.
כמעט בכל המקרים של כתיבת הכתובה החתן לא מבין את המשמעות של ההתחייבות שלו בסכום הנקוב בה. גם אם יש לו מעט הבנה, הרי דואגים כולם לומר לו: “אל תדאג, אף אחד לא משלם כתובה היום”.
זוהי טעות. הכתובה הינה מסמך הלכתי/משפטי מחייב לכל דבר ועניין. גם אם הייתה מגמה בעבר של בתי הדין שלא לגבות כתובה על מנת לסיים את הליכי הגירושין בין הצדדים בצורה יפה, הרי שהיום מגמה זו השתנתה כליל ובתי דין רבים מחייבים בכתובה ואפילו בסכומים גבוהים. (בבית הדין הרבני בת”א התקיימו מס’ דיונים לחיוב כתובה בסכום של 3,600,000 ₪). טענת “לא ידעתי” או “לא הבנתי” לא תעמוד לזכות החתן כפי שמבואר בשו”ע (חו”מ סי’ מא סעיף יג).
מועצת הרבנות הראשית לישראל נדרשה לעניין זה בעבר כאשר היו חתנים רושמים בכתובה סכומים מופרזים כגון: עשרה מליון דולר וכדו’. כתיבת סכום שאינו ריאלי בעליל יכול לפגום במהות הכתובה ולהפוך אותה למסמך לא רציני או בלשון חז”ל אסמכתא. על כן קבעה מועצת הרה”ר סכום מקסימאלי של מליון ₪ לכתובה. ראוי לציין כי מסדרי חו”ק צריכים להיות ערים לנקודה זו ולהודיע לחתן כי אין לרשום מעבר לסכום זה.
למרות התקנה, סכום זה עדיין גבוה יחסית, בעיקר עבור חתן צעיר שאך יצא מהישיבה ובקושי ידו מספקת לכסות את הוצאות החתונה. כיצד, אם כן הוא יוכל להתחייב על כל סכום שלא יהיה בכתובה? שאלה זו כבר שואלים בעלי התוספות במסכת כתובות (נד, ב בד”ה אעפ”י): נהגו שכותב החתן לכלה מאה ליטרין אפילו שאין לו שוה פרוטה? ותירצו התוס’ שהחיוב הוא מדין הודאת בעל דין כמאה עדים.
ולכן חובה על מדריכי החתנים או הרבנים מסדרי הקידושין לשבת עם החתן מספר ימים קודם החתונה ולבאר לו את מעמדה של הכתובה וההשלכות ההלכתיות והממוניות הנובעות ממנה. יש להסביר לחתן כי אין אנו מתכננים חס ושלום גירושין ותשלום כתובה, אך במציאות החיים מתרחשים אירועים בלתי צפויים. על כן יש לחשוב היטב לפני כתיבת סכום ההתחייבות בכתובה. אף אחד חוץ מהחתן אינו יכול לקבוע את סכום הכתובה ואין לחתן להתחשב בשום גורם בכתיבת הסכום, שכן אם חס ושלום יאלץ לשלם סכום זה אף אחד לא יעמוד לצידו בעזרה כספית. כמובן שאין לזלזל במעמד האשה ויש לכתוב סכום ראוי ומכובד על פי מעמדם הכלכלי של הצדדים.
על מנת לדלג על הדילמה והלחץ של מעמד כתיבת הכתובה באולם תהיה אפשרות בה החתן והרב מסדר הקידושין יכתבו את סכום הכתובה (בלבד ללא תאריך וכדו’) מס’ ימים קודם מועד החתונה שלא בנוכחות אבי הכלה או אנשים נוספים, וכך לא תהיה אפשרות להתערבות חיצונית או לחצים בשיקול דעתו של החתן מאחר והסכום כבר כתוב ואין כתובה חילופית במקום.
