מאמר זה נכתב על רקע העלייה המתמדת בהפניית סכסוכי ירושה מבתי המשפט להליכי גישור. בתי המשפט מזהים יותר ויותר את המורכבות הרגשית והמשפחתית הטמונה בסכסוכי ירושה, ואת היתרונות הייחודיים שהגישור מציע בטיפול בהם – לא רק לפתרון הסכסוך הכלכלי, אלא לשימור והחזרה של קשרים משפחתיים שנפגעו.
בימינו, ממוצע אורך החיים עולה, אך זה לא משקף בהכרח עלייה באיכות חיים. נהפוך הוא, מחלות זקנה הינן דבר שכיח, המביאות לירידה תפקודית ולעיתים קוגניטיבית, המתפרשת על פני תקופת חיים ארוכה. כך שהורים רבים מוצאים עצמם נדרשים לסיוע יומיומי מהילדים, במשך זמן רב.
פעמים רבות, כאשר להורים מספר ילדים, אחד מהם לוקח על עצמו את האחריות העיקרית לטפל בהורים. העזרה יכולה להתבטא בתמיכה רגשית, פיזית, כלכלית ועזרה בניהול הבית ובמשימות היום-יומיות. זהו “המטפל העיקרי”.
דינמיקה משפחתית זו, אשר פעמים רבות מאוד “נוחה” לכל המעורבים במשך שנים, עלולה להוות שלב מקדים בפני סכסוך ירושה עתידי. הרבה משפחות מלוכדות הופכות בין רגע למשפחות מסוכסכות, בגין סכסוך ירושה, כאשר הסכסוך משפיע בפועל על עשרות אנשים: גיסים, כלות, נכדים, אחיינים ועוד.
סיבות להיווצרות המצב
גורמים גיאוגרפיים ולוגיסטיים
שאר האחים תופסים תפקיד משני בטיפול בהורים מסיבות שונות. בדרך כלל זה “פשוט קורה” ללא החלטה מראש, בין משום ששאר האחים גרים רחוק, או מתמודדים עם “צרות אחרות” שזימנו להם החיים. המטפל העיקרי נקרע בין הנטל שבטיפול אינטנסיבי רב שנים בהורים לבין מטלות החיים שלו
עצמו – הקמת משפחה, זוגיות, ילדים, קשיי פרנסה ועוד.
יחסים מורכבים עם ההורים
לעיתים מצויים האחים ביחסים מורכבים עם ההורים. ייתכן שהיו העדפות מהעבר,
פגיעות שלא טופלו, או דפוסי יחסים בעייתיים שגרמו לאחים מסוימים להתרחק רגשית
או פיזית מההורים.
דינמיקה בין-אחים מורכבת
במיוחד בולטת התופעה במשפחות שבהן האחים גדלו במסגרות שונות. במצבים של גירושין הורים ונישואין חוזרים, אחים עלולים לגדול בבתים שונים, תחת קורות גג שונות, ולפתח חוסר חיבור רגשי או היכרות עמוקה זה עם זה. תחרות על אהבת ההורים, שמתחילה בילדות, עלולה להימשך עד לבגרות ולהשפיע על נכונותם לטפל בהורים או לקבל החלטות הקשורות להם.
הקצאת תפקידים משפחתית לא מוצהרת
במשפחות רבות מתפתחת הקצאה לא מוצהרת של תפקידים – “הילד האחראי”, “הילד הבעייתי”, “הילד המצליח”. הקצאות אלו משפיעות על ציפיות המשפחה מכל אחד מהילדים, ולעיתים המטפל העיקרי הופך לכזה בגלל שהוא נתפס כ”אחראי” או “זמין” יותר מהאחרים.
מנגנוני התפתחות הסכסוך
צוואה לא שוויונית
במקרים מסוימים נמצא שההורים הותירו צוואה שאינה שוויונית, אלא צוואה המיטיבה
עם המטפל העיקרי. במקרים אלו שאר האחים עשויים להגיש התנגדות לקיום הצוואה
בטענה שהמטפל העיקרי השפיע “השפעה בלתי הוגנת” ועוד טענות משפטיות המתבססות
על התלות שנוצרה בין ההורים למטפל העיקרי. לגישתם, התלות הזו היא שהביאה לכתיבת
הצוואה הלא שוויונית, וכך המשפחה מוצאת עצמה בהליך משפטי סבוך.
