מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך….
טמאים ביד טהורים” איזה נס זה? בשלמא גיבורים ביד חלשים – נס, כיון שטבע העולם שהחלש נמסר בידי הגיבור, “רבים ביד מעטים” ג”כ – נס, כי טבע העולם שהמעטים נמסרים בידי הרבים, אבל טמאים ביד טהורים וכי מצד דרכי הטבע הטמאים יותר חזקים מהטהורים?!
אדרבה, הטמא מטמא את עצמו ומשליך אפילו את כוחותיו הגשמיים לרצונות ותאוות. שאלה גדולה.
זכורני עוד בבחרותי שהתפלאתי על כך, אמר ר’ שלום. היה זה בערבי שבתות כשהיינו יוצאים קבוצות מבני הישיבה להזהיר על סגירת החנויות. נפרדנו לשתי קבוצות, כל אחת בסמטה אחרת – בשוק מחנה יהודה.
והנה, בשבועות הראשונים שמענו מרחוק מהרחוב המקביל (שם עברו, מחנות לחנות – הקבוצה השנייה) קולות המומים של פחד: “בלי ידיים! בלי ידיים!…
לא כל כך שמנו לב לקריאות שנשמעו מרחוק, אך כאשר הדבר נשנה על עצמו גם בשבועות שאח”כ החלנו לחשוש שמא הקריאות הם מפי חברנו לישיבה. שאלנו אותם לפשר הצעקות, ואכן אישרו שהם הצועקים מפחד, וסיפרו כי אחד ה’ספרים’ ממאן לסגור את חנותו, וכאשר הם מפצירים וסונטים בו – הוא מניף את ידו הגדולה ומאיים במכות אגרוף, לפעמים יוצא לקראתם עם מקל או ברזל. לכן הם צועקים.
“מה הולך פה?!” שאלתי אותם “וכי אתם מפחדים מאיזה שייגעץ?! אתם גיבורים ממנו ברוח ובגשם, מה הפחד הזה?!”
הוחלט שמשבוע הבא הקבוצות מתחלפות ואנו הולכים ברחוב שלהם. עברנו מדוכן לדוכן ומחנות לחנות. כשהתקרבנו לחנות התספורת, הזדרז אותו איש לצאת לקראתנו באיומים, נעמדתי על מקומי. אח”כ התקרבתי מספר פסיעות, הפשלתי שרוול יד אחת, אח”כ את שרוול היד השניה וקראתי לעברו: “נראה שתפגע בי או בצפורנו של אחד מחבורתנו הקדושה”.
והוא? מיהר לסגור את החנות מעתה ועד עולם… וכי בגלל שהם טמאים, הטהורים צריכים להימסר בידיהם?! אתמהא!
נשוב לעניינינו – ליישב את השאלה ששאלנו. טמאים ביד טהורים אין הכונה לגבי גבורת הגוף נגד היונים – שהטהורים הרגו את הטמאים. יש כאן נושא נוסף. רבותי, אם לא היינו זוכים הנס היה רק הניצחון הגשמי החיצוני גבורת הגוף גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וזה רק חצי נס. ולמה רק חצי? כי המתייוונים, אלו שבתוכנו (לא היונים הגויים) רבבות המתייוונים שהסתובבו בתוך העם היו ממשיכים לשלוט – בשלטון הרוח היוונית המשוקצת. אם מלכות יון לא הייתה נופלת בידי עוסקי תורתך ובידי הטהורים, אלא הניצחון היה רק רבים ביד מעטים, מה תועלת יש בזה?
הרי הצורך העיקרי בניצחון היה ניצחון הרוח! – שהטהורים כופפו את הטמאים. וזו ההודאה להקב”ה: מסרת טמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך. עוד דבר צריך להדגיש, כי כאשר הטהורים יצאו למלחמה וניצחו, הם הצילו את העם הצלה נוספת – כי היה מי שידריך את העם איך ללמוד את הנס…
כי אם חלילה מבינים את הניסים בצורה מעוותת ולא מפיקים מהם את התועלת האמיתית, בסופו של דבר – הצרות חוזרות שוב רח”ל.
ידוע, כי בזמן מסעות הצלב התחוללה מגפת חולירע באזורים ענקיים באירופה, ומהיהודים לא מתו כמעט. רק מאומות העולם נפלו חללים, והיה זה נס. ביום מן הימים הבחינו הגויים בכך, והיה מי שיזם אסיפה ובה התסיסו הגויים זה את זה והכריזו – כי היהודים הרעילו את הבארות להרוג בגויים ולכן רק הם לא נפגעו, ומאותו יום יצאו הגויים להרוג ולהשחית, פוגרומים נוראי ם- ונפל עם רב מישראל. נשאלה אז שאלה גדולה בין הצדיקים – מה חרון האף הגדול הזה, כאשר ממש עד אותו זמן היו ניסים גדולים ולפתע התהפך הגלגל, מדוע. גדולי ישראל אמרו כי הטעם משום שלא למדו את הנס שהתחולל עימם, לא התעוררו ממנו לראות חסדי ה’ ולעובדו בלבב שלם, הקב”ה רצה שילמדו את הנס כמו שצריך! וכשלא למדו נהי’ חרון אף…
ובזה נבין שורה אחת ב”על הניסים”: “וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך ולך עשית שם גדול וקדוש” רק בעקבות שהטהורים הם היו הלוחמים והמנצחים, הייתה לנו היכולת להבין את משמעות הניסים כראוי – ולעשות שם גדול וקדוש להקב”ה, כי אם הצבא החילוני היה המנצח, הוא היה מפרש את הניסים כרצונו, ומי יודע איזו תוצאה של חרון אף היתה באה עלינו. רק כאשר הטהורים ניהלו את הניצחון – זכינו לחנוכה “וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול”. (הרב שלום שבדרון בספרו והגדת)
