חז”ל מלמדים אותנו לא מעט את הדינמיקה הפנימית והמבנה האנטומי בגוף האדם לפי קדימויות, ומספרים לנו אילו איברים נבראו ראשונים בעובר וכיצד הוא תהליך היווצרותו של העובר.
אכן, ישנן דעות שונות בספרות חז”ל לגבי השאלה איזה איבר נברא ראשון – האם המוח נברא תחילה או שמה הלב או הכבד ?
במאמר זה נשתדל להראות מה אומר רשב”י בעניין זה ומהם המשמעויות וההשלכות לכל מי שתקשורת בין אישית ואנושית היא מנת חלקו. כמו כן, נמצא בדברי חז”ל את האיזונים הנדרשים בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה אינטלקטואלית בהשוואה לתפיסה המערבית הרווחת בימינו.
התפיסה המערבית הרווחת והעולה מתוך מחקרים בנושא מבנה המוח מציעה הסברים לאותם רגעים בהם הרגשות בחיינו גוברים על הרציונליות והחשיבה ההגיונית. לטענתם הבנת המבנים המוחיים השולטים ברגש כמו פחד, שלווה, חושפות את דרכי הלמידה של ההרגלים הרגשיים ואת האפשרות לדכא דחפים הרסניים.
בדרך כלל קיים איזון בין המוח הרציונלי – החשיבה ההגיונית, למוח הרגשי – חשיבה אינטואיטיבית = “תחושות בטן”. המוח הרגשי יכול להנחות את המוח הרציונלי ואילו זה יכול להוות תפקיד “ניהולי” עבור המוח הרגשי.
ייתכן גם מצב בו רגשות עזים עלולים להפר את האיזון ואז המוח הרגשי גובר על המוח הרציונלי. מתברר כי מבחינה אנטומית המערכת הרגשית יכולה לעקוף ולפעול ללא קשר עם האזור האחראי על החשיבה הרציונלית במוח. כך, תגובות רגשיות וזיכרונות רגשיים מסוימים יכולים להיווצר ללא שום השתתפות ההכרה והקוגניציה.
אם כן, ישנם שני סוגי מוחות ושני סוגי אינטליגנציה: רציונלית (הגיונית) ואמוציונלית (רגשית). הצלחתנו בחיים תקבע על ידי שני הסוגים גם יחד – מנת המשכל והאינטליגנציה הרגשית. כאשר יחסי הגומלין בין שתי אינטליגנציות אלה טובה ויעילה, האינטליגנציה הרגשית עולה וכך גם היכולת האינטלקטואלית. מודל זה מדגיש את ההרמוניה בין ההיגיון לרגש – בין הראש ללב. אין אנו רוצים לחסל את הרגש ולשים במקומו את ההיגיון, אלא, למצוא את האיזון האינטליגנטי בין השניים (פריזנט,2005). האיזון המוצע איננו מבכר את האינטליגנציה הרציונאלית על פני האינטליגנציה הרגשית אלא מציע את הפשרה כאיזון.
לעומת זאת, חז”ל מספרים לנו סיפור אחר לגמרי. לפי חז”ל, הכבד נוצר ראשון בעובר ובאמצעותו או דרכו נוצרים כל האיברים האחרים. הכבד משלח את פארותיו באמצעות כלי הדם, והדם הזורם בהם והנפש הקבועה בדם צרה את צורת האברים האחרים. לכל איבר, ובכללם הכבד בעצמו, שלושה רבדים או ממדים. כשסיימה הנפש השוכנת בכבד את תפקידה הראשוני של זיכוך הדם הראשוני ויצירת האברים והזנתם בדם ברובד או הכלי החיצוני שלהם, רק אז מעשר הכבד את הדם היותר מזוכך ומשלחו ללב. בשלב זה נכנס הלב לפעולת זיכוך הדם ברמה שנייה גבוהה יותר ובאמצעות העורקים והוורידים משלח את הדם היותר מזוכך שנית לכל האברים אך לא לרובד הכלי החיצון שבהם אלא לרובד היותר עמוק שבהם אל הכלי האמצעי שבאברים כולם . לאחר מכן , מעשר הלב מעשר מן המעשר ונותן למוח את הדם היותר מזוכך וכך המוח מזכך בשלישית את הדם ומעבירו לכל האברים בדרכו שלו אל הרובד היותר עמוק אל הכלים הפנימיים של האברים. וכך מלמד אותנו רשב”י שכשם שישראל נותן תרומת מעשר ללוי והלוי נותן תרומת מעשר מן המעשר, כך גם הכבד מעשר את הדם המשובח שבו ללב והלב נותן מעשר מן המעשר את הדם היותר משובח למוח. אלא שכל הדינאמיקה של היצירה איננה נעשית בכבד או בלב או במוח מאליה. הנפש השוכנת בכבד היא זו שפועלת ומפעילה בו מהלכים בשעת יצירת הוולד ומקושרת לכלים החיצוניים של האברים, ואילו הרוח השוכנת בלב מפעילה בו מהלכים ופועלת את פעולתה בכל הכלים האמצעיים שבכל האברים שבגוף כולם, וכן הנשמה השוכנת במוח היא זו שמחייה את פנימיות הכלים של כל האברים שבגוף כולם.