צוואה שוויונית או היעדרה
לעיתים ההורים לא הותירו צוואה כלל או הותירו צוואה שוויונית. במצבים אלו המטפל העיקרי עלול לחוות תחושת עוול עמוקה: “השקעתי הכי הרבה, מגיע לי יותר”. תחושה זו מתעצמת כאשר המטפל מחשב את ההשקעה הרגשית, הזמן, הכסף והמאמץ שהקדיש להורים לאורך שנים.
במקביל, שאר האחים עלולים לטעון שהמטפל העיקרי עשה בכספי ההורים כבשלו, בעודם בחיים. בכך למעשה המטפל העיקרי הקטין את היקף העיזבון וכעת האחים מגישים תביעה למתן חשבונות והשבת כספים. קושי נוסף הוא הוכחת הוצאות לגיטימיות מול הוצאות פרטיות, במיוחד כאשר לא נשמר תיעוד מסודר לאורך השנים.
מאפיינים חוזרים בגישורי ירושה
פעמים רבות, בתביעות אלו, בית המשפט ממליץ לבני המשפחה לפנות להליך גישור, במטרה למצוא פתרון שיפייס את כולם ואף יאפשר את מניעת הקרע המשפחתי. ישנם מגוון מאפיינים החוזרים על עצמם בגישורים מסוג זה:
הגורמים האנושיים
המטפל העיקרי לרוב מספר שטיפל בהורים “מכל הלב” והיה עושה זאת שוב, למרות המחירים האישיים ששילם. בזמן אמת לא ספר שעות וימים וכספים שהשקיע בטיפול, אף לא שמר קבלות כי לא התכוון להתחשבן על כך. אבל כעת כשעולות טענות כלפיו ויש סכסוך – ישנה ציפייה מצידו לקבל הכרה להשקעתו, ואף לכמת אותה לכדי סכומי כסף.
שאר האחים סבורים שגם הם סייעו רבות להורים, גם אם ביקרו לעיתים רחוקות, ושהמטפל העיקרי התרשל בתפקידו. לעיתים הם טוענים שכפה על ההורים מגורים במקום שלא אהבו, או שהמטפל העיקרי עבר לגור עם ההורים וחי על חשבונם, ולמעשה התנהל מתוך אינטרס אישי והרוויח מהעניין.
בעיות מידע ותקשורת
היעדר מידע על תרומת האחים האחרים הוא בעיה מרכזית בסכסוכים אלו. לעיתים קרובות מתגלה שהאחים תרמו בדרכים שונות שלא תועדו או לא נראו למטפל העיקרי. תרומות אלו יכולות להיות כלכליות (העברות כסף, תשלום לטיפולים), רגשיות (שיחות טלפון קבועות, ליווי לבדיקות), או מעשיות (עזרה בתחזוקת הבית, ביקורים קבועים).
בעיה נוספת היא מידור מכוון או לא מכוון של ההורים בין האחים. לעיתים ההורים מספרים לכל ילד גרסה שונה של המצב, או מעדיפים להסתיר מאחים מסוימים קשיים כלכליים או בריאותיים. כך נוצרת תמונה חסרה ולא מדויקת אצל כל אחד מהאחים לגבי תרומתו של האחר.
משבר אמון חריף
הסכסוכים הללו מאופיינים בפגיעה באמון הבסיסי במשפחה. האחים מתחילים לחשוד זה בזה בכוונות נסתרות ובאינטרסים כלכליים ונוקטים בדפוסי הגנה כמו הסתרת מידע. חשדנות הדדית מתפתחת, כאשר כל צד מניח שהאחר פועל מתוך אינטרס אישי ולא מתוך דאגה אמיתית להורים או למשפחה. מצב זה מקשה מאוד על היכולת לנהל דיון בונה ולהגיע להסכמות.
היסטוריה של סכסוכים
במשפחות רבות קיימים דפוסים משפחתיים חוזרים של חוסר יכולת לפתור קונפליקטים. כאשר המשפחה לא פיתחה לאורך השנים כלים לטיפול במחלוקות, הסכסוך סביב הטיפול בהורים הופך לזירה להתפרצות של פגיעות ותסכולים שנצברו במשך שנים.
שחיקה מצטברת באמון מתרחשת כתוצאה מפגיעות מהעבר שלא טופלו. סכסוכים קודמים, תחושות של חוסר הוגנות, או התעלמות מצרכים של אחד האחים יוצרים רקע רגשי טעון שמקשה על פתרון הסכסוך הנוכחי.
נוצר מעגל קסמים של הימנעות – ככל שהבעיות מתעצמות, האחים נוטים יותר להימנע מדיבור ביניהם, מה שמחריף עוד יותר את הבעיות ואת חוסר ההבנה ההדדית.
לרוב כל אחד מבני המשפחה הנוכחים בגישור מספר אירועי קיצון שלא מחמיאים לצד השני, כאילו מנסה בזמן המצומצם של ישיבת הגישור לדחוס כמה שיותר מידע שיתמוך בסיפור שלו ובטענותיו. זה מייצר שיח לעומתי ומביך לכל הנוכחים.
בדרך כלל כשמשוחחים עם כל אחד מבני המשפחה בנפרד, הם מדגישים את הכאב שבאובדן הלכידות המשפחתית ועל כך שהסכסוך משפיע על הדורות הבאים. אבל בפגישה משותפת הם לרוב מציגים אמירות הפוכות – “אנחנו כבר לא משפחה. מבחינתי זה נגמר”.
תרומת הגישור לפתרון
יתרונות על פני ההליך המשפטי
בגישור, בניגוד לבית המשפט, לא מתנהל מסע הוכחות. אין צורך לשכנע את המגשר מי צודק יותר. המגשר הוא ניטרלי, מתמקד במציאת פתרון משותף אשר יוסכם על כל הצדדים. הגישור אינו מסגרת של טיפול משפחתי, אך מתאפשר במסגרתו לבני המשפחה להשמיע תחושות שלעיתים נשמרו בבטן שנים – תחושות של כעס, אכזבה, עלבון, דחייה, העדר הוגנות, העדר אהבה מההורים. עצם העלאת הדברים פעמים רבות מאווררת, מקילה ונותנת תחושת מסוגלות שכעת ניתן להתקדם יחד קדימה. הגישור מאפשר יצירתיות והתאמה אישית של הפתרונות לצרכים הספציפיים של המשפחה, מעבר למה שמותר או נהוג בהליכים משפטיים.
כלים טיפוליים בגישור
חשיפת תרומות נסתרות: פעמים רבות הסיפורים השונים המועלים בגישור מגלים שמדובר במצבים של חוסר תקשורת ואי הבנה, ושהיו הרבה סיטואציות שניתן היה להבין אותן אחרת.
בנייה מחדש של אמון: הגישור מאפשר תהליך מדורג של בנייה מחדש של האמון, החל מהכרה בתרומות השונות של כל אחד ועד להגעה להסכמות קונקרטיות.
תיקון נרטיבים משפחתיים: הגישור עוזר לבני המשפחה להבין נקודות מבט שונות ולפתח נרטיב משותף ויותר מאוזן של מה שקרה.
בשל ריבוי הצדדים לסכסוך והאנשים המשפיעים על קבלת החלטות (בני זוג, נכדים ועוד), בגישור נעשה מאמץ לזהות מי הגורם המשפיע, בעל סמכות ההחלטה בפועל ולגייס אותו לתהליך כגורם מסייע המקדם הסכמות.
פתרונות יצירתיים
פעמים רבות בני המשפחה “מסכימים שלא להסכים” ומחליטים להתרכז במציאת פתרון משותף. לעיתים זה נעשה למען הדורות הבאים, לעיתים הילדים רואים בזה “צוואה רוחנית” של ההורים, לעיתים זה נובע מהערכת הסיכויים והסיכונים של ניהול תביעה והעלויות הכרוכות בכך.
כך, בהליכי גישור פעמים רבות מצליחים להגיע לפתרונות יצירתיים אשר מצד אחד מביאים לידי ביטוי את תרומתו של המטפל העיקרי, ומצד שני את התחושות, האכזבות והחששות של שאר האחים. זה סולל את הפתח לשיקום היחסים.