חז”ל טרחו ללמדנו שבכל עניין ומשפט שיש לאדם מישראל הוא צריך ללכת לשמוע את דבר השם מהכהנים אשר בבית השם:
“וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃” (דברים יז פסוק ט’,י’)
התורה מלמדת אותנו שהכהן נחשב לבחינת נשמה ולמוח והלוי מקביל לרוח וללב ואילו ישראל מקביל לנפש ולכבד. יחד בראשי התיבות הם יוצרים את המילה “כלי”. כפי שניתן לראות גם בפסוק הכהן מופיע ראשון, הלוי אחריו ולבסוף השופט המקביל לישראל.
דרושי חז”ל מפורשות מלמדים אותנו שהרוח גבוהה מהנפש ואילו הנשמה גבוהה מהרוח וכי היא זו שצריכה לשלוט ולהוביל את האדם בכל מהלכיו. כסימן לכך משתמשים בראשי התיבות “מלך” – מוח, לב, כבד. חז”ל למדונו בזאת כי האינטליגנציה האינטלקטואלית, כלומר הרציונאל, חייב להוביל את האדם וכי היא זו שצריכה לשלוט באינטליגנציות האחרות שבו במצב האידיאלי. לעומת זאת, כאשר הלב מוביל את האדם ולא המוח כינוהו חז”ל בשם “למך” – כלומר לב , מוח, כבד. וכאשר הכבד והאינסטינקטים מובילים והאדם מונע על ידי דחפים הריהו “כלם” – כבד, לב, מוח, כלומר כלומניק.
בזמן שהעולם המערבי על מחקריו מדבר על איזונם של האינטליגנציות ולא מבכר אף אחת על פני האחרת, הוא בעצם איננו ממש מגדיר בנוסחה מדויקת ונכונה מהו האיזון הנכון או אפילו מגדיר בטעות את האיזון כשוויון. אכן, בהעדר הגדרה מדויקת כל אחד יכול להבין בדרכו שלו איזון מהו ולהגדירו לפי הבנתו. לעומת זאת חז”ל מבהירים לנו באופן בהיר ומדויק ואומרים לנו כי קדושת החיים ועוצמתם היותר גדולה ומובחרת משכנה במוח. אשר על כן אנו מעלים בקודש ולא מורידים ומניחים תפילין של יד ורק אח”כ מעלים בקודש ומניחים תפילין של ראש כנגד המוח, מקום משכנה של הנשמה. המחשבה באדם הינה הביטוי היותר מגולם ומוגשם של הנשמה ועל כל אדם להשתמש בתבונה תחילה זו שניתנה לו מאת השם ועל פיה הוא נשפט ועל בסיסה הוא נתבע ביום הדין הגדול בעולם האמת. למסקנה שאלת האיזון בין האינטליגנציות איננה מוסברת בטעות כשוויון ואף איננה קיימת כשאלה לא פתורה ביהדות, מפני שקדושת הבכורה ניתנה לכהן על פני הלוי וללוי על פני ישראל. אנו הישראלים נדרשים לקיים את מצוות פדיון הבן מפני שקדושת הבכורות בישראל הועברה מהם וניתנה ללויים אלא שלצורך קיום מצוות הפדיון נצטרך לחפש אחר כהן מיוחס. ממש כמו במצוות הפרשת תרומות ומעשרות קדושת הלוי הינה מעל לקדושת ישראל ואילו קדושת הכהן עליונה יותר ולכן המובחר והתרומה המובחרת והקדושה העליונה ניתנה בסופו של דבר למוח או אם תרצו אז לכהן בבחינת מעשר מן המעשר שמפריש הלוי עבור הכהן ומכונה בשם תרומה גדולה לאחר שהפריש האיש הישראלי את תרומת המעשר ללוי. במקביל כך מסביר לנו רשב”י בספר הזוהר את ההיררכיה האנטומית והספיריטואלית באדם השלם.
משמעות הדברים היא שבכל קשר אנושי או קשר זוגי מלמדים אותנו חז”ל “באו חשבון” לעשות חשבון נפש ולהקדים את הרציונל שינווט את דרכי הלב למקום הנכון והרצוי לפי כללי האמת והנאמנות, הצדקות והיושר כפי שבורא עולם מצפה מאתנו שננהג. כאשר מנגנוני הרגש משתלטים המצב איננו בריא, ואיננו אמורים לפעול באותה שעה. עלינו להמתין ולהרגיע וברגעים אילו השתיקה יפה, וטוב יהיה אם נמתין עד חלוף הסער או הסערה.