הגישור במקרים אלו מאפשר פתרונות שלרוב לא ניתן להגיע אליהם בבית המשפט, כגון:
- חלוקה שונה באחוזי בעלות בנכסי נדל”ן (לעומת מה שנרשם בצוואה)
- הסכמי חלוקת עיזבון הכוללים תכנון מס לגיטימי המיטיב על כל הצדדים
- התגייסות של בני המשפחה לתמיכה באח מוחלש הנדרש לתמיכה כלכלית ו/או רפואית
- מתן זכויות למי מהאחים שנושל לחלוטין מהעיזבון, ובכך החזרתו לחיק המשפחה
אסטרטגיות מניעה ומתן מענה מוקדם
תכנון מקדים – דיונים משפחתיים פתוחים: החשיבות של דיונים פתוחים על חלוקת אחריות בטיפול עתידי לא ניתנת לערעור. משפחות שמקדישות זמן לדבר על ציפיות, חששות ועדיפויות לגבי טיפול עתידי בהורים מוצאות עצמן מוכנות טוב יותר להתמודד עם האתגרים כשהם מגיעים.
תיעוד הסכמות ותרומות מראש: יכול למנוע הרבה חוסר הבנות עתידיות. חשוב לתעד מי אחראי על מה, מה ההשקעה הצפויה של כל אחד, ואיך ייראה הפיצוי או ההכרה בתרומות השונות.
הקמת מנגנוני תקשורת רגילים בין האחים: פגישות תקופתיות, קבוצות וואטסאפ, או דיווחים שוטפים על מצב ההורים יכולים למנוע הצטברות של תסכול ואי הבנות.
ייפוי כוח מתמשך – כלי מניעה מרכזי: ייפוי כוח מתמשך מסייע למנוע סכסוכים בין ילדים סביב הטיפול בהוריהם בשל מספר יתרונות מרכזיים:
קביעת רצון ההורה מראש: ההורה קובע, בעודו כשיר, כיצד יטופלו ענייניו ומי יטפל בהם כאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו. כך, הילדים יודעים מראש מה היה רצון ההורה ואין מקום לפרשנויות סותרות או ויכוחים לגבי מה “הוא היה רוצה” או “היא הייתה בוחרת”.
חלוקת תפקידים ברורה: ניתן למנות ילד אחד או יותר, או לחלק אחריות בין מספר ילדים (למשל, אחד אחראי על עניינים רפואיים ואחר על עניינים פיננסיים), וכך להימנע מתחרות או מאבקי כוח בין אחים.
הפחתת התערבות משפטית: המסמך מייתר לרוב את הצורך במינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט, הליך שלעיתים מעורר מחלוקות קשות בין בני משפחה ומסבך את היחסים.
שקיפות ושיתוף: תהליך עריכת ייפוי כוח מתמשך נעשה לרוב בשקיפות ובשיתוף עם כל בני המשפחה, מה שמאפשר שיח פתוח ומפחית חוסר ודאות.
הפחתת תחושת קיפוח או אפליה: כאשר ההורה עצמו בוחר מיופה כוח ומסביר את הבחירה, הילדים מבינים שמדובר בהחלטה אישית של ההורה ולא בהחלטה שנכפתה עליהם או תוצאה של מניפולציה מצד אחד האחים.
לסיכום: ייפוי כוח מתמשך הוא כלי משפטי מרכזי שמסייע להורים לשמר שליטה על עתידם, להבהיר את רצונם, ולמנוע מראש מחלוקות משפחתיות סביב הטיפול בהם, במיוחד כאשר עולות שאלות מורכבות של אחריות, אמון וחלוקת תפקידים בין הילדים.
זיהוי מוקדם של סימני אזהרה
מתח גובר בין אחים סביב טיפול בהורים – כאשר מתחילים להישמע תלונות על חלוקה לא הוגנת של העבודה, או כשאחים מתחילים להאשים זה את זה באדישות או בניצול, זה סימן שנדרשת התערבות.
תלונות על “טפילות” או “הזנחה” – כאשר מתחילות להישמע האשמות שהמטפל העיקרי מנצל את המצב לטובתו, או שאחים אחרים “נוטשים” את ההורים, זה סימן לכך שהדינמיקה הופכת רעילה.
הרחקה של אחים מתהליכי קבלת החלטות – כאשר המטפל העיקרי מתחיל לקבל החלטות חשובות לבד, או כאשר אחים אחרים מתחילים להתרחק מהחלטות הקשורות להורים.
היעדר תיעוד של הוצאות והשקעות – כאשר אין תיעוד של מי משקיע מה ומתי, זה יוצר קרקע פורייה לחוסר אמון ולמחלוקות עתידיות.
סיכום
המטפל העיקרי במשפחה מוצא עצמו לעיתים קרובות בפרדוקס כואב: מסירותו ותחושת האחריות שלו כלפי הוריו, שזוכות להערכה ולהכרה בזמן אמת, עלולות להפוך אותו ל”נשכח” או אפילו לחשוד כאשר מגיע הזמן לחלוקת הירושה.
הגישור מציע אלטרנטיבה מועדפת להליכים משפטיים הרסניים. הוא מאפשר למשפחות למצוא פתרונות יצירתיים המתאימים למצבן הייחודי, תוך שמירה על כבוד האדם ועל האפשרות לשיקום היחסים המשפחתיים.
הגישור מאפשר לא רק פתרון לסכסוך הכלכלי, אלא גם ריפוי של פצעים רגשיים ושיקום של קשרים משפחתיים שנפגעו.
משפחות שמשקיעות בתכנון מקדים, בדיבור פתוח ובתיעוד הסכמות מוצאות עצמן במצב טוב יותר להתמודד עם האתגרים של טיפול בהורים מזדקנים. ייפוי כוח מתמשך, כמו גם צוואות מפורטות ודיונים משפחתיים תקופתיים, הם כלים חשובים למניעת סכסוכים. אבל גם כאשר הסכסוך כבר פרץ, הגישור מציע דרך לפתרון שמכבדת את כל הצדדים ושואפת לשימור הקשרים המשפחתיים.
משפחות שמוצאות עצמן במתחים סביב טיפול בהורים: אל תחכו עד שהמצב יחריף לסכסוך משפטי. היעזרו במגשרים בשלבים מוקדמים, כאשר עדיין יש אפשרות למנוע את הנזק ולמצוא פתרונות שיועילו לכולם.
המטרה היא לא רק למנוע סכסוכים משפטיים יקרים וארוכים, אלא לשמר את הערכים שהורים מעוניינים להעביר לילדיהם: אחדות משפחתית, אחריות הדדית, וכבוד זה לזה. זוהי המורשת האמיתית שהורים מעוניינים להעביר – לא רק נכסים חומריים, אלא ערכים וקשרים שיימשכו לדורות הבאים.
בסופו של דבר, “המטפל הנשכח” יכול להפוך ל”המטפל המוכר והמוערך” – לא רק על ידי המשפחה, אלא גם על ידי החברה כולה, שמבינה את החשיבות והמורכבות של התפקיד שלוקח על עצמו. הדרך לכך עוברת דרך דיבור פתוח, תכנון מקדים, וכאשר נדרש – גישור שמכבד את כל הצדדים ושואף למצוא פתרונות שיועילו לכולם.
אודות הכותב
יובל גיל הינו מבחירי המגשרים בישראל, הנחשב לאחד המובילים בתחום גישור סכסוכי משפחה וירושה. יובל מביא עימו ניסיון רב שנים בדין האישי, לצד היותו מרצה בכיר בהכשרות בגישור ובפתרון סכסוכים. גישתו משלבת מקצועיות משפטית עם רגישות אנושית וחדות פיננסית, המאפשרת לו לטפל במקרים מורכבים תוך מתן דגש על שימור הקשרים המשפחתיים.
——————————–
מקורות:
- בר-יוסף, שמואל (2013). “זקנה במשפחה: יחסי אחים וטיפול בהורים בסוף החיים”. גרונטולוגיה – כתב עת לזקנה, 40(1), עמ’ 15-32.
- יחזקאלי, טלי וולף, מרים (2016). “תיעוד והסדרת הסכמות במשפחה כמניעת סכסוכים: לקחים מהשדה”. סוציולוגיה ישראלית, 17(2), עמ’ 99-117.
- קרניאל, יהונתן (2010). “על יחסי גישור ומשפחה – גישור סכסוכי ירושה בישראל”. משפט וחברה, 13(2), עמ’ 385-402.
- בנימיני, שרית (2020). “ייפוי כוח מתמשך כדרך למניעת סכסוכים במשפחה”, עיוני משפט, 43(1), עמ’ 241-264.
- חלפון, עדי (2015). “רגש, תפקיד ומשמעות בגישור משפחתי”, חברה ורווחה, 35(3), עמ’ 481-497.
